מה סאס היה אומר
הפסיכיאטר תומאס סאס התפרסם בטיעוניו כנגד הכפיה הפסיכיאטרית. מעניין לראות שהנושא שסאס מתייחס אליו בטיעוניו בדבר הפסיכיאטריה אינו שהפסיכיאטריה 'כפי שהיא' הנה דבר מזיק אלא בתמיכתה של המדינה בכפיה הפסיכיאטרית. הוא כותב: "אני מתנגד להתערבויות פסיכיאטריות בכפיה, לא משום שאני מאמין שהן בהכרח "דבר רע" עבור הפציינטים, אלא משום שאני מתנגד לשימוש במכשיר הכפיה של המדינה לכפות יחסים פסיכיאטריים על אנשים בניגוד לרצונם" (סאס, כתב האישום ב'טריבונל פוקו', ברלין 1998). אכן כך! סאס אינו מתיימר להיות רופא "טוב יותר" מהפסיכיאטרים ה"איומים", אלא מתייחס לזכויות אדם, ומכאן לכבוד האדם, ברצינות.
אך מה יש לסאס לומר על כליאתם של פושעים? "אם האדם המכונה "חולה נפש" אינו עובר עבירה יש לו זכות לחירות. ואם הוא עובר עבירה, יש לו זכות שיתייחסו אליו ברצינות. כלומר שיישפט וייענש במערכת המשפט הפלילית. זה פשוט כך" (סאס, כתב האישום ב'טריבונל פוקו', ברלין 1998). כפי שידוע לכולנו במצב החוקי הנוכחי החקירה הפסיכיאטרית הפורנזית כלומר זו המוצגת לבית המשפט מובילה לזיכוי האדם, ומיד נותנת לגיטימיות לכליאתו הלא מוגבלת בזמן בנימוק של "טיפול רפואי", אך ורק בהתבסס על סיבות שרירותיות העושות ספקולציה בדבר "מחלת נפש" דמיונית.
בהתאם לביקורת פסיכיאטריית הכפייה של סאס ניתן לטעון שהחשודים בדבר עבירה צריכים להיות נתונים לחוק הפלילי, ושחקירה עדות פסיכיאטרית פורנזית אסור לה להפוך את הדיון המשפטי לשרירותי. במידה ולאחר מתן גזר הדין משוכנע העבריין שנידון שיש לו "מחלת נפש", ובנוסף גם רופא (דהיינו פסיכיאטר) שוכנע בדבר "מחלת הנפש" של העבריין שגרמה לו לבצע את העבירה, אזי על הרופא לטפל ב"חולה" אך ורק על בסיס הסכמה מודעת בבית החולים של בית הכלא. מיד בשעה בה משוכנע הרופא שהוא "ריפא" מחלתו זו של האסיר, מוטלת עליו החובה לשכנע את בית המשפט, ומכאן שגם את דעת הקהל, כי יש לשחרר את האסיר לפני תום תקופת המאסר שנגזרה עליו.
החברה ומצדדי הכפייה הפסיכיאטרית מעלים טיעונים שונים להצדיק את המשכה. נבחן להלן כמה מהם לפי הגותו של סאס. הטענה שנטענת כנגד עמדתו הנ"ל של סאס היא שזה נראה כחוסר עקביות לפעול למען החופש הרדיקלי שסאס רוצה אך להתעלם מתוצאות חופש זה: שכמה אנשים עם 'מחלת נפש' (מה שזה לא יהיה, ובהנחה שאכן זה מוטעה להשתמש בקטגוריה זו אך בכל מקרה, הכוונה היא שכמה אנשים) עושים מעשים בהיותם תחת מצבים שאנו מסכימים שמכילים בתוכם אחריות מופחתת.
- סאס היה אומר כי הנחה זו משמעה בדיוק שלילת כבוד האדם. הנחה מעין זו מסלקת את עצם האנושיות כלומר שאדם הינו סובייקט בעל רצון ומניעים, לא אובייקט. טענה נוספת היא שאם נאפשר לאנשים אלו (שכזכור עושים מעשים בהיותם תחת מצבים שאנו מסכימים שמכילים בתוכם אחריות מופחתת) לפעול כרצונם, ללא פיקוח, הם יבצעו מעשים שמסכנים אחרים.
- דעות אלו מגלות לנו שהמחזיק בהן מתמקד רק במתן לגיטימציה לנוהל הטוטליטארי של המעצר המונע! לכן לא נותר אלא להציע רק למען בחינת תוקף הטיעון שבעל דעות יכלא במחנה המעצר בגואנטאנאמו, קובה כדי שיוכל להבין במלואו מה משמעו של דבר כשהמדינה כולאת אדם רק בהתבסס על הנחה של "מסוכנות". הנאצים והק.ג.ב יכולים ללמד אותו כיצד, בתירוץ של "מסוכנות", שוללים מאנשים את כל זכויות האדם שלהם, שזה בדיוק מה שעושה פסיכיאטרית הכפיה, עם הרוע הנוסף, האופייני רק לה, שהיא חודרת לגוף הדיסידנט עם סמים מזיקים ומחשמלת אותו. כך שפסיכיאטריה מבצעת נזק גופני שיטתי. טענה אחרונה היא שהסכמתו של סאס לפתיחת הליכים פליליים כנגד אנשים שאנו פוטרים אותם בשל אחריות מופחתת היא גם היפוך הרעיון ההומניסטי שלחברה יש אחריות ומחויבות לחבריה החלשים. - אנושיות סאס חוזר ומזכיר משמעה זכויות אדם לכל. אין משמעה להיות משולל מכל זכויות אלו
בתירוץ של "פגיעות", שמשמעו שלילת החירות וסבל הנגרם מעינויים בתירוץ של "טיפול רפואי" עם המטרה המרושעת השטנית הנוספת שהמעונה יודה לבסוף: "כן, אני חולה נפש" כדי לתת לגיטימציה בדיעבד להגדרת עינוייו כ"טיפול רפואי". מה שמצדדי הכפייה עושים כאן הוא למעשה להפוך על פניו את הקונצפט של אחריות האדם על מעשיו כדי להכשיר הוצאה לפועל של
התאכזרויות כנגד דיסידנטים בחברה.
מה סאס היה אומר 
בטעינה...
