תום סאס: טירופי הושיע אותי, הטירוף והנישואים של ווירג'יניה וולף, פרק ראשון מספר בשלבי תרגום  |  
ואלו השמות
60 שנה של הסתרת שמות קורבנות הפסיכיאטרים הנאצים מהציבור הגרמני נשברו בפעולה של העמותה. תיעוד

 

גדי גרויט

פורסם ב''''כפיה'''' מס. 9, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), אוקטובר 03 


באפריל השנה פרסמה העמותה באתר האינטרנט שלה את רשימת השמות המלאה של 30.076 כלואים פסיכיאטריים גרמניים שהיו הקורבנות הראשונים של רצח ההמונים הרפואי המבוסס על דוקטרינות פסיכיאטריות בגרמניה, בין השנים 1939 ועד 1948.

 
עוד בנושא
ראיון בנוגע למשמעות פרסום הרשימה בעיתון השמאל Junge Welt בתאריך 20.05.2003

גץ אלי (Götz Aly) כותב עלינו בעמוד 17 של ספרו Die Belasteten
מ-2013


דיווח חסר הבנה באתר של עמותה בשם קשר ל"משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים"
2.5.2011, ר' 2 פסקאות אחרונות

''''הארכיבר'''' ביטאון ארכיון המדינה הגרמני מתעד את פעולת העמותה, פברואר 2005
מסמך PDF (ראו עמ'''' 32)

התביעה שלנו נגד ארכיון המדינה הגרמני בקובלנץ ב-17.6.04. עורך הדין המייצג את הארכיון אומר: העמותה הוציאה לשון הרע ודיבה על אלו מהנרצחים המצויים ברשימת הנרצחים - שהעמותה פרסמה - שאינם חולי נפש, בכך שהם מוזכרים ברשימה של חולי נפש, ר' את המשפט:
Den Opfern komme auch ein postmortales Persönlichkeitsrecht zu. Dieses könne durch die Nennung der Namen in einer Liste, die einen Zusammenhang mit einer geistigen oder psychischen Erkrankung herstelle, beeinträchtigt werden.

Chrismon_Plus_october2014_p.12 
.
 

ראו:  http://www.iaapa.org.il/46024/Claims
פנינו לחגי אביאל, חבר העמותה, שהיה אחד המתכננים של הפרוייקט כדי לשמוע פרטי רקע. "כידוע רצח ההמונים החל בשנת 1939 לפי תפיסת עולם שהתבססה על תורת השבחת הגזע ופעלה לשיפור בריאות גוף האומה", מסביר אביאל, "הנימוקים לרציחתם היו חוות דעת פסיכיאטרית ­ רפואית שקבעה ש"חייהם אינם ראויים לחיות" ושתעמולת המשטר הסוציאליסטי תיארה כמי ש"אוכלים אוכל על חשבון ראויים יותר". כיהודים עלינו להבין שזהו המפתח להבנת הדרך שהובילה מ"חוק העיקור הגנטי" של 14.7.1933 ל"פתרון הסופי". היסטוריון הרפואה הגרמני ארנסט קליי ניסח זאת באימרתו המפורסמת "אלה לא היו הנאצים שנזקקו לרופאים, אלא הרופאים שנזקקו לנאצים". אישור לכך מצאנו כשפרסמנו ב''''כפיה'''' מס. 8 מחקר על מאמריהם של פסיכיאטרים יהודים בארץ ­ ישראל בשנות ה­ 30. פסיכיאטרים אלה נמלטו מגרמניה הנאצית וקידמו, בביטאון הרשמי של אגודת הרופאים העברית, את רעיונות תורת השבחת הגזע וקראו ליישומם עד לשנת 1943. הכל נעשה ל"שיפור בריאות גוף האומה" ו"לחסוך הוצאות עתידיות של עזרה סוציאלית ורפואית"." 
אחד התיקים של קורבנות הפסיכיאטרים בארכיון המדינה הגרמנית, מתוך האתר:
 www.irren-offensive.de/berlin.htm 
                                    
"כל מתקן כליאה פסיכיאטרי שלח באופן קבוע למטה מבצע הרצח בברלין רשימת כלואים. הקורבנות מוינו על פי תיקיהם הפסיכיאטריים וצולמו לפני הרצח. ההחלטה הסופית היתה בידי הפסיכיאטרים שעבדו במשרד בברלין. הכלואים שנבחרו להירצח הועלו על אוטובוסים מיוחדים, שחלונותיהם נצבעו בכחול כהה (כדי למנוע מהנוסעים לראות לאן מובילים אותם). הם הובלו לתאי הגז שהוקמו בשישה מוסדות פסיכיאטריים ברחבי הרייך השלישי. שיטות רצח אלו שימשו לאחר מכן כבסיס להשמדה ההמונית במחנות הריכוז בפולין. גופותיהם בותרו לצרכי מחקר ולמשפחה נשלחה הודעת פטירה, חתומה בידי הפסיכיאטר, בה נרשמה סיבת מוות שקרית (כדלקת ריאות, וכו''''.. התיקים הפסיכיאטריים שהיוו הוכחה לרציחות נשלחו לאחסון בארכיון ארגון הרצח, שנשא את שם הקודAKTION T4, ברחוב טירגרטן מס. 4 בברלין (מכאן השם). לפי ההערכות נרצחו קרוב ל-­ 200.000 כלואים פסיכיאטריים."
"בתום המלחמה החלק הקטן מכלל התיקים ששרדו הועברו לרשות ה''''שטאזי'''', המשטרה החשאית של מזרח גרמניה. רק לאחר איחוד גרמניה נמצאו תיקים אלה במרתף נטוש. לאור העובדה שכל תיקי הקרטון שנמצאו נגזרו ממידותיהם הראשונות למידה חדשה קטנה יותר, ומכאן שתויקו מחדש ע"י ה''''שטאזי'''', נראה כי נעשה בהם שימוש כלשהו ע"י המשטר המזרח הגרמני. ההנחה הרווחת כיום היא כי המשטר סחט את הפסיכיאטרים הרוצחים (ואת אנשי הצוות הרפואי ששיתפו פעולה ברצח) החתומים על התיקים."
גדי גרויט: מה היתה פעולת העמותה?
חגי אביאל: "ב-­9.12.02 חתמתי חוזה עם ארכיון המדינה הגרמנית בברלין לקבלת השמות המופיעים בתיקים אלו, שהם התיקים האותנטיים המזהים בוודאות את הקורבנות לפי תאריך הלידה ואפילו לפי השם המקורי בלידה. ביקשתי את הרשימה לשם הקראתם בפומבי של שמות הנרצחים. פרויקט משותף ל''''עמותה'''' ולארגון הברלינאי ''''מתקפת המשוגעים''''. אירוע הקריאה נערך בוויטנברגפלאץ בברלין במשך 3 ימים בין ה­16 ל 18 בדצמבר 2002. הארכיון מסר לי רשימה זו תמורת התחייבותי להחזירה תוך שבועיים ולא לעשות העתקים."
"קריאת השמות נועדה להחזיר לקורבנות את כבוד האדם שלהם לאחר שהם נעלמו לתוך החור השחור של התיקים הפסיכיאטריים ולהשיב זהות אנוש לאלו שאיבדו אותה ע"י הכתמתם בדיבה הרפואית של מספר מחלה הלקוח מקטלוג המחלות. במהלך ההקראה הפומבית הייתי עד כיצד עוברים ושבים ניגשו אלינו וחיפשו ברשימה את שמות קרוביהם, שהם תמיד חשדו (על בסיס שמועות) כי הם נרצחו, למרות שלא היתה להם כל הוכחה לכך."
"לאחר ההקראה בפומבי הגעתי למסקנה שבגרמניה, כבישראל, "חוקי הגנת החולה" משרתים את המדכאים בלבד ולא את המדוכאים. בתירוץ של "זכות החולה לפרטיות" אוסרת המדינה את פרסום הרשימה ובדרך זו מונעת מקרובי הנרצחים מלגלות את האמת על גורל בני משפחתם הנרצחים ולעורר זעקה ציבורית כנגד הפשעים שהתרחשו. המדינה כמובן מפחדת מדרישה לחקירה פלילית שתבוצע בידי גוף עצמאי כדי לגלות את שמות יתר 90% מהנרצחים."
"כיהודי הגעתי למסקנה שהנצחת הקורבנות היהודיים של הנאצים התאפשרה רק בשל הקמת המדינה העצמאית ''''ישראל'''' שאפשרה לקהילה היהודית לאסוף את שמות הקורבנות באתר ''''יד ושם''''. רק בזכות מהלך היסטורי זה, שבו קבוצת קורבנות הפכה לכוח לאומי שווה כוח ­ ופעלה בניגוד להיסטוריה הדתית שהתירה הקמת מדינה רק לאחר בוא המשיח, כך שישראל הפרה את החוק הדתי ­ ניתן היה לגבור על הרצון להשכיח את הקורבנות. רצון לא רק של הגרמנים, בעלי האינטרס הברור להשכיח, אלא גם ההזנחה של בעלות הברית שרצו רק לחגוג את ניצחונם אך לא להנציח את הקורבנות." 
איך הכלואים הפסיכיאטרים משתלבים בעמדה זו?
"לנו, הקורבנות הראשונים והאחרונים של רצח ההמונים של הדוקטור-­נאציס, אין עדיין את ההגנה של כוח המדינה. להיפך, אחי ואחיותי עדיין עוברים תקיפה בכל מדינות העולם, לפי נסיוני האישי. הבנתי שהקרובים הביולוגיים של הקורבנות משמשים כתירוץ עבור הממשלה הגרמנית הן לאי פרסום שמות הקורבנות הידועים עד עתה והן שלא לחקור ולמצוא את שמות 90% הקורבנות הנותרים. מכאן שקרובים אלו איבדו את זכויותיהם להחליט בשאלה האם שמות הקורבנות יפורסמו. ההיפך הוא הנכון, בחסות נימוק "הפרטיות" המדינה מונעת מהקרובים לדעת מה עלה בגורל הנרצחים. כעת, עם פרסום הרשימה, יתאפשר להם לדעת את האמת ולעורר קריאה ציבורית כנגד הפשעים. על המקצוע הפסיכיאטרי תהיה מוטלת כעת החובה להודות באחריותו הפלילית לרצח ההמונים, אחריות אותה הפסיכיאטרים ניסו לדחות שוב ושוב, כפי שעשו בקונגרס הטיוח הגדול שערכה התאחדות הפסיכיאטריה העולמית (WPA) בהמבורג 1999, קונגרס אתו שיתפו פעולה עשרות פסיכיאטרים ישראליים."
מה היתה תגובת הציבור הגרמני לפרסום הרשימה?
"דבר פרסום הרשימה באינטרנט הופיע בעיתונות הגרמנית (''''פרנקפורטר רונדשאו'''' ו''''יונגה וולט''''). לאחר הפרסום קיבלתי הודעות דואר אלקטרוני מקרובי הנרצחים. אני מביא כאן חלק מהדואר שנכתב באנגלית (במחיקת השמות):
­"יום ראשון  17.4.03 הלו  מצאתי את שם סבתי א.ל. (שם משפחתה לפי נישואיה ס). באתר שלכם. אנו יודעים מזה 5 שנים על מותה בקליניקה הפסיכיאטרית ''''אברסוואלדה''''. עכשיו יש לי שאלה: האם אתם כותבים את כל שמות אנשים שנרצחו בידי הדוקטורים הנאצים או שיש משהו עם תרבות יהודית, משום שסבי מ.ל. נשא את סבתי הגרמנית ב­1919, הוא בא מרוסיה, הוא נרצח ב­1933  ע"י הנאצים. אנו לא יודעים דבר עליו, אבל מצאנו כמה דברים על השם ל. זה היה שם יהודי. האם תוכלו בבקשה לכתוב על הדברים שאתם יודעים. דיברתי עם אדם זקן, שעבד בקליניקה הפסיכיאטרית ''''אברסוואלדה'''' והוא אמר לי שהמנהל שלח כל חודש רשימה של אנשים זקנים וחולים ל''''טירגרטנשטראסה 4'''' AKTION T4. אז באה מכונית כל חודש והאנשים מתו במכונית ע"י הרעלת מונוקסיד.
תודה לכם
א.ל.
מעולם לא קבלנו צילום של סבתי."  ­
"יום  ראשון 4/5/03 קראתי היום בעיתון שלנו, ה''''פרנקפורטר רונדשאו'''', על הרשימה של הקורבנות הגרמניים שאתם פרסמתם באינטרנט. בזמנים קודמים, לפני שנים רבות, שמעתי מאימי שב-­1940 אמה היתה בבית חולים פסיכיאטרי בנהר הריין, ליד הכפר ''''אלטווילא'''', שם בית החולים היה ''''אייכברג''''. היא מעולם לא שבה הביתה. אימי והמשפחה חשבו שסבתי נרצחה בידי הנאצים, אך לא ידענו בדיוק. כעת, היום, הסתכלתי ברשימה שפרסמתם, והנה שם מופיע שם סבתי: ב.א. (נולדה בשם ק). זה היה כמו מכה לתוך לבי, "obwohl" בגרמנית. ידעתי כל הזמן שהיא נרצחה בידי הנאצים. עכשיו זה ידוע לי בוודאות. זה עושה אותי עצוב, אבל זה גם טוב לדעת את האמת. וזו סיבה חשובה בשבילי לנסות לגלות את ההיסטוריה שלה ומה קרה איתה בזמנים המחרידים ההם. אני מודה לכם מאוד על עבודתכם. סליחה על האנגלית הנוראית שלי. ק.צ."
"את כל הכותבים אלינו הפנינו לארכיון המדינה הגרמני ועודדנו אותם לדרוש לקבל לידם את התיק הפסיכיאטרי בו רשומים פרטי הרצח בצירוף תמונת הקורבן."
ומה התוצאות?
"תגובת הארכיון לפניות הציבור היתה מוזרה. סגן המנהל שלח לי מכתב הקובע כי בפרסום הרשימה הפרתי את "זכות החולה לפרטיות". טענה זו מעט תמוהה בהתחשב בכך שמדובר ברשימה האמורה להכיל את שמותיהם של אנשים שידוע בוודאות כי נרצחו בידי הפסיכיאטרים לפני 60 שנה. האם מישהו מנרצחים אלו חי כיום? בנוסף לכך הרי בקשתי, וקבלתי, את הרשימה לשם הקראת השמות בפומבי באחת הכיכרות ההומות ביותר בברלין, לכל הדעת זו "הפרה של זכות החולה לפרטיות", אם כן מדוע הארכיון המציג עצמו כמי שחרד לשמירה על זכות הפרטיות איפשר זאת?. מה שהפתיע אותי היתה העובדה שהעתק המכתב נשלח למר יעקב לוזוביק ממוסד ''''יד ושם'''' בירושלים. האם הגרמנים חושבים כי מר לוזוביק זה, יהיה מי שיהיה, ישתף פעולה בנסיון הממשלה הגרמנית להסתיר את המידע ממשפחות הקורבנות?.
בנוסף קבלתי תגובות רבות מאנשים שפנו, על סמך עצתי, לארכיון בבקשה לראות את התיק של בן משפחתם הנרצח. מהארכיון נאמר להם כי המידע המופיע ברשימה שפרסמתי באינטרנט הוא שגוי,כי שיבשתי והמצאתי שמות של אנשים, וכי השמות אותם הם חיפשו אינם מתועדים בתיקי הארכיון. זו טענה משונה במיוחד מאחר ואנשים זיהו היטב את שמות סבם או סבתם כמו את תאריך הלידה (ובמקרה של הסבתה גם את שם משפחתה לפני נישואיה).
השכחת העבר בגרמניה נמשכת..."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למעלה רשימת השמות באתר שלנו, למטה הפסיכיאטרים תיעדו את התעללותם בצאקיני ב''''סרט הסברה'''' המנמק את הרצח (הצילומים למטה מסרטו התיעודי של ארנסט קליי "חיפוש והשמדה").
למטה הפסיכיאטר הרוצח אוסטרטאג,
 מתחת - תעודת הפטירה

 

 

 

 

 




 

 
 

 

 

 




 
 

 

 

 

 



 

 

 



 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
כל הזכויות שמורות עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר) ©
[חזור למעלה]          [הוספה למועדפים]          [מפת האתר]          [יצירת קשר]
עיצוב וביצוע: חיפושית מולטימידיה
לייבסיטי - בניית אתרים