הסרט "נפלאות התבונה" (a beautiful mind) משנת 2001 של רון הווארד המוקרן
בישראל ושזכה בכמה פרסי אוסקר הוא מופת לצביעות ההוליוודית ולשיתוף הפעולה
בקידום אינטרסים כלכליים של חברות ענק המממנות את תעשיית הסרטים.
כידוע הסרט מתיימר לתאר, דרך השבלונה של סיפור אהבה בין בני זוג נשואים
שבו האשה תומכת בנאמנות בבן זוגה לאורך תקופת מחלתו הקשה ועד להחלמתו
ממנה, את חייו של המתמטיקאי הצפון-אמריקני ג'ון פורבס נאש, את "מחלתו"
הפסיכיאטרית – סכיזופרניה, את כליאתו הפסיכיאטרית בשנת 1959 והעינויים
השונים שהוא עבר במוסדות הפסיכיאטריים, ואת "החלמתו" ממנה. כפי שפורסם
ברבים כל הנתונים העובדתיים בסיפור הוליוודי זה מופרכים ושקריים: נאש נפרד
מאשתו אליסיה, שיזמה את כליאתו הפסיכיאטרית בשל ההומוסקסואליות שלו, והם
שבו לגור יחד רק בקיץ 2000. הסרט מסתיים בטקס הענקת פרס נובל בשנת 1994
לנאש על הישגיו בתחומו. תסריטאי הסרט, עקיבא גולדמן, שם לסיום הסרט בפיו
של נאש את המשפט בו הוא מייחס את "החלמתו מסכיזופרניה" לנטילת ה"תרופות
הפסיכיאטריות מהזן החדש". זהו שקר מוכח. לפי עדותו המפורשת של נאש
עצמו, כמו גם לפי הכתוב בביוגרפיה שסילביה נאסאר כתבה עליו והמשמשת כבסיס
לתסריט, נאש היה תחת השפעת סמים פסיכיאטריים רק בזמן כליאתו. מאז שנות
ה-70' ואילך נאש לא לקח כל סם פסיכיאטרי. האם חברות הסמים
הפסיכיאטריות עברו לשיטת ה-product placement לפיה, למשל, פועלות חברות
בירה שגיבורי הסרטים משתמשים במוצריהן? או אולי הוליווד מקדמת מכירות של
ברוני הסמים הפסיכיאטריים הממנים את הסרט? אולי, אך זווית ראייה אחרת
המסבירה שקר וסילוף מוכחים אלו ניתן למצוא בפרסום הרשמי של יחסי הציבור של
חברת אוניברסל לפיהם עקיבא גולדמן תסריטאי הסרט הוא בנה של פסיכיאטרית.
ואכן, הסרט מקדם את קמפיין ה"אנטי-סטיגמה" אותו השיקה הסתדרות הפסיכיאטרים
העולמית (WPA) בקונגרס העולמי ה-11 הידוע לשמצה שהיא
ערכה בהמבורג, גרמניה בשנת 1999. מטרתו המוצהרת של קונגרס זה הייתה להכשיר
את שרץ פשעי הפסיכיאטריה הגרמנית בזמן המשטר הנאצי. (ראו לעניין זה 'כפיה' מס. 5) במשפט אחד ניתן
לתאר את הרעיון שבבסיס הקמפיין 'אנטי-סטיגמה' שנועד לקדם צריכת סמים
פסיכיאטריים כך: חולי נפש הם ככל האדם, הם לא יותר רצחניים או מסוכנים
משאר האוכלוסייה, הליקוי הביולוגי - האי איזון הכימי - דהיינו מחלתם
הפסיכיאטרית, הוא הגורם לרצחנותם ומסוכנותם, ומכאן שהוא מביא לכליאתם
הפסיכיאטרית, הסמים הפסיכיאטריים מאזנים כימית שיבוש ביולוגי זה ומכאן שיש
לכפות על חולי הנפש את צריכת סמים אלו, לטובתם הם ולשלומה של החברה. הכרת
עובדות אלו מאפשרת לנו לקרוא את המסר המתוחכם המובלע בקמפיין
'אנטי-סטיגמה' בסרט "נפלאות התבונה": טענת הפסיכיאטריה שהסמים
הפסיכיאטריים החדשים מסוגלים ליצור חתן פרס נובל אפילו מסכיזופרן!.
על הצלחת הקמפיין המתוחכם מעידים למשל כל המאמרים שהופיעו בעקבות הסרט
בעיתונות הישראלית ובהם נדונה, ללא כל ביקורת, שאלות "ההתמודדות וההחלמה
של חולי נפש מסכיזופרניה בעזרת התרופות הפסיכיאטריות החדשות".
סרט זה הוא חלק משיתוף הפעולה רב השנים בו תעשיית הסרטים משמשת ככלי
תעמולה מתוחכם לקידום פרויקטים פסיכיאטריים. סרט זה הוא המקבילה בת זמננו
לסרט התעמולה הנאצי המפורסם "אני מאשים" (Ich klage an ) מ-1941 של
וולפגנג ליבנאיינר שקידם ושנועד לעורר אהדה לפרויקט רציחות ה'אותנסיה' של
הפסיכיאטריה הגרמנית: באמצעות סיפור אהבה בין בני זוג נשואים שבו הגבר
תומך בנאמנות בבת זוגתו במהלך מחלתה, שהפכה את חייה ל"חיים שאינם ראויים
לחיות" ולכן הוא ממית אותה לטובתה היא ולרווחת החברה. התחכום בסרט
התעמולה הנאצי זהה לתחכומו של סרט התעמולה ההוליוודי: המסר מרומז (אך ישיר
- כדרכם של הגרמנים), ומבלי לנפנף בדגלי צלב הקרסֹ...
גם לסרט נאצי זה יש מקבילה בת זמנו בתעשיית הסרטים ההוליוודית, אך בניגוד
חריף לתעמולה הגרמנית הישירה הרי שמעטים מבחינים במסר הפסיכיאטרי המרומז
של סרט האימה ההוליוודי הקלאסי "צעדתי עם זומבי" (I Walked with a zombie)
מ-1943 של ז'אק טורנה. מתחת למסווה הסיפור הביזארי של טקסי וודו באי
הקריבי - מקום התרחשות עלילת הסרט - חבוי סיפורה של חולת נפש יפיפייה
שחייה "אינם ראויים לחיות" והפתרון היחיד שיכול להימצא עבור "מצבה" הוא
להרוג אותה כ"מעשה של חסד" ובדרך זו "לגאול" אותה מ"נטל החיים". לאלה שימצאו את
הפרשנות הזו נטולת בסיס נזכיר כי הביטאון הרשמי של אגודת
הפסיכיאטרים האמריקנית: the American journal of Psychiatry דן בשנים
1941/2 בשאלת יישום רעיון ה'אותנסיה' בארצות הברית, בעקבות המודל הגרמני
המוזכר בפירוש מעל דפי הביטאון, והחליט לתמוך בו. בגליון יולי של שנת 1942
תחת הכותרת EUTHANASIA, מסכם עורך הביטאון את הדיון בזכות הרציחות כך: "אם
אותנסיה תיהפך בעתיד כלשהו להליך נגיש, תידרש חקיקה מסייעת" (עמ' 143).
פרטים נוספים על הדרך בה תעשיית הסרטים - האמריקנית - מקדמת רעיונות
פסיכיאטריים הקוראים לשלילת זכויות אדם מהכלואים הפסיכיאטריים תוך הצגתם
בצורה דה-הומאנית ודמונית וחיזוק הקרימנליזציה שלהם - כלומר הטענה
הפסיכיאטרית לפיה כל כלוא פסיכיאטרי הינו רוצח בפוטנציה, מעצם עובדת מחלתו
הפסיכיאטרית - ניתן למצוא בדפי האתר הבא (האתר עצמו ירד מהאינטרנט
ולכן מוצגים כאן רק דפי הטקסט ללא התמונות): 1-A Cinematic History of 20th
Century Stigma; How the Media Promotes Stigma;
and, The Criminalization of Mental Illness-
בטעינה...
