"the Jews are unfortunate expandables" (השקפה המיוחסת לאפיפיור פיוס ה-12 בספרה של נורה לוין 'השואה' (1973) עמ' 693-687)
בחודש ינואר 2002 נדונה עתירה לבג"צ (2463/01) מטעם 'המרכז לזכויות אדם'
בפקולטה למשפטים באוני. ת"א וארגון 'בזכות' - המטפל בזכויות מוגבלים
מטעם 'האגודה לזכויות האזרח בישראל'. העתירה מבקשת לחייב באופן קבוע את
המדינה לייצוג כלואים פסיכיאטריים, המכונים בלשון העתירה "חולי נפש
המאושפזים בכפיה",בידי עורכי דין הממומנים ע"י המדינה בפני הוועדה
הפסיכיאטרית שהיא אחד השלבים בהליך הערעור על הכליאה הפסיכיאטרית. את מי
משרתת העתירה ואת מטרות מי היא מקדמת נברר כאן.
ברור שעתירה חשובה מעין זו צריכה להיות מוגשת בתיאום ובשיתוף פעולה עם
הנוגעים בדבר, המיוצגים עצמם. עבר זמנו של הפטרנליזם
2 נקודות ביקורת העולות במאמר זה: עובדת היות הכליאה הפסיכיאטרית כליאה ללא הגבלת זמן, ושיתוף הפעולה בין הסניגוריה והפסיכיאטריה מקבלות אישור עדכני בפרוטוקול ועדת העבודה, הרווחהוהבריאות של הכנסת מ-20.11.07
שימו לב לדברי עו"ד אורנה אליגון – נציגת הסנגוריה הציבורית, משרד המשפטים: "היה
מקרה בו אדם הואשם בניסיון לגניבה מלוקר של עובד במפעל שהוא עבד בו. באותו
שלב העונש המקסימאלי על עבירה כזו היה שנה וחצי. הוא נשאר 16 שנים מאושפז
בצו פלילי, עד אשר הסנגוריה הציבורית ייצגה אותו בערעור ונקבע שזה לא
מדתי. התוצאה של סיום אשפוז בצו פלילי אין בהכרח משמעה שהאדם מפסיק להיות
מאושפז. הוא יכול להמשיך להיות מאושפז מרצונו או בהוראת אשפוז, אם יש סיבה
רפואית לפסיכיאטר המחוזי להוציא הוראת אשפוז כזו".
ולדברי יובל מלמד – מזכיר איגוד הפסיכיאטריה בישראל: "הסנגוריה
הציבורית קיימה השתלמויות ופגישות איתנו, והם גם משתתפים בפורומים משותפים
מדי פעם. צריך לעשות דבר כזה גם עם הסיוע המשפטי על מנת שהם יכירו את
הנושאים. לא יכול להיות שיבוא עורך דין שלא יודע מהי מחלת נפש וייצג את
החולה. יש היום קורסים של בריאות הנפש באוניברסיטה. מי שלא למד את זה
במסגרת לימודי משפטים יעבור קורס, השתלמות ויכיר את מחלת הנפש כאשר הוא בא
לייצג את החולה" כמו גם לחילופי הדברים הבאים בין
יו"ר הועדה יצחק גלנטי לנציגת הסניגוריה הציבורית:
"-שמענו כעת הצעה לפורום קבוע בין פסיכיאטריים ועורכי הדין בכל אזור. האם ההצעה הזו נראית לכם?
-אורנה אליגון:
את ההצעה הזו אנו מיישמים בפועל. אנחנו עשינו עבודת הכנס מאוד רצינית
לקראת התחלת הייצוג במחוז שלנו. ערכנו ימי השתלמות משותפים עם בתי החולים.
אנחנו השתתפנו בימי עיון שהפסיכיאטרים יזמו. פסיכיאטרים מבתי החולים או
מהפסיכיאטר המחוזי השתתפו בימי עיון שלנו.
-היו"ר יצחק גלנטי: אבל אין מסגרת קבועה לזה.
-אורנה אליגון:
זו מסגרת וולונטארית. אנחנו מכשירים את עורכי הדין שלנו ומקיימים
השתלמויות על בסיס קבוע. אנחנו שומרים על קשר קבוע עם פסיכיאטריים
באזור שלנו.
-היו"ר יצחק גלנטי: בהכשרה שאתם נותנים לעורכי הדין ישנה גם השתתפות של רופאים פסיכיאטרים?
-אורנה אליגון: בוודאי. ההרצאות כללו מושגי יסוד בפסיכיאטריה, קריטריונים לאשפוז כפוי וכו'.
-היו"ר יצחק גלנטי: האם אלה דברים שניתנו על ידכם, על ידי עורכי דין או על ידי הפסיכיאטרים?
-אורנה אליגון: גם וגם. גם פסיכיאטרים נתנו הרצאות לעורכי דין שלנו, וגם אנחנו השתתפנו בימי עיון של פסיכיאטרים.
-היו"ר יצחק גלנטי: האם אתם רואים מקום לאותו פורום קבוע, או שאתם חושבים שזה מיותר.
-אורנה אליגון:
בעינינו זה חשוב מאוד, משום שחלק מהבעיות נובעות מחשדנות הדדית שנובעת
מחוסר היכרות. ברגע שיש דיאלוג ושיתוף פעולה בין עורכי דין ופסיכיאטריים,
אפשר להרוויח הרבה" --------------------------------------
אילו דעות מותר לפרסם על אופי וטיב ה"ייצוג" של כלואים פסיכיאטריים בידי עורכי/ות דין הממומנים ע"י המדינה?
הנה לדוגמא תקציר המאמר "ייצוג מטופלים המאושפזים מכוח צו בית-משפט
בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות" שנכתב בידי דורית נחמני וענבל רובינשטיין
(שתיהן מהסניגוריה הציבורית, מחוז תל-אביב-מרכז) בשיתוף פעולה עם...אבנר אליצור ויובל מלמד (פסיכיאטרים ממתקן הכליאה הפסיכיאטרי 'אברבנאל') ופורסם ב'הרפואה' - עיתון התאחדות הרופאים הישראלית - בפברואר 2003:
"הסניגוריה הציבורית במחוז תל-אביב-מרכז החלה, במסגרת פרוייקט ניסויי,
לייצג מטופלים המאושפזים מכוח צו בית-משפט בדיונים הנערכים בעניינם
בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות, כאמור בסעיף 28 לחוק טיפול בחולי-נפש,
תשנא-1991, (להלן חוק טיפול בחולי-נפש).
פרוייקט ניסויי זה נערך בבית-החולים אברבנאל החל מיום 1 בינואר 2000.
לתחילתו של פרוייקט הייצוג בוועדות קדמו הכנות שכללו בין היתר תצפיות
בעבודתן של כעשר ועדות פסיכיאטריות, מיפגשים עם בעלי תפקידים בבית-החולים
ובמשרד הבריאות, וכן ימי עיון תיאורטיים ומעשיים שנדונה בהם סוגיית ייצוגם
של מטופלים בוועדות. התוצאות המפורטות ונפרשות בדוח זה ממחישות כי סיכוייו
של מטופל בצו להשתחרר מאישפוז טובים יותר כשהוא מיוצג. סיכויים אלה אף
גבוהים במיוחד כשקיים שיתוף-פעולה בין סניגורו של החולה לבין הרופא המטפל,
כשנשקלים בצוותא הן ההיבטים הכרוכים בצורך במתן טיפול רפואי והן ההיבטים
המשפטיים - כל זאת תוך שמירה על זכויותיו של המטופל, מהתוצאות מודגשת
העובדה, כי שיתופו של הסניגור בהליך משפיע על סדרי עבודתה של הוועדה ועל
החלטותיה, לרבות בחינת העובדות, שמיעת עדים, העלאת איכות הבדיקה
הפסיכיאטרית, בחינת ההיבט המשפטי, דיון בשאלת המסוכנות ועוד..." עורכי
הדין לא ייתנו לאיזו עמותה לקלקל להם את התמונה השקרית אותה הם
מפרסמים, שלא לדבר על הפרנסה המובטחת מ"ייצוג" ישרא-בלוף שכזה.
השולל את זכותן של קבוצות אוכלוסיה ספציפיות בעלות הגדרה עצמית, נשים
למשל, מלהשתתף בנטילת אחריות על/ובקביעת סדר היום לגורלן ולחירותן. מאכזב
אם כך להיווכח שלעתירה לא מצורף ייפוי כוח כלשהוא המסמיך את 2 הגופים הללו
לדבר ולפעול, וגם לא נטען כי בידי העותרים נמצאת בקשה (בכתב או תיעוד פניה
בעל פה) מכלוא(ים) בנושא. מגישי העתירה ללא ספק טוענים כי המיוצגים אינם
מסוגלים להבין בכוחות עצמם את הנדון או שהם חסרי יכולת לבטא עצמם שהרי,
כנכתב בעתירה, מדובר ב"חולי נפש".
עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית כמובן כבר הגישה בג"צ (8257/00)
בדיוק בנושא זה. הסבר אחד לפשר התעלמות הגופים מגישי העתירה הנ"ל מעמדת
הכלואים נעוץ בדרישת העתירה שהגישה העמותה: הפסקת הליך יישום המלצות הדו"ח
משנת 2000 שהגישה פרקליטת מחוז ת"א נורית שניט בעניין תפקודן של הוועדות
הפסיכיאטריות. אחת מהמלצות דו"ח זה הייתה ייצוג כלואים פסיכיאטריים כדרך
קבע. כזכור במהלך שנות התשעים הצליח מספר זעום של כלואים פסיכיאטריים
לצלוח את מסלול המכשולים שהמערכת הפסיכיאטרית מערימה בדרכו של כלוא ולהגיע
לבתי המשפט כדי לערור על כליאתם. מרבית הערעורים הוגשו בתל אביב והשופטת
סביונה רוטלוי התפרסמה בפסקי הדין התקדימיים שלה בהם הופעלו כללי ביקורת
מחמירים מאוד לגבי הכליאה הפסיכיאטרית כחובת ההקפדה על כל סעיפי חוק
האשפוז ובדיקה דקדקנית של ביצועם כהלכה בידי המערכת הפסיכיאטרית, תוך
התחשבות בכללי הצדק הטבעי כזכות השימוע והטיעון וזכות האדם לכבוד. צריך
לזכור שבית המשפט אינו נדרש לקבוע כי כלוא פסיכיאטרי "בריא" ולכן יש
לשחררו, אלא רק קובע כי בהליך המנהלי של כליאת אדם במוסד פסיכיאטרי נפלו
פגמים -פרוצדוראליים ומהותיים- ולכן יש לשחררו ולשלם לו פיצויים. רוב
הביקורת של בית המשפט מופנית כנגד הוועדה הפסיכיאטרית שאת החלטותיה עליו
לבדוק. המדינה נאלצה לשלם פיצויים והתקשורת פרסמה כתבות אימה על קלות
הכליאה הפסיכיאטרית ובעקיפין מתחה ביקורת על השרירותיות שבה. הפסיכיאטרים
כעסו - בעיקר אחרי שהשופטת רוטלוי העזה לכתוב בפסק דין (ע"ש 368/00 ניתן
ב-2.11.00) על "כליאתם" של "אזרחים המאושפזים אשפוז כפוי שלא כדין",
ובמכתב פומבי לנשיא בית המשפט העליון שפורסם בהבלטה בעיתון 'הארץ'
ב-29.11.00 הם טענו שדברי השופטת גורמים ל"פגיעה אנושה במקצוע
הפסיכיאטריה...סטירת לחי לאנשים העושים עבודת קודש..." ועוד.
זמן קצר לאחר שליחת מכתב זה, ובסמיכות אירועים שהשלכתה מזיקה ומסוכנת לכל
אזרח במדינה, יצאה השופטת רוטלוי לשבתון שבסיומו לא תחזור לדון בערעורים
על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית. אברהם טל,
ולענין ביטול התקדימים המשפטיים ראו את דברי עו"ד דורית נחמני (בצילום) הממונה על הייצוג עפ"י החוק לטיפול בחולי נפש בסנגוריה הציבורית, בסיכום ישיבת פורום הפסיכיאטרים מתאריך 27.7.06: "רוב הפסיקה כיום תומכת במערכת הבריאות ובהחלטות הפסיכיאטרים המחוזיים, בניגוד לעידן שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב סביונה רוט-לוי שהיה בעבר (ואשר החמיר עם הגורמים הרפואיים ונטה להקל בתנאי שחרור חולה מאשפוז כפוי)."
השופט המחליף אותה מראשית 2001, פרסם מאז פסקי דין בהם הוא מבטל הלכה
למעשה את כל התקדימים שנקבעו על ידה וקובע הלכות דרקוניות שהתקשורת מסרבת
לחשוף לידיעת הציבור. ראו את פסק הדין שנתן בעניינה של חברת העמותה קרין וייסברג (ע"ש 1262,01, ניתן ב- 19.12.01).
והמדינה? בנוסף לאי רצונה לשלם פיצויים לנפגעי תקיפה פסיכיאטרית על
כליאתם, אל נשכח שלמדינה אינטרס ציבורי לאפשר כליאה שרירותית פסיכיאטרית .
זו משרתת את המעוניינים הן להיפטר מ/ולהשתיק, להפחיד ולחנך מחדש את מי
שהתנהגותם החברתית חריגה ולא רצויה אך אינה עונה להגדרה של עבירה פלילית
(=היחיד החריג מול המעגל החברתי הקרוב, המשטרה החוסכת לעצמה את הטרחה
שבאיסוף ראיות להגשת כתב אישום), והן לשחרר מחובת נתינת דין וחשבון לחברה
את מי שביצעו עבירה אך הם שייכים ל"אנשי שלומנו" (=יהודים הרוצחים את בנות
זוגן, נערות מרמת השרון ההורגות שכן לסיפוקן, למשל). זה הרקע לעתירת
העמותה (בג"צ 8257/00) נגד המלצת דו"ח ועדת שניט הנ"ל, על ייצוג כלואים
בפני הועדה הפסיכיאטרית בידי סנגורים הממומנים ע"י המדינה, בה טענו כי זו
תהיה פגיעה בזכותנו -ככלואים פסיכיאטריים- להליך הוגן, לייצוג נאות,
לשיוויון בפני החוק, לחופש מפחד, לחופש המחשבה, לזכות שלא להירדף בשל
מיניותנו ומוצאנו האתני, וזכותנו לעצם הסטאטוס של "אדם" - דהיינו
כבודנו כבני אדם.
במה דברים אמורים: עו"ד מייצג את לקוחו. עו"ד מטעם המדינה מייצג דה-פאקטו
את המדינה המשלמת לו את שכרו. כבר היום, בדיונים בבית המשפט של אזרחים
בעלי "עבר פסיכיאטרי" ה"מוכרים למערכת", דיונים הפתוחים לביקורת מאחר
והציבור יכול לצפות בם ולקרוא את הפרוטוקולים שלהם, ניתן לראות כיצד עובדת
הסנגוריה הציבורית: עורכ/ת הדין קם/ה, מבקש מבית המשפט "לשלוח את החשוד/ה
לבדיקה פסיכיאטרית" ומתיישב/ת. הדיון מסתיים מיידית וגורל האזרח נחרץ:
זיכוי במשפט וסגירת התיק, בשל הטענה ל"מחלת נפש". כלומר ביטול זכות
האזרח/ית להישפט בבית המשפט עוד טרם הובררו הראיות ונשמעו העדויות -אולי
הוא חף מפשע?- ושליחתו למאסר חסר כל פרופורציה לעבירה שבשלה הובא לבית
המשפט, מאסר במוסד פסיכיאטרי המלווה בעינויי גוף ונפש שאין כדוגמתם. זהו
למעשה מאסר עולם מאחר והשחרור תלוי בפיקציה המשפטית של "מחלה" פסיכיאטרית
ושל "ריפוי ממחלה" פסיכיאטרית. ראו פסק דין שניתן בתאריך הרלוונטי ליישום
המלצות דו"ח ועדת שניט:25.12.00, רע"א 7688/00• בבית המשפט העליון בפני
השופטת דליה דורנר. המבקש: מחמוד אבו-בכר נגד המשיבות:1. הוועדה
הפסיכיאטרית המחוזית במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה". המבקש הואשם בבית
משפט שלום באילת בגניבת זוג מכנסיים. לאחר שנקבע כי הוא אינו אחראי למעשיו
ואינו כשיר לעמוד לדין, אושפז המבקש בבית-החולים לחולי-נפש "שער מנשה"
בחדרה, וזאת מכוח צו בית-משפט שהוצא לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש,
התשנ"א-1991 (להלן: החוק) ובהסכמת סנגורו. בחלוף שנתיים לאשפוז המבקש,
שבמהלכן קבעה המשיבה 1 (להלן: הועדה) מספר פעמים כי יש להמשיך באשפוזו,
דנה הועדה בעניינו פעם נוספת, קבעה כי הוא עדיין מסוכן לעצמו ולאחרים -
הגם שרמת מסוכנתו נמוכה - וכי המבקש "עדיין מגלה סימנים ברורים של פעילות
הלוצינטורית [ו]חוסר תובנה למצבו". הוועדה החליטה לאפשר למבקש
יציאה לחופשות קצרות בליווי. זאת, בשונה מהמלצת רופאיו של המבקש, שסברו כי
ראוי לאפשר למבקש יציאה לחופשות לפי שיקול-דעתם." (ההדגשות שלי -ח.א.).
בתחילת שנת 2002 בלבד התקשרו לעמותה יאיר מור מגבעתיים ואלי אגקר ממגדל
העמק, ושניהם תיארו כיצד יוצגו בידי הסנגוריה הציבורית בבתי משפט וכיצד
עברו מסלול ייסורים ועוול זהה למתואר לעיל. כל העדויות בידינו קובעות כי
אף סנגור ציבורי לא טרח ליצור קשר עם ה"לקוח" בעל ה"עבר הפסיכיאטרי" וכי
כולם פגשו בו לראשונה באולם בית המשפט. גם לא ידוע לנו אם הסנגור הציבורי
טרח לקרוא את התיק, מעבר לתעודת ה"מוכר למערכת", כדי לבחון את חומר
הראיות. לאלו הטוענים שאין זו מדיניות אלא רק דוגמאות בודדות הנה דבריו
מתאריך 27.6.01 של הסנגור הציבורי הארצי קנת מן בתגובה למכתב המחאה
שהעמותה שלחה בנושא: "ברצוני להבהיר כי בכל הדיונים בהם מייצגת הסנגוריה
הציבורית חולי-נפש, היא עושה זאת בשיתוף פעולה עם פסיכיאטרים, המייעצים
לסנגורים הציבוריים". אם זהו המצב המתואר בפרוטוקולים של דיוני בית משפט
אשר אינם מסווגים כ"מסמכים רפואיים" סודיים הרי שהמתרחש בישיבות הוועדות
הפסיכיאטריות, שהפרוטוקולים שלהן המסווגים כך מועלמים אף מהכלוא עצמו, הוא
גרוע עוד יותר ויהיה עוד יותר גרוע. ייצוג כלואים פסיכיאטריים בידי עורכי
דין שימומנו בידי המדינה הוא ייצוג למראית עין בלבד ולתפארת הבלוף. מאחר
ושכרם של עורכי דין אלו משולם עבור נוכחות בלבד ומובטח להם מראש וישולם
להם בכל מקרה אין הם צריכים להתאמץ כלל בייצוג נאות של הכלוא הפסיכיאטרי,
שממילא אינו משלם להם. עורך דין שכזה הוא token lawyer אם לא יופעל עליו
כל פיקוח ציבורי. "ייצוג" שכזה יבטיח את כליאתנו הפסיכיאטרית וימנע מאיתנו
לחלוטין להגיע לבית המשפט ולטעון שנפלו פגמים בהליך כליאתנו, שהרי כזכור
היינו "מיוצגים". בית המשפט יאמר לנו: "יש לכם טענות? חפשו את עורך הדין
שלכם!".
ההנחה לפיה לכלוא הפסיכיאטרי תשמר היכולת לקבוע ולבחור ממחשכי המחלקה
הפסיכיאטרית מי ייצגו בדיון המשפטי, כלומר שלכלוא הפסיכיאטרי תשמר הזכות
להחליף עורך דין כושל המבצע עבודתו ברשלנות ובזלזול והמפקיר את הכלוא ללא
ייצוג נאות בעורך דין העושה מלאכתו נאמנה, וכי דעתו של הכלוא הפסיכיאטרי
תשמע והסתייגויותיו יילקחו בחשבון היא נלעגת ומיתממת ועומדת בסתירה לכל
הידוע והמתועד הן על המערכת הפסיכיאטרית הישראלית והן על הסנגוריה
הציבורית. לציבור בישראל ידועה היטב הדרך בה המערכת כולה מסכלת ומונעת כל
אפשרות מהכלוא לממש את זכויותיו הקבועות בחוק. הרי בראש כל וועדה
פסיכיאטרית עומד, כדבר החוק, "משפטן הכשיר להתמנות כשופט שלום", המוכן
להפר את החוק ולהתעלם משמירת זכויות האדם.
כאן המקום להעיד על אי התייחסותה של הסנגוריה הציבורית למכתבי המחאה של
העמותה שהעבירה תלונות של כלואים פסיכיאטריים בדבר ייצוג רשלני. מהכלוא
הפסיכיאטרי נשללת פיזית היכולת המובנת מאליה לטלפן, לשלוח פקס, לכתוב
כאוות נפשו ולצפות שדבריו יישמעו. האם מצפים שנקבל את ההנחה כי הכלוא
הפסיכיאטרי יזכה כיום ליחס אחר, או ליחס נאות בכלל מצד הסנגוריה הציבורית?
כדי לתקן את המצב המוצע בהמלצות ועדת שניט וכדי להבטיח את כיבוד זכויות
האדם של הכלוא הפסיכיאטרי, ומתוך חשש פשוט וטבעי ומובן מאליו לגורלנו אנו
- חברי העמותה - ככלואים פסיכיאטריים בפוטנציה, דרשנו בעתירתנו (בג"צ
8257/00), להעביר לידי העמותה את הפיקוח על כספי הציבור המשולמים לעורכי
הדין שימונו לכלוא הפסיכיאטרי מקרב רשימה או גוף שיוקם לצורך כך. בדרך זו
קיווינו שנוכל להבטיח לעצמנו כי עורכי דין שלא יטרחו על ייצוג נאות של
הכלואים הפסיכיאטריים לא יקבלו שכר ויוחלפו בעורכי דין המוכנים לעבוד.
יוזמה כמו זו של הגופים מגישי העתירה פוגעת באופן מהותי ביותר במאבק על
זכויות האדם בישראל במערכת הכפייה הפסיכיאטרית בכך שהיא מתעלמת מהקבוצה
שבשמה היא כביכול מדברת ואינה משתפת אותה בהחלטות הנוגעות לחירותה וכבודה.
שני גופים אלה מנציחים ומקבעים את תדמית המוגבלים, כנראה כצידוק להמשך
קיומו של ארגון 'בזכות', וממשיכים את שלילת זכויות האדם בישראל בכך שהם
מעניקים ציפוי של הליך הוגן וייצוג נאות להפרת זכויות האדם החמורה ביותר,
דהיינו הכפייה הפסיכיאטרית.
אם כך, מה מטרת העתירה לבג"צ 2463/01 של 'המרכז לזכויות אדם' בפקולטה
למשפטים באוני. ת"א וארגון 'בזכות'?
ניזכר בקריטריון קיקרו: ?QUI BONO
מדי שנה מצטרפים מאות בוגרי פקולטות למשפטים למאגר של 25,444 עורכי הדין
במדינה. בשנת 2001, לדוגמה, הצטרפו 664. "ייצוג" נוסח הסנגוריה הציבורית
בבית המשפט לבעלי "עבר פסיכיאטרי" כפי שתואר לעיל (כולל: ישיבה באולם בית
המשפט, קימה מהספסל, אמירת משפט בן 7 מילים -"אני מבקש/ת מכבודו/ה לשלוח
את החשוד/ה להסתכלות", ישיבה בספסל) מבטיח להם כבר עתה הכנסה קבועה עבור
דקה וחצי של עבודה. ראו תקנות הסנגוריה הציבורית (שכר טרחה לסנגורים
ציבוריים) עדכון מחירים לנובמבר 2001. "ייצוג" זהה בועדות פסיכיאטריות
ל"חולי נפש"מחושב במחירון כ"ישיבה נוספת" ויוסיף גם החזר "ביקור אצל חשוד"
ו"הוצאות נסיעה". כך תתאפשר משכורת בטוחה לאלפי עורכי הדין של המדינה
-הקולגות של 'המרכז לזכויות אדם' בפקולטה למשפטים באוני. ת"א- וגם הליך
הכליאה הפסיכיאטרית יימשך ללא שמץ הפרעה וציוץ של ביקורת.
והכלואים הפסיכיאטרים? הם expendables .
ואיך נראה ייצוג ע"י עורך דין הממומן בידי הממשלה? דוגמא:
שפיכת מים מדלי במהלך ויכוח.
השופט אברהם טל קובע: סכנה!
פסק דין: ע"ש ????/01 בימ"ש מחוזי ת"א,
ה. ב. נ' הוועדה הפסיכיאטרית מחוז תל אביב
לכ' נשיא בית המשפט העליון
הנדון: ???? /הלשכה לסיוע משפטי ת"א
שמי ה.ב., אני גרה בבת ים בדירתה של סבתי (עם הסבתא) אצלה התגלתה מחלת
סרטן השד ובנפרד מהורי. אמי ואני מסוכסכות בשל חששה של אמי כי אקבל זכויות
דייר מוגן בדירה אחרי מות סבתי. ביום 11.11.01 במהלך ביקור של אמי
במגורי התגלע ויכוח בנושא הנ"ל ואמי אמרה לי כי היא "תוציא אותי מהבית של
הסבתא כדי שלא יהיו לי זכויות דייר מוגן בדירה לאחר מות הסבתא" וזאת על
מנת לאפשר את מכירת הדירה וחלוקת הירושה בין בני המשפחה. בויכוח איימה עלי
אמי כי "תזרוק אותי לרחוב מחוץ לדירת הסבתא, ותשאיר אותי ללא שום דירה
הרשומה על שמי בטאבו". כוחותיי לא עמדו לי באיום שכזה והגבתי לפרובוקציה
זו של אמי בכך שלקחתי דלי, מלאתי אותו במים באמבטיה, ושפכתי את המים על
אמי.
בתגובה מיהרה אמי לנצל לעזרתה את מערכת הכפייה הפסיכיאטרית ופנתה במכתב
לד"ר שי הפסיכיאטר המחוזי של תל-אביב וזה, לאחר שזומנתי לבדיקה
פסיכיאטרית, הוציא הוראת אשפוז כפוי - לא דחוף ב- 12.11.2001 בה נכתב כך:
"מאובחנת כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית שחייבה מס' אשפוזים, חלקם בכפייה
עקב מצבים פסיכוטיים מלווים במסוכנות. מאשפוזה האחרון, שוחררה לטיפול
מרפאתי כפוי אותו אינה ממלאת, למרות פניות חוזרות ונשנות ממטפליה. מפנייתו
של ד"ר פישר עולה, כי חלה החרפה במצבה הנפשי. מבדיקתה - החולה חסרת שיפוט
עם התנהגות אלימה כלפי אימה - בעטה בה, שפכה עליה דלי מים, חסרת כל תובנה
למחלתה, דיסימולטיבית ומצהירה שלא תקבל כל טיפול. במצבה הנפשי הנוכחי, בו
היא מסרבת להגיע לטיפול מרפאתי כפוי ולאור התנהגותה כלפי סביבתה בהווה
ולאור עברה האלים, היא עלולה לסכן את סביבתה סיכון פיזי שאינו
מיידי.''
בתאריך 23.11.01, כלומר שבועיים אחרי שפיכת המים, נכלאתי במוסד הפסיכיאטרי
'אברבנאל' במחלקה 6ב' בהתבסס אך ורק על התקרית לעיל. בתאריך 3.12.01
התנהל דיון בוועדה הפסיכיאטרית בערר שהגשתי, וכך נכתב בפרוטוקול:
"בתחילה שקטה ומנומסת, בשיחה עימה מתקבל הרושם של מצב פסיכוטי פרנואידי
פעיל, עם מחשבות שווא של רדיפה כלפי אימה, הרבה כעס כלפיה ("הלוואי
שתמותי"), על-ידי מחשבות שווא אחרות (לגבי שוטר מסוים או מקרה אונס,
שנמסרו ע"י המטפל), מכחישה בתוקף ואומרת בכעס שהרופא שקרן. אין לה כל
תובנה למחלתה ולצורך בטיפול. הטיפול זה גיהינום בשבילה, היא מאמינה שרק דת
יכולה לעזור להֹ שיפוט המציאות פגום ביותר... מדובר בחולת-נפש, המוכרת
למערכת הפסיכיאטרית מזה זמן מה, חסרת מודעות ותובנה למצבה הנפשי, אי לכך
גם מסרבת לכל טיפול תרופתי, במצבה העכשווי -שרויה במצב פסיכוטי פעיל מלווה
במחשבות שווא, רוגזנות וכעס (במיוחד כלפי הוריה), החולה מתגוררת עם סבתה
(החולה בסרטן) ומונעת ממנה את הטיפול שנדרש לה (כגון - לא אפשרה לאימה
לתקשר עם הסבתא לצורך הטיפול הרפואי לו נזקקה), זאת בנוסף לכך
שהתפרצה כלפיה ושפכה עליה דלי מים," ובתאריך 4.12.01 הוגש לבית
המשפט המחוזי בתל אביב יפו ערר מטעם 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה
פסיכיאטרית', בה אני חברה, על הארכת הוראת האשפוז הכפוי בידי הוועדה
הפסיכיאטרית.
מאחר ואני ענייה ומתקיימת אך ורק מקצבת נכות של ביטוח לאומי פניתי לאגודה
לזכויות האזרח בישראל בבקשת סיוע בייצוגי ע"י עו"ד בבית המשפט. ???? , הודיע לי כי מונה לייצג אותי. דרך פעולת ???? הייתה בניגוד לעמדותיי ואמונותיי המפורשות ופגעה בי ובכבודי ועל כך אני כותבת לך ומבקשת להתלונן:
????
העלה מיוזמתו בבית המשפט את הטיעון כי אני "חולת נפש" פסיכיאטרית
למרות התנגדותי הנחרצת לכך, וזאת למרות שבערר לבית המשפט שהוגש מטעם
'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' לא הוזכרה כלל הדיבה הרפואית של
"מחלת נפש" פסיכיאטרית. הדבר פגע ופוגע בי קשות מכמה בחינות. ראשית,
הביזוי וההשפלה שאני חשה בשל הדיבה הרפואית של "מחלת נפש" פסיכיאטרית
המודבקת לי ולפעולותיי. דיבה רפואית זו שוללת ממני את אפיוני כאדם בעל שם,
זהות והיסטוריה משלו. לדוגמא: במהלך ישיבת הועדה הפסיכיאטרית מתאריך
3.12.01 תיאר אותי הפסיכיאטר דר' מ. משיח ממחלקה 6ב' במוסד הפסיכיאטרי
'אברבנאל' כ"החולה 20F ". כלומר, בעיני הפסיכיאטר משיח אני לא אדם כלל אלא
רק מספר מהלך מקטלוג של מחלות. דיבה רפואית זו מעקרת את כל חיי ומעשיי
מתוכן ומשמעות ומציגה אותם כפעולות גופניות-לא רצוניות שאינן בשליטתי
ושאין ביכולתי לשנותן מבחירתי ע"י הבנה, תובנה, אהבה, חזרה בתשובה, ובקשת
סליחה. פעולה זו ???? היא
חמורה ומהותית מאחר ופסק הדין בענייני מתבסס כולו אך ורק על קביעת השופט
אברהם טל כי יש הסכמה בין שני הצדדים כי אני "חולת נפש". הדבר מוזכר בפסק
הדין לא פחות מ-3 פעמים ובכתיב מודגש. לדוגמא: "בפתח הדיון בפגמים
המהותיים הנטענים על-ידי המערערת, יצוין שוב, כי אין מחלוקת שהמערערת חולה
במחלת-נפש (סכיזופרניה פרנואידית - א,ט,)," [עמ' 9 שורה 1-2] . מאחר
ולשופט אברהם טל לא היו כלל עובדות המעידות על קיום סכנה פיזית מיידית
מצידי לאחרים לבד משפיכת המים על אימי, הוא טרח בפסק הדין לשבץ ולצטט בפסק
דינו את דברי הבלע הפסיכיאטריים כדי להצדיק את כליאתי בדרך של דמוניזציה
ודה-הומניזציה לי, לפעולותיי ולחיי. וכך הוא כותב: "במקרה זה, המערערת לא
רק כעסה או איימה על אימה, אלא מימשה את כעסה ואת איומיה בכך ששפכה על
אימה דלי מים, אינני מקבל טענת בא-כוח המערערת לפיה מדובר בתגובה שבאה
מתוך כעס של המערערת על אימה, שאינה מהווה "סיכון פיזי מיידי". שפיכת דלי
המים ומניעת כניסתה של האם לבית הסבתא על-מנת לקחת אותה לטיפול הנדרש בגין
מחלת הסרטן, איננה התנהגות נורמטיבית הנובעת אך מתוך כעס, אלא מדובר
במימוש מחשבות הרדיפה של המערערת כלפי אימה, ומכאן נובעת מסוכנותה. אם
החלה המערערת בשפיכת דלי מים קרים על אימה, מי ערב לכך שבפעם הבאה לא יהיו
אלה מים רותחים, או אף גרוע מכך". [עמ' 9 שורה 7-14]• כמו
כן, בתאריך 28.11.01 פקססתי, הן להנהלת בי"ח 'אברבנאל' והן ללשכת
הפסיכיאטר המחוזי ת"א, בקשה לקבלת העתקים צילומיים של מסמכים מתיקה
הרפואי. בקשתי כמובן סורבה ללא כל נימוק. בפנייתי לבית המשפט טענתי כי
סירוב זה פוגע בזכות השימוע והטיעון שלי ושולל ממני את היכולת לבחון את
חוקיות האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי ולטעון כנגדו. בפסק הדין השופט אברהם טל
לא ראה בכך סיבה להיות מוטרד יתר על המידה מאחר והדמוניזציה שלי כ"חולת
נפש" מצדיקה לטעמו הטיית דין: "במקרה נשוא הערעור שבפניי אמנם נפל פגם
דיוני רציני בהליך האישפוז, שאין להקל בו ראש, היות ונפגעה זכות השימוע של
המערערת, עם זאת, ועל-אף שיש ביכולתו של פגם כזה לבטל את החלטת המשיבה, יש
לראות מול עינינו תמיד את הצורך להגן על שלומה של המערערת ועל שלום הציבור
מפני התנהגותה המסוכנת, שנובעת ממחלת-הנפש בה היא לוקה. לאור האמור לעיל,
מתבקשת המסקנה כי חרף הפגם הפרוצדוראלי בהליך האישפוז, קבעה המשיגה כדין
כי המערערת אכן מהווה סיכון פיזי ומיידי לסביבתה, וכי ללא השגחה וטיפול,-
היא מהווה סכנה גם לעצמה" [עמ' 11 שורה 7-23].
יחד עם זאת, למרות שבשעת הופעתה בבית המשפט היו ???? המסמכים שהועלמו מידיעתי???? בחר
שלא להתעמת ולהפריך את השקרים המוצגים כטענות עובדתיות-לכאורה המנמקות את
כליאתי הפסיכיאטרית: - הטענה כי מנעתי את כניסתה של אימי לבית סבתי בו אני
מתגוררת כדי לקחת אותה לטיפול רפואי והטענה כי בעטתי באימי
במהלך הויכוח בינינו.???? כלל
לא פנה אלי כדי לברר איתי את אמיתותן של טענות אלו. לו היה עושה כן היה
שומע ממני כי הן שקריות, נטולות כל בסיס ומופרכות: כיצד ניתן לטעון כי בעת
ובעונה אחת מנעתי מאמי להיכנס לדירה ושפכתי עליה מים בתוך הדירה?. במהלך
ישיבת בית המשפט לא ניתנה לי כלל האפשרות לסתור טענות שקר אלו שהועלו ע"י
נציג הפרקליטות. כשניסיתי מיזמתי לדבר נגדן נאמר לי ע"י השופט אברהם טל???? לשתוק!
כנראה כדי שלא אקלקל לשופט אברהם טל את נימוקיו לביסוס נוסף לכליאתי, שהרי
כך הוא כותב: "...המקרה שבפניי, שבו היה בפני המשיבה תיאור של מעשה אלימות
ספציפי ולא רק של איומים. המערערת שפכה על אימה דלי מים, ובכך נקטה במעשה
אלימות פיזית כלפי אימה. כן מנעה המערערת מהאם להיכנס לבית סבתה, ובכך
מנעה מהסבתא לקבל את הטיפול הרפואי לו נזקקה באותו יום."[עמ' 9 שורה
29-31]
כמו כן, ???? במשפט
שלא להשתמש בעדויות האופי שניתנו לטובתי במהלך ישיבת הועדה הפסיכיאטרית
מתאריך 3.12.01. עדויות אופי מטעם שכנתי גב' שרה בן עזרא, מטעם מר רפאל
ברנז, יושב ראש המועצה הדתית של בת ים ומזכירתו גב' עליזה. גב' בן עזרא
מכירה אותי היטב קרוב ל - 4 שנים. בדבריה היא העידה כי "אני בחורה מאוד
טובה, מאוד אמינה, ישרה, לא בעייתית, לא חורגת בהתנהגותי מהנורמה, לא
אלימה ולא מסוכנת. וכי אמי נוהגת להאשים אותי בטענות שונות על אלימות -
למשל ש"ה.ב. הרביצה לה". אך כשאמי נתבקשה ע"י גב' בן עזרא להמציא פרטים
מדויקים יותר על האלימות לא היה בידה". אלו עדויות של אנשים שבאו מיוזמתם
לעזרתי ללא כל שיקול זר. אנשים המכירים אותי היטב ובאופן יומיומי במהלך
שנים, היכרות המבוססת על רצון טוב ובחירה מצד שני הצדדים, והיכולים להעיד
על אופיי ודרך התנהלות חיי. עדי אופי אלו מכירים אותי טוב יותר ועדותם
אמינה ומהמנה יותר מאשר עדותם המגמתית של אנשי המערכת הפסיכיאטרית
שהיכרותי אתם היא באונס ובכפיה, בניגוד מוחלט לרוחי, ולזמן קצר ביותר,
ואשר בנוסף הם בבירור ובמוצהר בעלי אינטרס (כלכלי ומקצועי) בכליאתי
הפסיכיאטרית. ???? לא השתמש כלל בעדויות אלו ובכך איפשר את הצגת הדיבה הרפואית הפסיכיאטרית כעדות יחידה במשפט.
כמו כן, למרות ???? אמור
לייצג אותי ואת דעותיי במשפט, הרי שהוא בחר להתעלם לחלוטין מטענתי אותה
העליתי מיוזמתי הן בערר שהוגש לבית המשפט והן במהלך המשפט עצמו שאני מסרבת
בפירוש לקבלתם מאונס של סמים פסיכיאטריים הגורמים לי ייסורי תופת ונזק רב.
טענתי כי התרופות הפסיכיאטריות משפיעות עלי בצורה גרועה ביותר וכי התחננתי
פעמים רבות שלא לקבל את התרופות הפסיכיאטריות הגורמות לי נזק רב, סבל רב
ופגיעה קשה. אני מקבלת בזריקה בניגוד לרצוני תרופה פסיכיאטרית בשם
'קלופיקסול' שגורמת לי לשיתוק בראש ולהפרעות בשינה ולעיני להתגלגל באופן
לא רצוני כלפי מעלה. התוצאות הנוראות וההרסניות של התרופה הפסיכיאטרית
'קלופיקסול' מתבטאות אצלי גם ברעד בכל הגוף דבר שבנוסף מאלץ אותי לקחת
תרופות נגד פרקינסון. העדתי כי נזקי התרופות הפסיכיאטריות גזלו ממני פיזית
את היכולת לעבוד לפרנסתי ולשכור דירה לעצמי, ניסיתי לעבוד אך מעסיקי
הבחינו בתופעות שנגרמו לי מהתרופות הפסיכיאטריות ופיטרו אותי מיידית, כתוך
שעה מתחילת העבודה. טענתי כי כלל יסוד בפרקטיקה הרפואית הוא שרופאים לא
צריכים לפגוע בחולים וכי הטיפול בתרופות הפסיכיאטריות מזיק לי ופוגע בי
בצורה מוכחת ובלתי הפיכה וזכותי, כאמור, לקבל טיפול שייטיב עימדי.
כמו כן, ????
שלא לעזור לי להציג את עמדתי המפורשת כי אני מבקשת להיות מטופלת לפי
אמונתי היהודית וכי שיטת הטיפול הפסיכיאטרי נוגדת אותה ושוללת ממני צלם
אנוש ופוגעת בכבודי כאדם. בקשתי לקבל טיפול לפי עקרונות הגמרא ולא לפי
עקרונות הפסיכיאטריה. לפי אמונתי אבינו שבשמים הורה לנו להתרחק מדברים
המזיקים לגוף, כאמור בפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" והתרופות
הפסיכיאטריות בוודאי שמזיקות לגופי. ציינתי כי הן הגמרא והן התניא של
האדמו"ר הזקן מלאות בהדרכות לכל סוגי צרכי האדם ולשמירת בריאותו וכי
לתרופות הפסיכיאטריות אין כל כשרות יהודית של רב אחראי כלשהו. טיעון ממנו
התעלם השופט אברהם טל לחלוטין היות והוא קבע כי הוא יודע יותר טוב ממני מה
טוב לי ולמה אני זקוקה. "אינני רואה מקום לדון בטענות המערערת על כך
שהטיפול הפסיכיאטרי, הכולל טיפול תרופתי אותו היא מקבלת, נוגד את
הדת היהודית שכן הדת היהודית שמה כנר לרגליה את קדושת החיים, וזו היא אף
מטרתו של הטיפול הפסיכיאטרי, בדומה לכל טיפול רפואי אחר." [עמ' 11
שורות1-3]. יוצא אם כך שהבסיס לכליאתי הפסיכיאטרית בידי השופט אברהם טל
אינו נימוק עובדתי כלשהו הרי גם השופט אברהם טל טורח לקשט ולהעצים את
שפיכת המים ("אם החלה המערערת בשפיכת דלי מים קרים על אימה, מי ערב לכך
שבפעם הבאה לא יהיו אלה מים רותחים, או אף גרוע מכך") מאחר וברור לו כי
קשה להצדיק כליאת אדם בשל עילה זו בלבד אלא נימוק ביולוגי, דהיינו קיומה
של "מחלה" הזקוקה לדברי השופט אברהם טל ל"ריפוי". מאחר ולדעתי קיומה של
ה"מחלה" הפסיכיאטרית הוא המצאה שרירותית לחלוטין יוצא שמכיוון שאני מסרבת
להודות בקיומה מביא השופט אברהם טל עובדה זו כנימוק נחרץ להוכחת "מחלתי".
במטרה להצדיק בדרך של דמוניזציה ודה-הומניזציה את כליאתי השופט אברהם טל
טרח לשבץ בפסק דינו דיאגנוזות פסיכיאטריות שונות, ומתאריכים שונים,
שכלל אינן רלוונטיות לעילת כליאתי הפסיכיאטרית הנוכחית. לדוגמא: "באת כוח
המשיבה צירפה במהלך הדיון בפניי חומר נוסף, שגם אם לא היה בפני המשיבה בעת
מתן החלטתה ביום 3.12.01 הרי הוא שופך אור על מסוכנותה של המערערת, בעיקר
לעצמה, ולכן אביא אף חלק קטן ממנו. בפרטיכל הוועדה הפסיכיאטרית, שדנה
בהארכת אשפוזה הכפוי הקודם של המערערת ביום 10.4.00 מתואר מצבה של המערערת
כדלקמן: "החולה במצב פסיכוטי חריף, לא מגלה תובנה מינימאלית למצבה, מסרבת
לקבל כל טיפול עבורה, כי יש בטיפולים כדי להזיק לה... איננה מוצאת לה דרך
והיא חוזרת ומסתובבת במקומות שונים, במדרשות ובמקומות אחרים, ללא כיוון
ומחשבה מוגדרים, דבר הגורם לה להרגיש רע, להביע רצון להתאבדות, ביטויי
מיאוס בחייםֹ החולה במצבה הנוכחי עקב חוסר המודעות, עלולה לעשות מעשים
חסרי שיפוט שבעיקר עלולים לפגוע בה ואשר יש בתקופת האישפוז כדי להביא את
החולה למודעות, ולו מינימאלית, בצורך לטיפול."" [עמ' 10 שורה 19-32].
ושימו לב לציטוט הבא מפסק הדין: "לא סירובה של המערערת לקבלת טיפול הוא זה
המצדיק את המשך אשפוזה, אלא ההתדרדרות המשמעותית שחלה במצבה הנפשי בגלל
הפסקת אותו טיפול, שגורמת לה להיות מסוכנת לה ולסביבתה, החשש שעולה מהפסקת
הטיפול הנפשי במערערת, עולה גם מתוך הכתוב בעמ' ´ לגיליון הרפואי של
המערערת במחלקה 6ב' בביתהחולים "אברבנאל" מיום 2.12.01 לפיו: "אומרת
(המערערת-א.ט,) כי אינה לוקה בסכיזופרניה פרנואידית כפי שאובחנה וכי נפלה
קורבן למערכת הפסיכיאטרית ומסבירה זאת ברצונו של האל, ממשיכה לפעול נגד
החלטות המערכת הפסיכיאטרית ומצליחה לגייס כוחות לשם כך, מעברה: על רקע
חוסר שיפוט, תקפה את הסובבים ועשתה מעשים חסרי שיפוט (ניתצה את מכונית
השכן התפרצה לתחנת המשטרה ושברה שם כוסות זכוכית), יש חשש שכל עוד אינה
מטופלת תרופתית, עלולה לסכן את סביבתה,"" [עמ' 10 שורה 3-17].
בדיאגנוזות פסיכיאטריות אלו מוצגים חיי ופעולותיי, סכסוכי עם אמי, אמונתי
בדת היהודית, מאבקי לכבודי כאדם ולסטאטוס שלי כאדם ועצם סירובי לקבלת
הדיבה הרפואית הפסיכיאטרית המוטבעת בי - כהוכחה ל "מחלת נפש", מכאן
יוצא שהשופט אברהם טל גוזר עלי כליאה שרירותית לכל ימי חיי שהרי איני
מוכנה להודות בקיומה של הדיבה הרפואית של "מחלת נפש" פסיכיאטרית.
אופן התנהלות ???? בענייני
משליך על העתירה לבג"צ (2463/01) שהוגשה ע"י המרכז לסיוע בזכויות אזרח של
הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וארגון 'בזכות' שעתידה להידון
בתאריך 17.01.02. עתירה זו דורשת לחייב את המדינה להעניק ייצוג חובה
לאזרחים בהליך של כליאה פסיכיאטרית. ברור, לפי אופן הייצוג שקבלתי ???? ,
שעורכי דין הממונים וממומנים בידי המדינה יעניקו ייצוג לכאורה, ייצוג
למראית עין בלבד, ייצוג של "בלוף", לכלוא הפסיכיאטרי. בדיוק כפי שקרה לי.
מאחר ומשכורת עו"ד זה משולמת לו אוטומטית מידי המדינה הרי שמלבד נוכחותו
הסמלית בישיבת בית המשפט הוא אינו חייב דבר לכלוא הפסיכיאטרי שכאמור
אינו משלם לו את שכרו. זהו אינו הליך הוגן וזהו אינו ייצוג נאות.
ה.ב.
(תשובת בית המשפט העליון הסתכמה באישור קבלת המכתב)
שפיכת מים מדלי במהלך ויכוח. 
בטעינה...
