|
7 |
בתי
המשפט
|
|
|||
|
עפ 001194/05 |
בית משפט מחוזי נצרת |
||
|
בתיק עיקרי: ש צפת 002536/02 |
|||
|
13/06/2006 |
תאריך: |
כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא כב' השופט האשם ח'טיב
כב' השופטת אסתר הלמן |
בפני: |
|
בשם
המערער: עו"ד כמיל עודה בשם
המשיבה: עו"ד שחם המערער
בעצמו |
נוכחים: |
ערעור על
גזר דינו של בית המשפט השלום בצפת, כב' השופט שכיב סרחאן, מיום 22.11.04, בת.פ.
2536/02.
כב' השופט יצחק כהן- אב"ד- סגן
נשיא:
א. רקע:
1. עפ"י
עובדות כתב אישום מתוקן, כפי שיוחסו למערער, הרי ביום 4.12.02, בסמוך לשעה 00:30,
התקשר המערער אל אמו, הגב' בת דורה בר (להלן: "המתלוננת") והודיע לה, כי
בכוונתו לרצוח את ראש הממשלה, אריאל שרון, ואת שר הבטחון, שאול מופז, זאת בעצרת
הקרובה שאמורה להתקיים ביום 4.12.02 בקריית שמונה.
כל זאת עשה
המערער בכוונה להפחיד ולהקניט את אמו.
בשל המעשים
המתוארים לעיל, הואשם המערער בעבירה של איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977
(להלן: "החוק").
המערער
הורשע במיוחס לו בבימ"ש קמא, לאחר שמיעת ראיות.
2. בית
משפט קמא, בטרם גזר דינו של המערער, הורה על קבלת תסקיר וזאת לבקשת ב"כ
המערער.
3. לאחר
קבלת תסקיר שרות המבחן, גזר בית משפט קמא את דינו של המערער, כמפורט:
א. 8
חודשי מאסר בפועל.
ב. 10
חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים, מיום שחרורו של המערער מהכלא, והתנאי הוא שלא
יעבור בתקופה זו עבירת איומים, בה הורשע בתיק הנדון.
הערעור
נסב על חומרת העונש.
ב. טענות
הצדדים:
ב"כ
המערער מלין על חומרת העונש, וערעורו מתבסס על מספר אדנים:
לטעמו, טעה
בימ"ש קמא עת לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שבאו לידי
ביטוי בתסקיר שרות המבחן, שנתקבל בבימ"ש קמא.
מוסיף
ב"כ המערער, ביהמ"ש קמא התעלם, בין היתר, מהעדר זיהוי דפוסים עבריינים
כלשהם באישיותו של המערער, על-ידי שרות המבחן.
בנוסף,
בימ"ש קמא לא נתן די משקל לעמדת האם, כי היא דואגת לבנה וכי אינה מפחדת ממנו.
עוד טוען
ב"כ המערער, כי לא ניתן כל משקל לעובדת היותו של המערער אדם נורמטיבי
ולעברו
חסר הרבב, כמעט לחלוטין.
לטענתו,
אין לציבור כל אינטרס לכלוא את המערער, אלא דווקא לספק למערער תמיכה
ועזרה
בנסיבות חייו הקשות.
מוסיף
ומדגיש ב"כ המערער, חל שינוי בנסיבות, מעת ניתן פסק-דינו של בימ"ש קמא,
עתה, מצוי המערער לאחר טיפול ממושך, מפרך ופרטני ביותר, ואף מביע נכונות להיות
בפיקוח ומעקב מטעם קצין המבחן, כדי להמשיך את המתכונת הטיפולית, בה הנו מצוי כיום.
בטיעוניה,
הפנתה ב"כ המשיבה לתסקיר האחרון שנערך בעניינו של המערער והדגישה, בין היתר,
כי שרות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית זאת, בשל הקושי של המערער להתחייב להליך
טיפולי.
טוענת
ב"כ המשיבה, כי לאור מהות האיומים ומצבו הרפואי והנפשי של המערער, הרי שללא
טיפול צמוד, מהווה המערער סכנה לחברה.
לטענת
ב"כ המשיבה, חומרת המעשה מצדיקה מאסר בפועל, וכי אין להסתפק במאסר על-תנאי
בלבד, ואילו עבודות שירות או הליך טיפולי אינם מתאימים.
ג. דיון:
1. בעניינו
של המערער הוגשו 2 תסקירים בבימ"ש קמא ותסקיר נוסף בבימ"ש זה.
מהתסקיר מיום 14/2/05 עולה, כי המערער בן 30, רווק,
יליד ישראל, שירת שירות צבאי חלקי ושוחרר עקב אי-התאמה.
2. הוריו
של המערער התגרשו, כאשר היה בן 7.
לפי
האמור בתסקיר, פרידת הוריו של המערער הותירה אותו מבולבל וחסר מסגרת משפחתית תומכת
ויציבה, הוא לא הצליח להשתלב עם אמו במקום מגוריה החדש, בזמנו, בקריית אונו,
ובהיותו בן 10 לערך חזר לבדו לקיבוץ, והיה תחת השגחה חלקית של דודו.
3. המערער
גדל בעזובה רגשית ובחוסר מסגרת משפחתית, ולפי תיאורו גדל עם הפרעה נפשית
אובססיבית.
המערער
היה גם בטיפול פסיכיאטרי בשנים האחרונות, אשר נועד לעזור לו להתמודד עם מצוקתו
הנפשית. המערער חש, כי רמת התוקפנות שלו גדלה, בעקבות התרופה אותה נטל בהמלצת
הפסיכיאטר.
4. בנוגע
לעבירה הנדונה, לקח המערער אחריות לביצועה והבין, כי גרם בהלה לאמו, אך לדבריו, לא
התכוון מעולם לממש את האיומים בפועל.
5. שירות
המבחן המליץ על תקופת דחייה בת 3 חודשים, לשם בחינת אפשרויות הטיפול במערער.
6. בתאריך
12/4/05, הוגש תסקיר משלים בעניין המערער, לפיו המערער החל תהליך אבחוני בעמותת
אפש"ר בטבריה, המטפלת בנפגעי אלכוהול.
לפי
האמור בתסקיר, המערער הגיע באופן קבוע למפגשים, בשעה שנקבעה וללא
סימן
לשימוש באלכוהול, אך לפי דיווחו העצמי הוא המשיך לשתות משקאות
אלכוהוליים
באופן קבוע, ללא תופעות לוואי ו/או מקרי שכרות.
7. המערער
חולה ב-OCD, ולאור ניסיונו המר בנטילת
תרופות פסיכיאטריות, הוא
בוחר לשתות אלכוהול.
המערער
לא ביצע בדיקות לגילוי סמים, אך לפי דבריו הוא משתמש באלכוהול
ובגראס
כדי לחוות הקלה רגעית.
8. לפי
האמור בתסקיר, המערער חרד מאוד מאפשרות כניסה לכלא, ומאסר בפועל עלול להביא לרגרסיה
במצבו הנפשי. ההליך המשפטי עורר אצל המערער הבנה מעמיקה
יותר לגבי בעייתו הנפשית ותלותו בחומרים ממכרים וכן היווה עבורו זעזוע
רגשי וגורם מרתיע.
9. שירות
המבחן סבר, כי הטיפול המתאים בעבור המערער הינו הפנייתו לתהליך גמילה מתלות
באלכוהול, בשילוב עם טיפול בבעיית הנפש ממנה סובל, במחלקה
פסיכיאטרית.
אולם, בשל התרשמות שירות המבחן, כי המערער מתקשה
להתחייב לטיפול, הוא לא בא, בסופו של יום, בהמלצה טיפולית.
10. מעת
מתן פסק-דינו של בימ"ש קמא, פנה המערער ביוזמתו, ובמימון אמו, לקבלת טיפול
בכפר "איזון- בחזרה למסלול". המערער נקלט בכפר ביום 25.4.05.
במסגרת
טיפולו של המערער בכפר, הופקו דו"חות שונים על-ידי הגורמים
הטיפוליים.
11. בשל
הנסיבות המיוחדות של המקרה והתקדמותו הטיפולית של המערער, קבענו
התיק
לקבלת תסקיר שרות מבחן נוסף בעניינו של המערער.
12. בתסקיר
מתאריך 8/2/06, עולה, כי המערער הינו בן 38.5, רווק, עובד בגינון אצל 2 מעסיקים
שונים ומתגורר במסגרת מערך דיור מוגן "גשר".
13. המערער
מאובחן כסובל מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD),
ומהפרעת אישיות
מטיפוס
OCPD עם קווים נרקיסיסטים
מובהקים.
14. בעבר,
הוכר המערער על-ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאי לקצבת נכות על רקע נפשי, באופן זמני.
אולם בוועדה רפואית שנערכה לו לאחר השלמת שהותו בכפר איזון, הופחתו אחוזי נכותו
וכעת הוא מצוי בהליכי ערעור.
15. בתאריך
17/10/05, השלים המערער תקופת טיפול בת 6 חודשים בכפר "איזון".
16. לפי
האמור בתסקיר, בדו"ח מצב עדכני מיום 21.1.06 של הפסיכותרפיסטית
המטפלת נכתב, כי, באופן כללי, המערער מתמודד באופן מכובד ומרשים עם החזרה לחיים
בקהילה.
17. ההמלצות
להמשך טיפול כוללות המשך מעקב רפואי ותרופתי מסודר ועקבי, המשך הימנעות
מוחלטת משימוש בחומרים פסיכואקטיביים, תוך בדיקת אפשרות לשילוב במסגרת לטיפול
בהתמכרויות. כן הומלץ על המשך ליווי רגשי ועל השתתפות בפעילות.
18. בתסקיר
מצוין, כי למרות הצהרת המערער על הזדקקות טיפולית בהמשך חייו, הוא מדבר על קושי
בהתחייבותו להליך טיפולי ובהתמודדות עם הגבלות וצורך בפיקוח.
19. התרשמותו
של שרות המבחן הינה, כי המערער חרד מההליכים המשפטיים שננקטו נגדו והוא חושש מאוד
מתוצאותיהם, ונראה, כי מאסר בפועל יכול להוביל לרגרסיה במצבו הנפשי.
על-אף האמור, הביע שרות המבחן ספק רב
לגבי המשך השתלבותו של המערער
בהליך טיפולי מסודר בתום ההליך המשפטי, ולכן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו.
ד. 1. אין
חולק, כי עבירת האיומים, בה הורשע המערער, עבירה חמורה היא, אשר
סכנה רבה בצדה, בייחוד כאשר מופנית היא כלפי
איש ציבור.
דוגמא לחומרה הרבה, בה רואה הדין הישראלי את עבירת
האיומים, ניתן למצוא בפסק-הדין שיצא תחת ידי בימ"ש העליון רק לאחרונה, ולפיו
עבירת האיומים עשויה להתרחש גם כאשר אין זהות בין מושא האיום לבין האדם שקלט את
האיום בחושיו, הווה אומר, אין עוד דרישה להוכחת "זיקת עניין" (ראה:
רע"פ 2038/04 שמואל לם נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1) 66, ע' 86).
לא נדרשנו לפס"ד זה לענייננו, מאחר וב"כ
המערער חזר בו מערעורו על הכרעת הדין.
2.
על-אף
חומרתו הרבה של המעשה, נראה כי בעניינו של המערער ישנן נסיבות
יוצאות
דופן אשר מצדיקות התערבות בגזר דינו של בימ"ש קמא.
האמור בתסקירים השונים שהוזכרו לעיל, מעלה תמונה קשה של
נסיבותיו האישיות החריגות של המערער.
מדובר באדם שגדל עם הפרעה נפשית אובססיבית, שממשיכה
להטרידו גם כיום. הפרעה זו פוגעת קשות בתפקודו היומיומי ועל-מנת להתמודד עמה הוא
מוצא נחמה באלכוהול ובגראס זאת, לאחר ניסיונו הכושל בשימוש בתרופות מסוג מסוים,
שהביאו, לטענתו, גם לקרות המקרה נשוא אישום זה.
שרות המבחן אף ראה לציין בתסקיריו, כי מאסר בפועל עשוי
להביא לרגרסיה במצבו של המערער.
על אף האמור, בחר שרות המבחן שלא לבוא בהמלצה טיפולית
בעניינו של המערער זאת עקב התרשמותו, כי המערער אינו מסוגל להתחייב להליך
טיפולי.
הלכה ידועה היא, כי תסקירי שרות המבחן אינם מחייבים את
בימ"ש, וכי מדובר בהמלצה בלבד (ראה: י' קדמי, סדר הדין בפלילים, חלק
שלישי, תשס"ג-2003, ע' 1193).
בעניינו של המערער, לאור נסיבותיו החריגות, גובר אינטרס
השיקום על-פני אינטרסים אחרים שעומדים בבסיס הענישה הפלילית.
נדמה, כי ניתן יהיה להגשים את מטרות הענישה בצורה מידתית
יותר, דווקא על דרך ניסיון לשקם את המערער ולהחזירו לחיק החברה הנורמטיבית.
"מן המפורסמות הוא כי שיקומו של העבריין הוא אחד
השיקולים החשובים במכלול דרכי הענישה ומטרותיה. אכן, שיקול זה, ככל שיקול אחר
בסוגיה זו, אינו עומד בפני עצמו אלא יש לאזנו עם מכלול השיקולים האחרים שעמדנו
עליהם בתחילתם של דברינו, הכל לפי העבירה, העבריין ונסיבות הענין... אך יש,
ובנסיבות מיוחדות ונכונות, שיקול השיקום שיקול מרכזי ומיוחד הוא בשקלול שיקולי
הענישה...". (ראה: ע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ'
מדינת ישראל, פ"ד מז(1), 177 ,עמ' 185-186).
אינטרס החברה אינו בהכנסת אנשים כמערער מאחורי סורג
ובריח, אלא בשיקומם ובמתן העזרה לה הם נדרשים.
אמור, שליחת המערער אל מאחורי סורג ובריח לא תפחית
הסכנה הנובעת מצדו, רגרסיה במצבו אך עלולה להאיץ מצבו הנפשי הירוד.
במערער לא מתקיים במצבו פן הרתעתי מקובל ונדרש כאינטרס
ציבורי נכון , יש לראות דווקא בשיקומו פן גובר כדי הוצאתו מהמעגל העברייני.
בל נטעה, אין להקל ראש ב"איום" וכבר חווינו
מאיימים שפגעו למרבה הצער אך כאן, נראה, כי דווקא מאסר מאחורי סורג ובריח יחטיאו
המטרה.
מלבד האמור, הרי שמעת ניתן פסק-דינו של בימ"ש קמא,
חל שינוי עובדתי רב חשיבות, באשר המערער השתלב מרצונו החופשי בהליך
טיפולי ממושך בכפר "איזון". לפני מספר חודשים השלים המערער את תקופת
טיפולו בכפר.
כך נאמר בדו"ח סיכום הטיפול, מיום 11.10.05:
"סיים תקופת טיפול בכפר במצב של הטבה קלינית וצורך
בהמשך מעקב, איזון וטיפול פסיכיאטרי".
בדו"ח הביניים, מיום 29.5.05, שנכתב על-ידי המטפלת
הפרטנית של המערער במקום, נאמר כי:
"כל משך שהותו בכפר לא צפינו בהתפרצויות או
בהתנהגויות אחרות, אימפולסיביות או נטולות שיפוט. גם כאשר הוא חווה מתח או אי-נחת
בוחר אד לתעל את רגשותיו לאפיקים לגיטימיים... לא נתקלנו בקשיי התמודדות עם
מסגרת סמכות או גבולות. באופן כללי קיימת אצלו תובנה טובה למצבו, וניכרת התגייסות
מרשימה שלו לתהליך הטיפולי....".
(ההדגשות שלי – י.כ.).
לא למותר להביא כאן גם מן הדברים שנכתבו בדו"ח
סיכום טיפול מאוקטובר 2005, שנכתב על-ידי אותה המטפלת:
"... מאז קליטתו לטיפול הפגין אד עמדה קואופרטיבית
ומתמסרת, ורצון עז להתמודד עם הפרעתו ולייצב את חייו. הוא פרש בפתיחות את
קורותיו ושיתף את אנשי הטיפול בתולדותיו ובעולמו הפנימי הסוער...
אד השתלב ברקמת החיים החברתיים בכפר, והפך דמות
משמעותית ומוערכת בקרב עמיתיו לקהילה. נוכחותו הרגישה, הבוגרת והאמפתית הייתה
משמעותית מאוד ושמשה לרבים משענת חשובה...
אד קיבל על עצמו ברצון ובהבנה את שגרת ההתנהלות בכפר,
את כללי המסגרת ובד"כ גם את סמכותם ומרותם של בעלי התפקידים השונים... בשלבים
מסוימים בטיפול הפגין עמדה ביקורתית כלפי שגרות ההתנהלות בכפר... בתקופות אלו היה
נרגן, זעוף, שיפוטי ותוקפני יותר, אם כי בפועל לא חרג מן הכללים ונמנע ממרדנות
מופגנת...
חשוב לציין כי אופן כללי קיימות אצל אד מודעות ותובנה
ביחס למצבו, לצרכיו ולמגבלותיו, ויחד עמן גם נכונות להסתייע במשאבים טיפוליים.
בכפר בלטה התגייסות מרשימה שלו לתהליך הטיפול, ולצדה זיהינו גם מוטיבציה חזקה של
אד לקידום שינוי בחייו...".
מהאמור עולה, כי יש בידי המערער להתחייב להליך טיפולי
ואף להתמסר לו.
הליך כאמור כבר שיפר מצבו הנפשי של המערער ויש להניח,
כי המשך טיפול
עשוי להיטיב עמו אף יותר.
ה. 1. מכל
האמור, ולו דעתי תישמע, בטרם הכרעה סופית ובנסיבות כאן, יש לקבל את
חוות דעת הממונה בדבר אפשרות ריצוי מאסר ע"י
המערער בדרך של עבודות שרות כאשר, בנוסף, בתקופת המאסר יהא המערער, בטיפול מרפאתי
כפוי בפיקוח הדוק של השרות הפסיכיאטרי ומעקב שרות המבחן.
הממונה על עבודות השרות במסגרת המלצתו יתן דעתו למסגרת
הטיפול הנדרשת.
שרות המבחן ימציא תוך 30 יום תוכנית טיפול ופיקוח,
השרות הפסיכיאטרי יודיענו מקום קיום הצו של הטיפול המרפאתי הכפוי.
מכל אלה, יחווה הממונה על עבודות השרות אפשרות ריצוי
המאסר בדרך של עבודות שרות.
אנו קובעים התיק לקבלת חוות דעת הממונה זאת, ליום,
11/7/06, שעה 9:30.
_____________________
יצחק כהן, שופט- אב"ד
סגן נשיא
כב' השופט האשם חטיב:
מסכים.
_________________
האשם חטיב, שופט
כב' השופטת אסתר הלמן:
מסכימה.
__________________
אסתר הלמן, שופטת
הוחלט אפוא
פה אחד כאמור בחוות דעת כב' השופט יצחק כהן – אב"ד.
ניתן היום י"ז בסיון,
תשס"ו (13 ביוני 2006) במעמד ב"כ המשיבה, ב"כ המערער והמערער
בעצמו.
|
אסתר
הלמן שופטת |
|
האשם ח'טיבשופט |
|
יצחק
כהן – אב"ד סגן
נשיא |
512937
5129
546783135467831
001194/05עפ 054 עדן ונדר