1

 

   

בתי המשפט

 

פ  008007/04

בית משפט מחוזי באר שבע

 

25/04/2004

תאריך:

כב' השופט ח. עמר

בפני:

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

 

ע"י ב"כ – עו"ד ת. גלנטה  

 

 

נ  ג  ד

 

 

תומר אלבז

 

הנאשם

 

ע"י ב"כ – עו"ד ס. בכר

 

 

החלטה

 

1.         בתיק זה מואשם הנאשם במספר עבירות (חבלה בכוונה מחמירה, הצתה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת עובד ציבור וגרימת נזק בזדון לרכוש) -כולן בקשר עם אירוע שהתרחש ביום 7.1.04, בסניף לישכת התעסוקה בערד. היה זה, כאשר – כך על פי הנטען – הגיע הנאשם למקום, מצוייד בבקבוק בנזין, ובמטרה להצית את המקום; ושם חבל בפקידות, גרם נזקים לרכוש, וביצע את ההצתה, שבה גם נכוותה אחת הפקידות.

 

2.         כבר עם תחילת ההליכים - וכבר במסגרת הליכי הבקשה למעצר עד תום ההליכים – נטען ע"י ההגנה, כי הנאשם הינו חולה נפש, אינו אחראי למעשיו, ואינו כשיר לעמוד בדין. לפיכך, הורה ביהמ"ש על הסתכלות ובדיקה וקבלת חוו"ד של הפסיכיאטר המחוזי.

 

3.         א.         בחוו"ד  הפסיכיאטרית,  מטעם  הפסיכיאטר  המחוזי (מיום 27.1.04) נקבע , כי - 

ואף שבעת קבלתו להסתכלות, גילה הנאשם "סימנים פסיכוטיים" – הרי שמדובר ב"גלישה פסיכוטית" זמנית, בלבד, ועל רקע מצב של מתח קשה וקווי אישיות גבוליים; וכי הנאשם היה אחראי למעשיו, בעת האירוע, ומסוגל עתה לעמוד לדין (להלן: "חוו"ד הפסיכיאטר המחוזי הראשונה").

 

ב.         מנגד, הוגשה על ידי ההגנה חוו"ד פסיכיאטרית (מיום 16.2.04) – ערוכה בידי ד"ר בן ציון יצחק – ובה חיווה זה את דעתו, כי הנאשם סובל ממחלת נפש כרונית, וכך מצבו גם  כיום (כך שאינו כשיר לעמוד לדין) וכי, "וככל שניתן לקבוע, היה חולה גם בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו". (להלן: "חווה"ד מטעם ההגנה").

 

ג.          במצב זה של דברים – ובהיות הנאשם עצור בתנאי אישפוז במחלקה לבריאות הנפש של שירות בתי הסוהר (להלן:"מב"ן") – הוריתי, לבקשת הסניגורית, על קבלת חוו"ד פסיכיאטרית עדכנית מטעם המב"ן. חוו"ד זו הוגשה, וממנה עולה, כי נכון ליום עריכתה (19.2.04) נמצא הנאשם במצב פסיכוטי פעיל, וכי "אינו כשיר לעמוד לדין" (להלן:"חוו"ד המב"ן"). בחוו"ד זו, אין התייחסות לשאלת אחריותו של הנאשם למעשיו, בעת ביצועם.

 

ד.         נוכח האמור בחוו"ד המב"ן – ולבקשת ב"כ המאשימה – הוריתי על הסתכלות ובדיקה נוספת ע"י הפסיכיאטר המחוזי ועל הגשת חוו"ד פסיכיאטרית עדכנית, וזו (מיום 9.3.04) הוגשה ( להלן: "חוו"ד הפסכיאטר המחוזי השניה"). בחוו"ד זו – ותוך דחיית מסקנות חוו"ד המב"ן – שבה והובעה המסקנה הנחרצת, כי הנאשם "היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה... ויכול לעמוד לדין"; וכי אם שירותי  מב"ן יקבעו שהנאשם זקוק לטיפול, ניתן לכלוא אותו במב"ן.

 

במצב זה של דברים, ומשלטענת הסניגורית, יש להפסיק את המשפט נגד הנאשם – הן מן

ההיבט של העדר אחריות, בעת ביצוע המעשים המיוחסים; והן מן ההיבט של העדר

כשירות לעמוד עתה לדין – קבעתי ישיבת הוכחות לדיון בשאלות אלו, ואשר במסגרתה

אמורים  המומחים להחקר על חוות הדעת הנ"ל.

 

4.         לצורך זה, עתרה ב"כ המאשימה להורות כי – ובטרם ישיבת ההוכחות הנ"ל, ועל מנת להערך לחקירת המומחים, כיאות – להורות כי יומצאו לעיונה: התיק הרפואי של הנאשם בבית החולים הפסיכיאטרי בו אושפז, והנוגע לאישפוז שבעקבותיו נערכה חווה"ד הראשונה של הפסיכיאטר המחוזי; המסמכים של בית מעצר לכיש או נגב, שבעקבותיהם הוחלט על ידי השב"ס על אישפוז הנאשם במב"ן; התיק הרפואי של הנאשם בעת שהותו באישפוז במב"ן ; ו"דפי העבודה" ששימשו את מומחה ההגנה בבסיס חווה"ד של ההגנה.

 

            ב"כ הנאשם התנגדה לבקשה, בהתבסס על החיסיון הרפואי אשר לנאשם, מכוח סעיפים 49 (א) או 50 (א) לפקודת הראיות.

            כן טוענת ב"כ הנאשם, ולגופו של עניין, כי אין כאן מצד המאשימה, אלא "מסע  דייג" או "ירי באפלה"; וכי אין צורך בעיון במסמך כלשהו, באשר אותם מסמכים עמדו בפני כל אחד מהמומחים; ומאחר שהמחלוקת נטושה אך סביב המסקנה העולה (בין היתר) מהם ביחס לאחריותו של הנאשם למעשיו או באשר לכשירותו לעמוד לדין, ולא באשר לממצאים העובדתיים. עוד נטען, כי - ומעבר לפגיעה, שיש בחשיפת המסמכים, בחסיון הרפואי, בפרטיותו ובכבודו של הנאשם – עלולה להיפגע גם זכות החיסיון שלו מפני הפללה עצמית. שכן – כך נטען – ייתכן ובחומר המבוקש יימצאו אמירות של הנאשם בפני מי מהמומחים, ואשר עלולות לחשוף את הפללתו העצמית.

 

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני, כי דין הבקשה להתקבל – גם אם בהסתייגות מסוימת - ומהטעמים דלהלן.

 

6.         מן ההיבט הבסיסי והכללי – וככל שהתנגדות ההגנה לבקשה נסמכת על החיסיון העומד לזכות הנאשם, מכוח סעיף 49 (א) או סעיף 50 (א) לפקודת הראיות – הרי, שכידוע, חיסיון זה אינו אבסולוטי, משעל פי הסיפא לשני הסעיפים האמורים, כפוף חיסיון זה לסמכות ביהמ"ש להורות על הסרתו, אם מצא כי "הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית צדק, עדיף מן הענין שלא לגלותה".

 

            על פני הדברים - כך נראה, לכאורה, וגם ולא נטען אחרת ע"י ההגנה – הרי שהשאלה העיקרית (אם לא היחידה) הטעונה הכרעה בתיק זה, הינה שאלת אחריותו של הנאשם למעשיו או גם שאלת כשירותו לעמוד לדין.

 

            בשאלה זו – על שני היבטיה, כאמור – מבקשים הצדדים, זה בכה וזה בכה, לבסס טיעוניהם על חוות דעת של מומחים, כמובא לעיל - ומכאן, חשיבותן המכרעת , לכאורה, של ראיות אלו; ומשמדובר בחוות דעת (ראיות) נוגדות, מן הדין לאפשר חקירה ודרישה אודות המסקנות המובעות בהן, כדי לאפשר לביהמ"ש להגיע להכרעה, ולחקר האמת ו"עשיית צדק" (כלשון הסיפא לסעיפים הנ"ל). לצורך ההגעה לחקר האמת, מן הדין לאפשר חקירה נגדית של עורכי חוות הדעת, ולשם יעילותה של זו, אין מנוס מלהיזקק לחומר ולמסמכים שעמדו ביסוד כל אחת מהן.

 

7.         ומן ההיבט הספיציפי – סבורני, כי לא יכולה להיות מחלוקת על זכותה של המאשימה לעיון בחומר ובמסמכים ששימשו את מומחה ההגנה, לצורך חווה"ד הפסיכיאטרית מטעם ההגנה, ובכלל זה, מה שב"כ המאשימה מכנה "דפי עבודה" שלו. שכן, מסמכים אלה מהווים, למעשה,  חלק מחוות הדעת; ומשההגנה חשפה או העמידה את אלה לרשות המומחה מטעמה, או איפשרה לו להשתמש בהם, לצורך הכנת חוות דעתו, הרי – ומעיקרא, למעשה – כבר לא חל עליהם אותו חיסיון, על פי איזה מהסעיפים הנ"ל לפקודת הראיות ; וכשם שהצד שכנגד (המאשימה במקרה זה ) זכאית לקבל לידה מבעוד מועד, את חווה"ד, עצמה, שמטעם ההגנה (וההגנה גם חייבת להעמידה לרשות המאשימה) כך הוא גם ביחס לחומר ולמסמכים , כאמור (וראה: ת.פ. (מחוזי – חיפה) 286/98 מדינת ישראל נגד איידה מיירוב – מיום 11.3.01 – תק-מח 2001 (1), 6328).

 

            נראה, שכך הוא הדבר, גם ביחס לחומר הרפואי ששימש הן ביסוד עצם החלטת גורמי הרפואה בשב"ס להחזיק את הנאשם, בתנאי אשפוז, במב"ן; והן ביסוד חוות דעת המב"ן. זאת, ולו מהטעם, שעריכת חוות דעת המב"ן נתבקשה ע"י הסניגוריה,  כאמור לעיל, ומשבכך מקופלת, כמובן, גם הסכמת הנאשם לחשוף בפני מומחה המב"ן את כל החומר, אשר שימש ביסוד חוות דעתו; ועל כן, גם על חומר זה, לא חל , מעיקרא, החיסיון של "רופא – לקוח".

 

8.         ובאשר לחומר ששימש ביסוד חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי הראשונה (וכמו גם חוות דעתו השניה) – נראה לי, כי זהו דווקא אינטרס של הנאשם לרצות בגילויו. שכן, על יסוד חומר זה קבע הפסיכיאטר המחוזי, כי הנאשם אחראי למעשיו (בעת ביצועם) וגם כשיר הוא (עתה) לעמוד לדין;ואין ספק, כי לסניגוריה צריך להיות ענין כי חומר זה יהא חשוף גם בפניה, על מנת שתוכל למצות, כדבעי וביעילות, את חקירתה את המומחים שערכו את חוות הדעת, כאמור, אשר מטעם הפסיכיאטר המחוזי.

 

9.         אשר על כן, אני נעתר לבקשה, ומורה לגורמים הנוגעים בדבר להעמיד לעיון ב"כ המאשימה את  החומר והמסמכים, כאמור בסעיף 4 להחלטה זו לעיל, וזאת, בהקדם האפשרי; ועם קבלתו לידיה, תעביר ב"כ המאשימה לידי הסניגורית עותק הימנו.

 

            ואולם – וזו ההסתייגות אליה כיוונתי בתחילת דברי – כל החומר שייחשף, ישמש אך ורק לצורך הכרעה בשאלת אחריות הנאשם וכשירותו לעמוד לדין, בקשר עם תיק זה, כאמור; ולא ייעשה בו שימוש אחר, שלא לצורך זה, או שלא במסגרת תיק זה – אם ובמידה שיש בו משום הפללה עצמית כלשהי.

 

ניתנה היום ד' באייר, תשס"ד (25 באפריל 2004) במעמד ב"כ הצדדים, ובהעדר הנאשם, אשר (ולנחיותו) הופטר מהבאתו לשימוע החלטה זו.

 

                                                                                

ח. עמר – שופט

 

008007/04פ  055 נורית זורנו