בתי
המשפט
|
בש 021313/04 |
בית משפט מחוזי באר שבע
|
||
|
בתיק עיקרי:
פ 008255/04 |
|||
|
07/11/2004 |
תאריך: |
כב' השופטת ורדה מרוז
|
בפני: |
|
|
בא כוח המבקשת עו"ד עמיחי
חביביאן המשיב בעצמו ובא כוחו עו"ד
שרון פרץ |
נוכחים: |
1. בפני
בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים התלויים ועומדים נגדו. ביחד עם
הבקשה, הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו מספר עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של
ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380+382 (ב) (1) לחוק העונשין תשל"ז-1977
(להלן: "החוק") וכן
עבירה של תקיפה הגורמת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+335 (א1) לחוק.
2. כתב
האישום מתאר מסכת אירועים אלימים, שהמשיב ביצע, לכאורה, כלפי אשתו, המתלוננת,
הנפרסת על פני מועדים שונים, בהם תקף המשיב את המתלוננת, החל בתאריך 10.8.04 וכלה
ביום 25.10.04 ובתוך כך חבל בה חבלות של ממש. תחילה, גרם המשיב למתלוננת לחבלות
אשר באו לביטוי בהמטומות, שריטות ושטפי דם. בהזדמנות אחת, נשך את אצבעה, באחרת,
תפס בחוזקה בזרועה. בתאריך 25.10.04, הכה בפניה מכת אגרוף וגרם לשבר בלסתה.
כתוצאה, אושפזה המתלוננת בבית חולים "הדסה" עין כרם, נותחה בלסתה, שן
בינה נעקרה מפיה והלסת קובעה לתקופה בת 8 שבועות.
3. העיון
בתיק החקירה מעלה את העובדות כדלקמן:
א. המשיב
והמתלוננת נשואים מזה 17 שנים. לבני הזוג 4 ילדים, בין הגילאים 7 ל – 16. המשפחה
עלתה לארץ מצרפת לפני כ – 4 שנים והתיישבה בעיר אשדוד. עד לתאריך 10.8.04 או בסמוך
לו, המשיב עבד בעבודות שונות, או אז, פוטר מעבודתו.
ב. יחסיהם
של המשיב והמתלוננת מעורערים מזה שנים, על רקע יחסו העכור של המשיב למשפחתה של
המתלוננת, בעטיו, ביקש לנתקה ממשפחתה. יחסי בני הזוג החריפו, עם עלייתם לארץ, כאשר
המתלוננת הידקה את קשריה עם בני משפחתה, חרף רצונו של המשיב. עם זאת, עד לתאריך
10/08/04 המשיב לא נהג באלימות פיזית כלפי המתלוננת.
ג. עם
פיטוריו של המשיב, חל מפנה ביחסי בני הזוג, נוכח האלימות בה נקט כלפי אשתו. זו
פתחה בהליכי גירושין ודרשה הימנו כי יעזוב את ביתם המשותף. לאחר האירוע האלים
שהתרחש בתאריך 15.10.04, הורחק המשיב מביתו ל – 5 ימים, על ידי קצין משטרה. עם
שובו, המתלוננת חששה מפניו וביקשה שלא לשהות במחיצתו. כאשר הגיע לביתו, ביקשה
למצוא מפלט מפניו ונסה עם שתי בנותיה הקטנות, לחדר השינה. במהלך מנוסתה, התפתח
עימות אלים, בינה לבין המשיב, אשר במהלכו, נחבלה על ידו בלסתה.
ד. בתגובה
לאירוע, תקפה בתו של המשיב, בת ה-7 את אביה
בפניו וחבלה במשקפיו.
4. על
יסוד העובדות המפורטות, עותרת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים
התלויים ועומדים נגדו. לטענתה, הגם שהמשיב נעדר הרשעות קודמות, האלימות הקשה שנקט
כלפי אשתו ותוצאותיה החמורות, מלמדות על הסכנה הנשקפת הימנו למתלוננת בפרט ולציבור
בכלל. אדם, אשר אינו שולט ברוחו ומכה את אשתו מכות כה עזות – מקומו מאחורי סורג
ובריח.
5. בא
כוח המשיב עתר לשחררו לחלופת מעצר, בבית אחיו, בבאר שבע. את בקשתו סמך על עברו
הנקי של המשיב, היותו אדם נורמטיבי, המתפקד היטב בקהילה ובחברה. המשיב מוכר כרב,
עוד מימי שהותו בצרפת. בארץ, עבד במשרה בכירה במשרד הדתות, עד אשר זה פורק. מדובר
באדם מן היישוב, אשר יכבד את הצווים שיושתו עליו על ידי בית המשפט ויימנע מהפרתם.
6. בפי
הסנגור טענות קשות, נגד עוצמתן של הראיות, אשר לטענתו, הוחלשה במידה ניכרת, בשל
אופייה של המתלוננת, הסובלת מבעיות נפשיות קשות, כך לטענתו, הפוגמות
במהימנותה. שומה היה על המשטרה
לחקור אודות מצבה הנפשי של המתלוננת, כמו גם לעיין בתיקה הרפואי, כי אז, היה
מתחוור, שאין לסמוך על דבריה ואין ליתן בה אמון.
7. העיון
בחומר החקירה מעלה, כי המשיב העלה את טענותיו בדבר מצבה הנפשי המעורער של רעייתו,
במהלך החקירה. זו נחקרה על כך ואישרה, כי ביצעה בעבר שלושה ניסיונות אובדניים. היא
הסבירה את פשר התנהגותה בכך שנקלעה למצוקות נפשיות קשות, על רקע קשיים כלכליים,
אשר מקורם בפיטוריו של המשיב, בעת שהייתם בצרפת, לרבות הניתוק שכפה עליה מבני משפחתה.
8. שלושת
ילדיהם הקטנים של בני הזוג נחקרו על ידי חוקרי ילדים וציינו בפניהם, כי המשיב נהג
לאיים על המתלוננת, מעת לעת, כי ידאג לאשפזה בבית חולים לחולי נפש "באר
יעקב". הילדים העידו, כי אמם תפקדה היטב, מעולם לא נקטה כלפיהם באלימות
ומדבריהם עולה דמות אם, אשר לכאורה, נהגה בהם ללא דופי. חוקרי הילדים התרשמו כי
מדובר בילדים המתפקדים היטב, מסודרים ומטופלים.
9. הבת
הבכורה ניצבה לצד אביה וחיזקה את עמדתו, בציינה, כי אמה סובלת מבעיות נפשיות וכי
בעבר, היא נהגה בה לא פעם באלימות קשה, משכה את שערותיה ובעטה בפניה. מנגד, על
אביה סיפרה, כי הוא נהג להכות אותה ואת אחיה "מכות חינוכיות" בלבד. הבת
הוסיפה, כי לאמה "תגובות
לא נורמליות שבן אדם רגיל לא היה עושה וזה בקטע של האלימות שלה כלפי וכלפי אחים
שלי והיא מתנהגת לפי מצב רוח שלה והיא מפרשת דברים לא נכון ואין לה הסכמה או הבנות
לגבי כל מיני נושאים עם אבא שלי" .
חרף הדברים הללו, הבת ציינה
בעדותה, כי במהלך האירוע שהייתה עדה לו, היא צעקה לעבר אביה, כי יחדול להכות את
אמה.
10. המתלוננת מסרה
שלוש הודעות. הודעתה הראשונה נמסרה בתאריך 15.10.04. באותו מועד, המשטרה הוזעקה
בטלפון לבית המשפחה, על ידי אחותה של המתלוננת, לבקשתה. בהגיעם, ציינה המתלוננת
בפני השוטרים כי הוכתה על ידי בעלה, ברם סירבה בתוקף להגיש תלונה. בהזדמנות אחרת,
כאשר שוטרים הוזעקו לבית המשפחה, היא אישרה בפניהם כי הזעיקה אותם בשל הפחד שאחז
בה מפני בעלה, ברם הוסיפה כי באותה עת, לא עשה לה דבר. השוטרים שבו כלעומת שבאו.
בשתי הודעות מאוחרות, מתאריכים 25.10.04 ו – 26.10.04, פרסה המתלוננת את מסכת
יחסיה עם המשיב, לרבות המעשים שייחסה לו. סקירתה בהירה ומפורטת. דומה, כי לא
החסירה דבר ולא כיחדה כי סבלה מבעיות נפשיות ואף אושפזה בעבר בבית חולים לחולי נפש
בצרפת. הסבריה לפשר האירועים, על פניהם, היו מבוססים ומנומקים.
11. גרסתה נתמכת
בעדויותיהם של ילדיה, אשר נכחו בחלק מהאירועים ומסרו תיאורים מדויקים וברורים.
חיזוק נוסף לגרסתה, ניתן למצוא בעדות שכנתה, אליה נסה המתלוננת מפניו של המשיב,
לאחר שהוכתה על ידו ונגרם לה שבר בלסת. חיזוק נוסף לגרסתה, ניתן למצוא בתיעוד הרפואי, המלמד על השבר
שנגרם בלסתה, לרבות תיעוד רפואי אודות החבלות הנוספות שנגרמו לה.
12. הראיות התלויות ועומדות
נגד המשיב, אינן מותירות מקום לקביעה, בשלב זה, אף לא לכאורה, כי מצבה הנפשי
המעורער של המתלוננת - עומד ביסוד תלונותיה וכי מדובר בתלונות שווא. המתלוננת לא
מיהרה להתלונן נגד המשיב. אף כאשר שוטרים הגיעו לביתה, היא נמנעה מלמסור תלונה,
בשל רצונה לשמור על שלמות המשפחה, תוך דאגה לשלומם של ילדיה. כך נהגה ביום 15.10.04
וכך נהגה אף בהזדמנות נוספת, כאשר מסרה לשוטרים שהוזמנו לביתה, כי לא הוכתה.
משהחליטה להתלונן נגד המשיב, היא תיארה, את העובדות כהווייתן, ואלו נתמכו בתיעוד
רפואי ובעדויות ילדיה והשכנה.
הונחה אפוא, תשתית ראייתית
מוצקה דיה, לכאורה, לביסוס העבירות המיוחסות למשיב.
13. גרסת המשיב
– גרסת המשיב מעוררת תמיהות. דומה, כי המשיב ממהר להשחיר את פניה של המתלוננת
ולהציגה כחולת נפש, ההוזה הזיות ואינה מחוברת למציאות. כך, בתאריך 15.10.04, כאשר
עוכב לחקירה, ציין כי "מדובר
באשה חולת הזיות, אחרי 3 ניסיונות התאבדות, היא לא מתפקדת כאמא..".
על פני הדברים, הודעותיה של
המתלוננת אינן הזויות. בעת שהדברים הללו נאמרו על ידי המשיב - המתלוננת סירבה
להגיש נגדו תלונה, בשל דאגתה לשלמות המשפחה.
14. ביום האירוע, בו
נחבלה המתלוננת בלסתה, בתאריך 25.10.04, הזעיק המשיב את המשטרה לביתו, בטענה כי
אשתו הרביצה לשתי בנותיו ואף סטרה על פניו ושברה, בתוך כך, את משקפיו. בעודו
מתלונן בטלפון, הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה, חבולה וזבת דם ומסרה את תלונתה.
לכשנשאל לפשר תלונתו, נוכח מצבה של אשתו, הוא חזר בו וגרס, כי לא התלונן על כך
שאשתו הכתה את ילדיו אלא שהיא "הכניסה" אותם ל"היסטריה"
בהתנהגותה.
15. הגרסה, לפיה המשיב
הוכה על ידי המתלוננת, אשר שברה את משקפיו – סותרת את גרסותיהן של בנותיו, לרבות
גרסת המתלוננת, לפיה, בתו איריס, בת ה – 7, תקפה אותו בתגובה לאלימות שגילה כלפי אמה והיא זו אשר שברה את משקפיו.
הבת
איריס הודתה בביצוע המעשה ונטלה את האחריות לביצועו. היא אף הוסיפה, כי אביה גער
בה על כך שהכתה אותו ואמר כי "לא מכים אבא". הדברים מדברים בעד עצמם
ואין להוסיף עליהם.
16. אף כי בשלב זה של
הדיון, אין בוחנים מהימנותם של עדים, אין להתעלם מהנסיבות שהוכחו לכאורה, בעדויות
חיצוניות, כמו גם, אין להתעלם מהודאתה של הילדה, בת ה – 7, כי הכתה את אביה ושברה
את משקפיו.
17. אין לקבל אפוא, את
טענות הסנגור, לפיהן, עוצמתן של הראיות הוחלשה. מדובר במסכת ראיות בהירה, אשר אם
תוכח בבית המשפט, תוביל להרשעתו של המשיב בכלל העבירות המיוחסות לו.
18. באשר לחלופת מעצר – הגם שמדובר במשיב נורמטיבי לכאורה, נעדר הרשעות קודמות ובעל עמדה ומעמד בקרב הקהילה - אין מקום להורות על שחרורו בשלב זה. המעשים המיוחסים לו, חמורים מאוד. מדובר בסדרה של מעשים, לכאורה, אשר הלכו והחמירו. את חלקם ביצע בנוכחות בנותיו הרכות בשנים, ללמדך, כי לא שלט ברוחו. די בכך כדי ללמד על אופיו המסוכן.
19. תלונת השווא,
לכאורה, שהגיש נגד המתלוננת, לפיה תקפה, את בנותיה וגרסתו בדבר הזיות השווא של
המתלוננת הינן בבחינת עובדות, אשר אין להן יסוד בחומר החקירה. עובדות אלו, מלמדות
על הסכנה הנשקפת מהמשיב כלפי המתלוננת, אשר לא בחל ממסירת גרסאות שאינן מבוססות,
כדי להשחיר את פניה של אשתו ולהשליך את האחריות לביצוע המעשים המיוחסים לו –
לפתחה. לפיכך, ראוי לשקול בזהירות ובכובד ראש את שאלת שחרורו, לבל יסכן את שלומה
ובטחונה.
20. נוכח הקרע הקיים בין
משפחת המשיב לבין המתלוננת, אשר לדבריה, משפחתו הוקיעה אותה ונידתה אותה מקרבה –
ראוי לבחון בקפידה את החלופה המוצעת, בבית אחיו, לבל יימצא האח כמגונן יתר על
המשיב.
21. אשר על כן, עד
להחלטה אחרת, המשיב ישהה במעצר. שירות המבחן מתבקש להכין תסקיר מעצר אודות המשיב,
אשר יבחן את המסוכנות הנשקפת הימנו, כמו גם את החלופה המוצעת.
נדחה
לשם קבלת תסקיר לתאריך 22/11/04 בשעה 15:00.
המזכירות מתבקשת להמציא העתק ההחלטה לשירות
המבחן.
המשיב יובא באמצעות שב"ס וליווי נגב.
ניתנה
היום כ"ג בחשון, תשס"ה (7 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים.
|
ו. מרוז - שופטת |
021313/04בש
055 יהודית עזרא