בעניין:

בתי המשפט


פ 040116/05		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

21.12.2005	תאריך:	כבוד השופט שהם אורי	בפני:

המאשימה	מדינת ישראל	בעניין:
	ע"י ב"כ עו"ד בני שגיא
	נ ג ד
הנאשמים	1 . טורעאני שמעון ע"י ב"כ עו"ד נאוה דהאן 2 . בוזגלו אלירן ע"י ב"כ עו"ד אהרון רוזה 3 . דהרי סער ע"י ב"כ עו"ד ניר אלפסה

גזר דין

1. הנאשמים, שמעון טורעאני (נאשם 1), אלירן בוזגלו (נאשם 2) וסער דהרי (נאשם 3), הורשעו עפ"י הודאתם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ושל שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין (אישום ראשון).

נאשם 1 הורשע בעבירות דומות, ככל שהדבר נוגע לאישום השני, ואילו נאשמים 2 ו-3 הורשעו במסגרת האישום השני בעבירה של סיוע לשוד, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

מתיאור העובדות בכתב האישום עולה כי בתאריך 24.4.2005, לפנות בוקר, קשרו הנאשמים קשר לבצע גניבות תוך שימוש באיומים או באלימות, במטרה להשיג כסף מזומן. במסגרת הקשר ולשם קידומו נפגשו הנאשמים ליד ביתו של נאשם 2 ביהוד, ויצאו לרחובות העיר לצורך איתור קורבנות פוטנציאליים.

בהגיעם לרח' חתוכה, בסמוך לבית מספר 48, פגשו הנאשמים בשלושה קטינים, ילידי 1990. הנאשמים החליטו לגשת אל הקטינים במטרה לשדוד את רכושם, ולשם כך בחן נאשם 3 את הסביבה על מנת לוודא כי אין איש מסביב, ורק אז הצטרפו אליו נאשמים 1 ו-2.

נאשם 1 ניגש לקטין ב.ב., הניח עליו את ידו, בה אחז סיגריה בוערת כשהיא סמוכה לפניו של הקטין. בהמשך, הושיט נאשם 1 את ידו לעבר צמיד כסף שהיה ברשותו של ב.ב., ודרש ממנו בנימה מאיימת להסיר את הצמיד. מחמת חששו מפני הנאשמים, אמר להם הקטין כי יקחו כל מה שברצונם, הסיר את הצמיד ומסרו לנאשם 1.

בהמשך, הבחין נאשם 1 בטבעת ובמכשיר טלפון נייד ברשותו של הקטין וביקש לקחתם, אך לבקשתו של ב.ב. התרצה הנאשם וויתר על תכניתו זו.

נאשם 1 הבחין בשרשרת מזהב לבן, המשובצת באבני חן, שהיתה על צווארו של קטין אחר, י.כ., וחרף תחנוניו של הקטין תלש נאשם זה את השרשרת מצווארו, ולקחה. זאת, כאשר נאשמים 2 ו-3 עומדים בסמוך אליו כדי למנוע כל התנגדות מצד הקטינים.

נאשם 1 המשיך בניסיון לאתר שרשרת נוספת על צווארו של הקטין ח.ג., בכך שמישש את צווארו, אך משלא מצא דבר, נמלטו הנאשמים בריצה מהמקום (אישום ראשון).

באישום השני נטען, כי הנאשמים המשיכו בדרכם ופגשו בשלושה צעירים, אורי חגי ועידו חלילי, שניהם ילידי 1986, ותום ליניק, יליד 1985 (להלן: "המתלוננים").

הנאשמים תכננו ליטול מהמתלוננים מכשיר סלולרי.

בהתאם לכך, פנה נאשם 1 אל המתלוננים באמתלה כי "התחילו" עם בחורה כלשהי, ובהמשך פנה למתלונן אורי חגי, ותפס אותו ביד ימין. אותה עת, ניצבו נאשמים 2 ו-3 כחיץ בין המתלוננים האחרים לבין נאשם 1 ואורי חגי, דחפו אותם והפרידו ביניהם, תוך שהם מאיימים עליהם לבל יתערבו.

בהמשך, דחף נאשם 1 את אורי חגי, היכה באגרופו בחזהו ונטל מכיסו מכשיר סלולרי. נאשם 2 הצטרף לחברו והיכה אף הוא את אורי חגי בחזהו.

כל אותה עת ביקשו המתלוננים מהנאשמים כי יניחו להם לנפשם, ויחזירו לרשותם את המכשיר הסלולרי.

לאחר שוד המכשיר הסלולרי, נמלטו נאשמים 1 ו-2 בריצה מהמקום, ואילו נאשם 3 נותר בזירת האירוע. המתלוננים פנו אל נאשם 3 וביקשו את עזרתו לקבלת המכשיר הסלולרי, ואילו נאשמים 1 ו-2 קראו לעברו של נאשם 3 לחבור אליהם.

המתלוננים, מתוך ניסיון להשיב את הרכוש שנשדד לרשותם, החלו לרדוף אחרי הנאשמים, אולם נעצרו ע"י נאשם 3 אשר איים עליהם ודרש מהם שלא לעשות כן, מאחר שברשות נאשמים 1 ו-2 נשק חם והם לא יהססו להשתמש בו ולירות לעברם.

בהמשך, נמלט גם נאשם 3 מהמקום, וחבר אל יתר הנאשמים.

2. נאשמים 2 ו-3 הופנו אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינם.

מהתסקיר אודות נאשם 2 עולה, כי מדובר בצעיר, רווק, כבן 20, אשר טרם מעצרו התגורר בבית הוריו. מעת שחרורו ממעצר הוא נתון במעצר בית מלא בבית סבתו, בגני אביב.

משפחת המוצא של הנאשם מונה 6 נפשות, זוג הורים ו-4 ילדים, בגילאי 13-27. הנאשם תיאר קשר תקין עם בני משפחתו ולדבריו מנהלים כולם אורח חיים נורמטיבי.

הנאשם השלים 12 שנות לימוד בבי"ס מקצועי בתחום טכנאות הרכב, אך לא גוייס לצבא על רקע עברו הפלילי.

הנאשם הופנה לאבחון במסגרת שירות המבחן לנוער, וממנו עלה כי מדובר במי שלוקה בבעיות התנהגות מגיל הגן, סביב קשיי קשב וריכוז. בכיתה ב' הומלץ על טיפול תרופתי בריטלין בעקבות בעיות משמעת והתנהגות.

עם מעבר המשפחה לעיר לוד, כאשר היה הנאשם בכיתה ד', הוא הופנה לטיפול פסיכיאטרי, כאשר הוא סובל מבעיות רגשיות ומפגין התנהגות אלימה. לאורך השנים ועד להגיעו לגיל 18 היה הנאשם במעקב תרופתי.

בהמשך, השתלב הנאשם בפנימייה טיפולית, ואף שם דווח על התנהגות אלימה ועל ניצול ילדים קטנים למטרות שונות.

באשר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מקבל הנאשם אחריות חלקית על מעשיו, בעוד שהוא מפנה את עיקר האחריות אל נאשם 1, שלטענתו אינו מכירו כלל.

בסיכום התסקיר, מציינת קצינת המבחן, הגב' ענת ברלב, כי מדובר בצעיר "המתקשה בהתבוננות פנימית ובלקיחת אחריות כלשהי בהתנהלותו ומצבו כיום". הנאשם שלל כל צורך ונזקקות טיפולית, ולפיכך אין בפי שירות המבחן כל המלצה טיפולית בעניינו.

להשלמת התמונה יצויין, כי הנאשם נתן הדין בשתי הזדמנויות בפני בית משפט לנוער ברמלה. במסגרת ת.פ. 569/01 הוטלה על הנאשם התחייבות להמנע מעבירה, ללא הרשעה, בסכום של 2,500 ₪. זאת, בגין ביצוע עבירות של גניבה ותקיפה כדי לגנוב.

בת.פ. 3634/00, אשר הסתיים אף הוא ללא הרשעה, החליט ביהמ"ש לנוער, בתאריך 11.3.2004, להשית על הנאשם קנס בסך 2,500 ₪ וכן הטיל עליו התחייבות להמנע מעבירה, למשך שנתיים, בסכום של 10,000 ₪ "שלא יעבור עבירות אלימות מכל סוג שהוא וכן עבירות על פקודת הסמים המסוכנים". זאת, בגין ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה וסחר בסמים מסוכנים.

מהתסקיר בעניינו של נאשם 3 עולה, כי מדובר צעיר, רווק, כבן 19, אשר אף הוא התגורר, עד למעצרו הנוכחי, בבית הוריו ביהוד.

משפחת המוצא של הנאשם מונה 6 נפשות, זוג הורים ו-4 ילדים, בגילאי 8-22. המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה ביהוד כמשפחה בעייתית, שמצבה הכלכלי ירוד, והם חיים בתנאי דיור קשים.

האב, כבן 43, עובד במפעל לקרמיקה ומתואר ע"י הנאשם כמי שמנסה להציב לו גבולות אולם מתקשה בכך. האב נקט בעבר כלפי הנאשם באלימות פיזית, אך כיום הקשר ביניהם הינו קרוב, חם ותומך.

אמו של הנאשם, כבת 40, מקבלת קיצבת נכות של 100% מהמוסד לביטוח לאומי, בשל פציעתה הקשה בתאונת דרכים.

הנאשם החל להתנהג באופן אגרסיבי מגיל צעיר וגילה קשיי הסתגלות במסגרות חינוך שונות. בשנת 1999 ביצע הנאשם ניסיון אובדני ואובחן כסובל מהפרעות התנהגות, הגם שלא נצפו סימנים למצב דכאוני ופסיכוטי. בשנת 2000, התדרדר מצבו של הנאשם והוא ביצע ניסיון אובדני נוסף.

לאחר שהסתבר כי הישארותו של הנאשם בבית הוריו עלולה לפגוע בו, השתלב הנאשם בהוסטל של חסות הנוער בהרצליה. גם שם גילה הנאשם קשיי הסתגלות, בעיות משמעות והתנהגות אלימה כלפי בני גילו. בהמשך, חבר הנאשם לחברה שולית, בה מצא קבוצת תמיכה והשתייכות.

בהתייחסו לעבירות בהן הורשע, הביע הנאשם חרטה וצער והסביר את התנהגותו האימפולסיבית והאלימה בעצם התחברותו לחבורה שולית.

קצינת המבחן, הגב' טל כפרי, התרשמה כי הנאשם מרוכז בעצמו ובעצם היותו נתון במעצר. הנאשם מצוי במצוקה רגשית ובמצב נפשי מעורער, דבר המסביר את ניסיונותיו האובדניים בעבר. בשלב זה, אין שירות המבחן רואה בסיס לבניית תכנית שיקום במסגרת פתוחה, ולכן אין כל המלצה טיפולית בעניינו של נאשם 3.

מגיליון המרשם הפלילי הנוגע לנאשם 3 עולה, כי הוא נתן הדין בשתי הזדמנויות בפני בימ"ש לנוער בכפר סבא, ובבימ"ש לנוער בראשל"צ.

בתאריך 17.6.2002, הוטלה על הנאשם התחייבות להמנע מעבירה בסך 2,000 ₪, ללא הרשעה, בגין ביצוע עבירה שעניינה תקיפה הגורמת חבלה ממש (ת.פ. 535/00).

בתאריך 30.5.2004, הוטלה על הנאשם התחייבות נוספת להמנע מעבירה בסך 5,000 ₪. גם הפעם הסתיים ההליך ללא הרשעה, אך נקבע כי הנאשם ביצע עבירות של איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית (ת.פ. 679/03).

התביעה הגישה את גיליון הרשעותיו הקודמות של נאשם 1, ממנו עולה כי הוא נתן את הדין בשבע הזדמנויות, בפני ערכאות שיפוטיות שונות.

המדובר בשורה ארוכה של עבירות אותן ביצע הנאשם מאז שנת 1996 ועד היום. בין היתר מדובר בעבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירות אלימות, עבירות סמים, עבירות של שוד ופריצה לבתים ומבני ציבור, נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה, חבלה במזיד לרכב, ועוד.

בתאריך 31.12.2002 נגזר דינו של נאשם 1 בבימ"ש השלום בת"א (תפ. 3472/02) לכדי 30 חודשי מאסר בפועל (כולל הפעלת עונשי מאסר שונים), וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי "שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירה של גניבה והתפרצות".

אין צריך לומר, כי עונש מאסר מותנה זה הינו בר הפעלה בענייננו.

באותו תיק הורשע הנאשם בעבירות של התפרצות לרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד לרכב, גניבה, השגת גבול, תקיפה הגורמת חבלה ואיומים.

3. בפני בית המשפט הוצג הסדר טיעון הנוגע לכל הנאשמים.

אשר לנאשם 1 - הוסכם כי עונשו יעמוד על 3.5 שנות מאסר בפועל, עונש הכולל הפעלת מאסר על תנאי בן שנה, חציו בחופף וחציו במצטבר. כמו כן, הוסכם כי יושת על הנאשם קנס כספי.

אשר לנאשמים 2 ו-3 - התביעה תטען לעונש מאסר של 18 חודשים לריצוי בפועל, בעוד שההגנה רשאית לטעון כראות עיניה.

לגבי נאשם 2 מבקשת התביעה להפעיל את התחייבותו להמנע מעבירה בסך 10,000 ₪, במסגרת ת.פ. 155/03 (בימ"ש לנוער, רמלה).

התובע, עו"ד בני שגיא, הצביע על חומרת העבירות המיוחסות לכל הנאשמים. המדובר בעבירות שבוצעו בראש חוצות, ללא כל חשש, ותוך גילוי תעוזה רבה. קורבנות העבירה הינם קטינים או צעירים לימים. הנאשמים הוציאו מקורבנותיהם רכוש יקר ערך, כמתואר בכתב האישום המתוקן.

לגבי נאשם 1 נטען, כי הוא היה העבריין הדומיננטי במהלך ביצוע העבירות, הוא זה שנקט באלימות פיזית והנהיג את הנאשמים האחרים.

בנוסף, לנאשם זה עבר פלילי מכביד ביותר הכולל עונש מאסר על-תנאי אשר לא הרתיעו מביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לגישת התביעה, העונש המוצע במסגרת ההסדר הינו מאוזן וראוי, ולפיכך התבקש ביהמ"ש לאמצו.

בהתייחסו לנאשם 2 ציין התובע, כי שיתוף הפעולה עם שירות המבחן היה חלקי בלבד והוא התקשה לקבל אחריות על מעשיו. אין בפי שירות המבחן כל המלצה טיפולית בעניינו. לנאשם זה רישומים פליליים הנוגעים לביצוע עבירות שונות בגינן נתן הדין בפני בימ"ש לנוער.

אשר לנאשם 3 הזכיר התובע, כי אף לגביו אין כל המלצה טיפולית בתסקיר שירות המבחן. גם בעניינו של נאשם זה יש רישום פלילי, לאחר שנתן הדין בפני בימ"ש לנוער בכפר סבא ובראשל"צ.

ההליכים הסתיימו אמנם ללא הרשעה, אך ניתן לראות מעיון ברישום הפלילי כי מדובר בביצוע עבירות חמורות ובכלל זה עבירות אלימות ואיומים.

אשר על כן, ביקש התובע לגזור על נאשמים 2 ו-3 שמונה עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ומאסר על תנאי, וכן להפעיל את התחייבותו של נאשם 2 להמנע מעבירה, בסך 10,000 ₪.

ב"כ נאשם 1, עו"ד נאוה דהן, ביקשה אף היא לכבד את ההסדר, הגם, שלטעמה, מדובר ברמה עונשית מחמירה לעומת העונש שהוצע לגבי נאשמים 2 ו-3.

לשיטתה של עו"ד דהאן, אין מדובר בעבירות המצויות ברף העליון של עבירות השוד. אמנם מדובר בהפחדה שהופעלה כלפי המתלוננים, אך אין בפנינו אלימות של ממש.

עו"ד דהאן הוסיפה וטענה כי אין הבדל של ממש בין שלושת הנאשמים, ואין מקום ליצירת פער עונשי כה משמעותי ביניהם.

אלמלא הודאתו של נאשם 1 ושיתוף הפעולה שלו בחקירה, ספק אם היו יתר הנאשמים בוחרים להודות במיוחס להם.

הנאשם, שהינו ערבי-נוצרי, יתום מאב וללא בית, התחבר אל הנאשמים האחרים מתוך רצון להשתייך לחבורתם. יומיים לפני ביצוע העבירות נפטרה גם אמו, שהיתה מכורה לסמים ואף סיפקה לו סמים מסוכנים.

לדברי הסנגורית, ביקש הנאשם להשיג אמצעים על מנת להתקין מצבה על קברה של האם.

אשר לקנס טענה הסנגורית, כי אין בידי הנאשם כל אמצעים לשלמו, ולפיכך ביקשה להסתפק בסכום סימלי.

עו"ד דהאן ביקשה כי ביהמ"ש יכלול בגזר הדין המלצה לשלב הנאשם במתקן כליאה המתמחה בטיפול בנרקומנים לשעבר, שכן הנאשם נקי כיום משימוש בסמים.

הנאשם עצמו הביע צערו על מעשיו, וגילה את אוזנו של ביהמ"ש כי לפני שנה נולד לו ילד וכי בכוונתו להכיר באבהותו ואף למסד את הקשר עם האם.

ב"כ נאשם 2, עו"ד אהרון רוזה, ביקש להסתפק בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. הסנגור הסכים כי יש לחלט את הסכום הנובע מהתחייבותו של הנאשם להמנע מביצוע עבירה.

עו"ד רוזה ציין, כי הנאשם שהה במעצר במשך כחודש ומחצה, מיום 24.4.2005 ועד יום 29.5.2005, וממועד זה ואילך הוא נתון במעצר בית.

הסנגור טען כי מדובר בעבירות שוד המצויות במקום נמוך ביותר, במדרג החומרה. לא נעשה שימוש בנשק קר או חם, ואין מדובר בתכנון מוקדם. לא הופעלה אלימות קשה כלפי קורבנות העבירה, ואין טענה כי מי מהם נפגע כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים.

עוד הזכיר הסנגור, כי במסגרת האישום השני הורשע הנאשם אך בעבירת סיוע לשוד, ולא בביצוע העבירה המושלמת.

הטלת עונש מאסר, כבקשת התביעה, משמעה חשיפתו של הנאשם לעבריינות המצויה בבית הסוהר, ונראה כי יש מקום להמנע מכך.

הסנגור הגיש מכתב מאת חברת "לבידי-זהב שיווק לבידים בע"מ", ממנו עולה כי הנאשם החל לעבוד בחברה זו בתאריך 27.9.2004, ועשה את כל הנדרש ממנו במסירות רבה ולשביעות רצון מעסיקיו.

נאשם 2 עצמו הביע צער על מעשיו.

ב"כ נאשם 3, עו"ד ניר אלפסה, הדגיש כי זוהי הרשעתו הראשונה של הנאשם בפלילים. נאשם 3 הינו צעיר הנאשמים, אשר היה כבן 19 בעת ביצוע העבירה.

גם בעניינו הסכימה התביעה להמיר את אשמת השוד שבאישום השני, לעבירה של סיוע לשוד.

באישום זה לא היה לנאשם 3 כל חלק פעיל, והמתלוננים אף פנו אליו על מנת שזה ישיב להם את רכושם.

נאשם זה נתון במעצר עד לתום ההליכים מיום 24.4.2005, כאשר הסיבה לכך הינה שלא היה ביכולתו להציג חלופה הולמת להמשך מעצרו.

הסנגור הפנה לתסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות במיוחד, והוא אף נאלץ לעזוב את בית הוריו על מנת לנסות ולשקם עצמו במסגרת של פנימייה.

הסנגור חזר וטען כי הנאשם לא היה הגורם המוביל או הדומיננטי, והוא קיבל אחריות מלאה על חלקו בפרשה.

לפיכך, מבקש הסנגור להסתפק בתקופת מעצרו, כ-7 חודשים, כמאסר בפועל.

נאשם 3 הביע צער וחרטה על מעשיו, הבטיח כי לא יבצע כל עבירה בעתיד, וביקש את התחשבותו של ביהמ"ש.

הסנגורים הגישו פסיקה ממנה ניתן ללמוד כי במקרים מיוחדים הוטלו עונשים מתונים יחסית על עבריינים שהורשעו בעבירות דומות.

4. המעשים המיוחסים לנאשמים כולם ניצבים במקום גבוה למדיי במדרג החומרה.

המדובר בהתנכלות לשלושה קטינים, חסרי אונים ומגן, מתוך כוונה לשדוד את רכושם, וכפי שעולה מכתב האישום, מדובר ברכוש יקר ערך.

המעשים נעשו ע"י הנאשמים תוך שימוש באלימות ואיומים, ובעיקר מכוונים הדברים לנאשם 1, אשר קירב סיגריה בוערת לפניו של אחד הקטינים ונטל צמיד השייך לו. בהמשך, תלש נאשם 1 שרשרת זהב המצופה באבני חן, שהיתה על צווארו של קטין נוסף. כמו כן, מישש נאשם זה את צווארו של הקטין השלישי, על מנת לוודא אם הוא עונד שרשרת לצווארו, אך משלא מצא דבר, נמלט מהמקום ביחד עם יתר הנאשמים.

הנאשמים לא הסתפקו במעשים אלה, והמשיכו בדרכם הנפשעת, עת איתרו שלושה צעירים, מהם ביקשו לשדוד מכשיר סלולרי. באירוע זה היכה נאשם 1 באגרופו בחזהו של אחד המתלוננים, וגם נאשם 2 הצטרף אליו והיכה את אותו מתלונן, בחזהו. בסופו של דבר, הצליחו הנאשמים ליטול מכשיר נייד שהיה ברשותם של המתלוננים ונמלטו בריצה מהמקום.

מעשים מעין אלה מצטרפים לשורה של אירועים אלימים הפוקדים, בשנים האחרונות, את חברתנו, וכפי שנפסק לא אחת, יש להגיב עליהם בדרך של ענישה קשה ומחמירה. זאת, על מנת לשרת, בראש ובראשונה, את גורם ההרתעה, הן של היחיד והן של הרבים, ואת שיקולי הגמול שבענישה.

נסיבותיהם האישיות של העבריניים יזכו, באירועים מסוג זה למשקל מופחת, בין יתר שיקולי הענישה.

אכן, יש טעם בדברי ב"כ המאשימה כי הגורם הדומיננטי בסדרת האירועים הינו נאשם 1, שהיה זה אשר נטל את הרכוש מידי קורבנות העבירה, ואף השתמש כלפיהם באלימות ובאיומים.

לפיכך, ובשים לב לעברו הפלילי המכביד ביותר, יש לגזור על נאשם 1 עונש חמור יותר, ובמידה משמעותית, מזה שיוטל על שני הנאשמים האחרים.

אין צריך לומר, כי בהתנהגותו בפרשה הפר הנאשם את התנאי שהוטל עליו במסגרת ת.פ. 3472/02. לפיכך, סבור אני כי העונש המוצע ע"י הצדדים, במסגרת הסדר הטיעון, מאזן כראוי את כל הנסיבות לקולא ולחומרה, ובכוונתי לאמצו.

לאור האמור, הנני גוזר על נאשם 1, חמש שנות מאסר, מהן יהיו 3 שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו 24.4.2005, והיתרה על-תנאי ל-3 שנים לבל יעבור כל עבירת אלימות או רכוש שהיא פשע.

הנני מפעיל את עונש המאסר המותנה, בן 12 החודשים, אשר הושת על הנאשם במסגרת ת.פ. 3472/02 (בימ"ש שלום ת"א). חציו של המאסר על-תנאי יופעל במצטבר, והמחצית האחרת תהא חופפת.

התוצאה היא כי על הנאשם לרצות 3.5 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו 24.4.2005.

בנוסף, הנני משית על הנאשם קנס בשיעור של 500 ₪, או 3 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ע"י הנאשם בתשלום אחד עד ליום 1.2.2006.

אשר לנאשם 2, הרי שניתן לראותו כמצוי בתווך בין הנאשמים, בדירוג החומרה. נאשם זה צעיר לימים, אך מבוגר בשנה אחת מנאשם 3. כעולה מכתב האישום המתוקן, הרי שנאשם 2 היה פעיל יותר מחברו, ובמסגרת האישום השני אף הנחית מכת אגרוף בחזהו של אחד המתלוננים. לזכותו של נאשם 2 זקפתי את הודאתו באשמה, את גילו הצעיר, את הבעת חרטתו וצערו, ואת נסיבותיו האישיות הקשות.

לפיכך, הנני גוזר על נאשם זה 32 חודשי מאסר, מהם יהיו 16 חודשים לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 24.4.2005 עד 29.5.2005, והיתרה על-תנאי ל-3 שנים לבל יעבור כל עבירת רכוש או אלימות, שהיא פשע.

הנני מפעיל את התחייבותו של הנאשם להמנע מעבירה, בסך 10,000 ש"ח. סכום זה ישולם ע"י הנאשם ב-10 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, החל מיום 1.2.2006, שאם לא כן ירצה הנאשם 3 חודשים ו-10 ימים נוספים, כמאסר בפועל.

הנני מעכב את ביצוע עונש המאסר עד ליום 8.1.2006. במועד זה יתייצב הנאשם, עד לשעה 09:00, במזכירות בית המשפט המחוזי, לריצוי עונש המאסר.

כל המגבלות והערבויות שניתנו ע"י נאשם זה יעמדו בעינן, לצורך הבטחת התייצבותו של נאשם 2 לריצוי המאסר, כאמור.

נאשם 3 הינו הצעיר שבחבורה, וכפי שציינתי, חלקו קל יותר משל חבריו. עם זאת, אין חולק כי הנאשם היה בסוד תכנית השוד, והוא תרם את חלקו למימושם של המעשים החמורים.

לצד הקולא התחשבתי בגילו הצעיר, בהודאתו באשמות, ובנסיבותיו האישיות.

לאור האמור, הנני גוזר על הנאשם 30 חודשי מאסר, מהם יהיו 14 חודשים לריצוי בפועל מיום מעצרו 24.4.2005, והיתרה על תנאי ל-3 שנים לבל יעבור כל עבירה של אלימות או רכוש, שהיא פשע.

הנני ממליץ לבחון האפשרות לשבץ את נאשם 1 במתקן כליאה המתאים למי שהיו מכורים לסמים, אך כיום אינם עושים שימוש בסם המסוכן.

העתק גזר הדין יועבר אל רמ"ח האסיר בשב"ס.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום כ' בכסלו, תשס"ו (21 בדצמבר 2005) במעמד הצדדים.

שהם אורי, שופט