ברשימה ב'הארץ' לציון 35 שנה לאגודה לזכויות האזרח המתארת את האגודה כ"מוסד שיש לו השפעה לא מובטלת על חיינו" מפורטת הקריירה של מנהלה הנוכחי, עו"ד דורי ספיבק, (בתמונה) "בן 38, שאת חיידק זכויות האדם הביא עמו לדבריו דווקא מן המזרח הרחוק" ואשר "עם שובו לארץ, החל ללמוד משפטים וכלכלה, ולצד תהליך של יציאה מן הארון נהפך לפעיל בארגונים לשינוי חברתי, ו"חי את נושא זכויות האדם גם כסגן מנהל התוכנית הקלינית בפקולטה למשפטים" ו"עוקב...אחר השינויים שמתחוללים בעצם ההגדרה של זכויות אדם. אם פעם היה מדובר בזכויות פוליטיות בלבד - למשל חופש הביטוי, הזכות לבחור ולהיבחר - היום גם זכויות חברתיות נחשבות לזכויות אדם בסיסיות וטעונות הגנה", "כמו, למשל, הזכות ...לבריאות".
עו"ד ספיבק הוא כמובן האדם שמאחורי הפניה ב-2002 לבג"צ (-2463/01) של הפקולטה למשפטים של אוני. ת"א וארגון 'בזכות-האגודה לזכויות האזרח' (שניהם מקומות העבודה המוצהרים שלו!) ל"ייצוג כלוא/ה פסיכיאטרי ע"י עו"ד מטעם הסניגוריה הציבורית בוועדה הפסיכיאטרית". עתירה שמטרתה האחת והיחידה היא לספק תעסוקת דחק להמוני עורכי הדין החדשים המקבלים תואר ויוצאים מדי שנה לשוק העבודה הישראלי אך עדיין לא מצאו עבודה ונאלצים לחלטר בסניגוריה הציבורית.
מסתבר שזכות אדם "חברתית" מאוד שדורי ספיבק כבר ביסס בישראל היא הדאגה לקולגות שלו.
http://www.iaapa.org.il/46024/kfia6_why_are_they_happy