לפי אתר 'הארץ' ניצן הורוביץ מתכנן חוק שיאפשר נישואים אזרחיים או ברית זוגיות לכל זוג שיחפוץ בכך, ללא הבדל דת, מוצא או נטייה מינית. הורוביץ טוען שיש לסכל אי הכרה כידועים בציבור מ"זוגות שבחרו שלא להינשא ברבנות", הזוכים "להכרה משפטית".
http://www.politico.co.il/article.asp?rId=1484
ומתי נזכה מחברי כנסת לחשיבה על בסיס זכויות האדם של אקט הנישואין?
ראשית מה זה ענינה של הממשלה לערוך או אף לרשום נישואים? אקט הנישואים הוא מוסד דתי שנועד לברך איחוד ולתת גושפנקא ליחסי זוגיות. הממשלה אינה צריכה לדעת מי מתחתן עם מי.
כמובן שנישואין היו מוסד "דתי" רק כשהדת והמדינה היו אחד ונישואין נהגו להיות רשומים בידי פקידי הדת, כיום כשהמדינה תפסה את מקום הדת, הם רשומים בידי משרתי הציבור. הפרדת הדת מהמדינה נכשלה משום שהמדינה נטלה לעצמה את תפקיד הדת. מוסדות דתיים אינם מעניקים לגיטימציה (מבחינה החוק או התאמה לרוח החוק); רק ממשלות יכולות לעשות זאת, במיוחד בזמנים מודרניים כאשר תיאוקרטיות אינן קיימות יותר והשפעות תיאוקרטיות על ממשלות מתקדמות-חברתית נעלמו כמעט לחלוטין (מלבד מדינות מזרח תיכוניות מסוימות). עם זאת, הבעיה הפרקטית כאן היא שמספר רב של אנשים בסמכות השיפוטית של הממשל מעונינים שהממשל יחלק מחדש את ההון (-כסף שנלקח מיצרני ההון וניתן לאלו שאינם מייצרים או המייצרים בצורה פחותה – כמו יצרנים לכאורה, אלו הרוצים יותר מבלי להרוויח זאת) ומשתמשים בנתון האם אינדיבידואלים כן-או-לא נשואים כדי שיהווה חלק מפורמולת חלוקת ההון הזו.
חשבו על מקרה גואל רצון שעלה לכותרות לאחרונה בו אדם נשא לפי דת משה וישראל כ-30 נשים והמדינה -שירותי הרווחה- מנסה להתנכל להם.
כדי להוציא את הממשלה מתוך עניני "יחסי זוגיות" של יחידים, נחוץ שהממשלה תהיה מחוץ ל*כל* עניניהם מרצון של יחידים. ניתן גם לומר שאין כל דרך ביניים עם הממשלה - ברגע שרעיון שלטון בידי מעטים על כל האחרים מוסכם ע"י הרוב, כל השאר נובע מכך: פריבילגיות ע"י אלו הנמצאים בראש ערימת המימשל (וחבריהם), נסיונות להשיג פריבילגיות או להימנע מכפייה פיזית, פריביליגיות במסחר/קניה וכו'. הרשימה של איסורי הממשלה היא ארוכה ורחבה בהיקפה – וכולם, לטווח הרחוק ולפעמים הקרוב, מזיקים לכל בני האדם.