הפסיכיאטר, בקוו החזית
בחסות הפיקציה של בדיקה פסיכיאטרית טרום-לידתית לשם בריאות הציבור
פועלים הפסיכיאטרים של ימינו לרדיפת ודיכוי אוכלוסית קבוצות הסיכון
הקבועות
השאלה הפוליטית היחידה החשובה ביותר, אנו למדים מספרו של תומאס סאס
'שחרור ע"י דיכוי, מחקר השוואתי של עבדות ופסיכיאטריה'
מ-2002, הנה אלו מעשים נוגעים למבצעם בלבד ומכאן שהם נופלים
מחוץ לתחום הפיקוח החקיקתי, ואלו נוגעים גם לציבור ומכאן מפוקחים נאותות
בידי המדינה. אמנם הגבול בין שתי קטגוריות אלו לעיתים מטושטש ונתון
במחלוקת, אך ההבדל בינן הוא אחד מהעקרונות המנחים חברה חופשית.
פעולות המתייחסות ליחיד נעות בקשת שבין קריאת ספרים ואמונה דתית להתעסקות
בסוגי פעולות שהן בעצם, או בפוטנציה, הרסניות למבצען. פעולות המתייחסות
לאחרים נעוות בקשת שבין יצירת מטרד חברתי, לפשעים כנהיגה בזמן שכרות,
תקיפה ורצח.
מדיניות סוציאליסטית ואידיאולוגיה של בריאות ציבור קולקטיבית, החל
מאמצע המאה ה-19, נאבקות למחיקת הגבולות בין העצמי לחברה. "גם פגיעה
(-injury) בבריאות היחיד הנה, על המשתמע מכך, פגיעה ציבורית" קבע הפילוסוף
האנגלי תומאס היל גרין (1836-1882). כשקביעה זו משמשת להם כמוטו, הצליחו
הסטאטיסקנים של בריאות - כשהם מונהגים בידי הפסיכיאטריה - לשכנע את הציבור
(-לא רק המערבי) שהתנהגויות השונות זו מזו באופן יסודי כפגיעה (ואף הריגה)
עצמית והריגת אחרים הן זהות ולמעשה נופלות בתחומה של אותה התייחסות
מוסרית. התוצאה היא כמובן מחיקת ההבדל בין התחום הפרטי, החופשי מתקנות
המדינה, לתחום הציבורי, מושא תקנות המדינה.
הפסיכיאטריה ובריאות הציבור מדגימות שני קווי דמיון ברורים: שתיהן עוסקות
בהגנת הציבור מבריאות לקויה ושתיהן משקיעות מאמץ רב להרחבת התחום
והכוח של תחומיהן השונים. אנשי המקצוע של בריאות הנפש ובריאות הציבור
מנהיגים צבאות של מדיקליזציה בכיוון יעדם המשותף של פיקוח כל התנהגויות
אנושיות ע"י תקנות פרמקרטיות.
מעצם הגדרתה בריאות ציבורית עוסקת בבריאות הציבור, ולא בבריאות הפרט
היחיד, וטווח פעולתה חייב להיות מוגבל להגנת הציבור. הרחבת טווח זה להכללת
"הגנתם" של יחידים הורסת את החירות והפרטיות.
אלא שמאז ראשית המאה ה-20 זנחה הרפואה את תפקידה כנותנת שירותים ללקוח
הפרטי הפונה לרופא ומבקש טיפול לפי דרישותיו וצרכיו והפכה להיות כלי
(-תמורת תשלום, כמובן) בשירות המדינה. שוב סאס בא לעזרנו ובספרו
'התיאולוגיה של הרפואה' פירט את הפיכת הרופא ל"חייל בקו החזית
במלחמה" במגיפות ומחלות. הפסיכיאטריה, האינקויזציה של דת המדע, תמיד דאגה
לספק חומר גלם אנושי הנושא את המגיפה: מחלת נפש, כפי שהדבר בא לידי ביטוי
פומבי בשנת
1999 עת הכריז שר הבריאות האמריקני דאז דיויד סאטצ'ר בדו"ח שהכין על
"מלחמה במחלות הנפש".
זהו
הרקע לבחינת הרצאתו של הפסיכיאטר יוסף לוין, מנהל מחלקת יום במתקן הכליאה
הפסיכיאטרי באר שבע, שנתנה
ב-8.2.2008 בתל אביב במהלך ה"וועידה השנתית לבריאות הציבור" תחת
הכותרת העמומה בשפת ה-LTI "כיוונים עתידיים במניעה
ראשונית של הפרעות פסיכיאטריות" (ר'
כאן לתמלול מלא של ההרצאה).
כיצד בא סכיזופרן לעולם? לפי הרצאת הפסיכיאטר לוין קחו ילד שנולד בחורף,
גדל בסביבה עירונית, למשפחתו יש חתול
הנושא את הפרזיט טוקסופלסמוזיס גונדי, אמו (-הסכיזופרנית...) נדבקה
בשפעת בזמן ההריון,
ובתקופה הפרא-נאטאלית משפחתו ידעה רעב, אבל ואסונות טבע כשיטפון, ערבבו
למשך 9 חודשים ותקבלו 'סכיזופרן' אינסטנט. נראה כאילו הפסיכיאטר מציג עצמו
כלוחם בשירות המדינה באויב -מחלות נפש כגון 'דיכאון', 'סכיזופרניה',
'PTSD' ו'התמכרות לסמים'- בהכרזותיו כמי שפועל להפחתה בשיעור האירעות של
התנהגויות שנושאות סיכון בחובן כשימוש בסמים ויחסי מין לא בטוחים. וכיצד
נלחמים באויב מחלות-הנפש ומונעים הפרעה פסיכיאטרית? התחנה הראשונה
במלחמה היא שיתוף פעולה עם גינקולוגים לשם התערבות בזמן ההריון של האם
ובמיוחד בקבוצות בעלות סיכון לפתח סכיזופרניה. אמנם לשם התערבות מניעתית
המכוונת לאוכלוסיה כולה יש לערוך מפקד אוכלוסין והפסיכיאטר מאשר כי זה לא
פשוט כי המדגמים יכולים להיות גדולים, אבל בינתיים מסתפק הפסיכיאטר
במדגמים יותר צנועים לשם התערבות מניעתית סלקטיבית המכוונת לפרטים
באוכלוסית קבוצות הסיכון הקבועות היכן ששיעור האירעות של המחלה גדול יותר.
וכמובן שישנה התערבות מניעתית על פי התוויות, המכוונת לפרטים באוכלוסיה עם
תסמינים וסימנים שמתחת לאלו שדרושים לאבחון ההפרעה הנפשית אבל יש להם מה
שנקרא סימפטומים תת סינדרומיים של ההפרעה. בקיצור- איש לא יתחמק
מהאינקוויזציה.
כך למשל מדווח
'הארץ'ב-03/06/2007
על תוכנית המפותחת בבית חולים 'הרצוג' בירושלים בידי הפסיכיאטר אוריאל
הרסקו - לוי ומטרתה לסמם בכפיה צעירים ב'סרקוסין', כשהנימוק הוא "טיפול
מניעתי במטופלים שעשויים לחלות
אוריאל
הרסקו -לוי: טיפול
מניעתי במטופלים שעשויים לחלות בסכיזופרניה ש"כבר
נמצאים תחת מעקב כלשהו בבית הספר ואשר משפחתם
רשומה במאגרי משרד הבריאות"
בסכיזופרניה"...
מאחר ו'הארץ' מודה כי "לא קיימות בדיקות מעבדה או הדמיה לאבחון מוקדם של
סכיזופרניה" נשאלת השאלה איך יבחרו הקורבנות? לפי 'הארץ' מדובר באלה ש"כבר
נמצאים תחת מעקב כלשהו בבית הספר, ולפעמים גם מקבלים טיפול פסיכולוגי או
תרופתי לא ספציפי", שיאלצו לענות ל"שאלונים" ואשר משפחתם ("קרובים מדרגה
ראשונה: אב, אח)" רשומה במאגרי משרד הבריאות.
הפסיכיאטר לוין
מתאר בהרצאתו מחקר שהראה שאנשים שיש להם גן מסוים פיתחו יותר את מחלת הנפש
'דיכאון' אם הם היו חשופים לשורה של אירועי חיים טראומטיים או קשים מאשר
אנשים שלא היו חשופים לכך. אכן תגלית! מחקר אחר באוכלוסייה של מאומצים
בפינלנד מצא שהמאומצים שגדלו במשפחות שבהם תנאי האימוץ היו לא טובים,
והיתה להם מועדות לפתח סכיזופרניה, פיתחו הרבה יותר את המחלה לעומת אנשים
שהיתה להם מועדות אבל תנאי האימוץ היו טובים...
עריכת רשימות ומדגמים סטאטיסטיים של אוכלוסיות קבוצות הסיכון הנה דבר
שבשגרה עבור הסטאטיסקנים של בריאות הציבור והפסיכיאטרים. בחודש
מאי 2009 אף התבשרנו כי אות הנשיא למתנדב יוענק ב-2009 לשלומית
לוסטיג,
פסיכולוגית, וחברת הפורום למשפט וחברה, מרכזי מחקר, לימודי משפטים -
במכללה האקדמית נתניה (בתפקיד ילדים בסיכון סביבתי, גיל רך). לוסטיג מקבלת
אותו על כך שהקימה לפני 25 שנה את עמותת שוחרי גיל"ת אותה היא מנהלת מאז
ועד היום, "שהיא תוכנית לשיקום ולהבטחת התפתחותם של ילדים בסיכון גבוה,
למשל ילדים להורים חולי נפש, אבל תמיד מן האוכלוסיות המאוד חלשות"...(-לפי
דבריה בפרוטוקול
ישיבת וועדת הכנסת לזכויות הילד מ-16 בנובמבר, 2004 בנושא "ילדים להורים
פגועי נפש").
לפי תיאורו של השופט הידוע לשמצה תיאודור אור (-בג"צ 1554/95) התכנית
מתמקדת ב"תינוקות ובילדים בגיל שנה ואף פחות אשר אובחנו כלא חריגים [-!!]
שנולדו לתוך סביבה משפחתית שבה תנאי מצוקה קשים שמקורם בתיפקוד לקוי של
ההורים, מהווים סיכון להתפתחותו הקוגניטיבית והרגשית של הילד."
פועל
יוצא מכך הוא כמובן שיש לקטלג, לתייג ובקיצור לערוך רשימה של אותם "הורים"
כדי שאפשר יהיה לטפל בילדיהם בני ה"שנה ואף פחות אשר לא אובחנו
כחריגים"...ואכן בפרוטוקול הוועדה הנ"ל קובע יעקב פוליקביץ מהמחלקה
לבריאות
יעקב פוליקביץ: רשימה של הורים שאפשר לטפל בילדיהם בני ה"שנה ואף פחות אשר לא
אובחנו כחריגים"...
הנפש
במשרד הבריאות: "משרד הבריאות מינה ועדה, שאני עומד בראשה, המורכבת מנציגי
משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד החינוך, התרבות והספורט, המשרד לקליטת
העלייה ונציגי ציבור.. המידע קשה לאיסוף כי הנתונים נמצאים בצורה פזורה
ולא מסודרת, קצת מנתוני המוסד לביטוח לאומי, קצת מנתוני משרד הפנים. לאחד
את שני מאגרי המידע האלה זה עניין מורכב מאוד, שדורש גם תקציבים כי צריך
לעשות הצלבות מידע ממוחשבות כך שלא הצלחנו עדיין לסיים את המלאכה...נצטרך
לחשוב על דרך איך להשיג את המידע האמין עד הסוף....הצלחנו לאסוף מידע על
כל מיני תוכניות אפיזודיות...שנעשות בירושלים ותוכניות שנעשות במועצה
המקומית טירת הכרמל."
עריכת רשימות של "החשודים המיידיים" היא ענין
שבשגרה אצל שלטונות ארצנו וזכורה לכולנו "הרשימה הורודה" הידועה של
המשטרה. אלא שעבור הפסיכיאטריה עצמה הדרישות למדיניות של מפקד אוכלוסין
במטרה "להלחם" בפסיכופתלוגיה הן בעלות היסטוריה ומשמעות מיוחדת. כבר
ב-1942 נאמר בהרצאתו של הפסיכיאטר אריה (-ארנולד)
קוצ'ינסקי בכינוס
הארצי השני של "רופאי העצבים ורוח בארץ ישראל", שנערך בתל אביב ב-17/18
באפריל, 1942: "כיום אנו חושבים כתפקיד חיוני את קביעת המבנה האיכותי של
האוכלוסים. .. דבר זה יושג בעיקר בדרך הקביעה של מבנה הגילים, של המבנה
הסוציאלי, של חקר המשפחה והתורשה. ..יש צורך לערוך בארץ מפקד בדיקות
תורשתיות ...המטרה האידיאלית היא להקיף את כל האוכלוסים על ידי פתיחת
כרטיסיה, שתרשום את היחיד ואת שלשלת היוחסין שלו. הבדיקה הנפשית והגופנית
תיערך לפי סכימה מסויימת המאפשרת השוואות. המיפקד מוצדק מבחינה לאומית
וכלכלית כאחד. ע"י קידום אמצעים אויגאנים ושל טיפול סוציאלי אפשר יהיה
לצמצם את התוצאות למחלות ולעזרה סוציאלית". פורסם
ב'הרפואה' [כ"ה, תש"ג, 14]. מהו
בדיוק הפתרון המוצע בידי הפסיכיאטר לוין לאם ההרה עם סכיזופרן בפוטנציה?
טיפול וטרינרי בחתול? הגנה מפני שטפונות? הספקה שוטפת של מזון? או שמא
פשוט הריגת העובר, למען טובתו הוא ורווחת החברה, כזכור... נוהל זה כבר
קיים כיום בישראל ו'ידיעות'
מ-25/12/2007 (עמ' 8) המדווח על
החמרת התנאים של הוועדת להפסקת ההריון לביצוע הפלות מאוחרות (דהיינו החל
מהחודש השביעי) מגלה כי עד כה אחד מאותם תנאים הוא שהעוברים "עתידים לסבול
מנכות פיזית או נפשית קלה" וכי נימוק זה "עד היום היה עילה כמעט אוטומטית
לאישור הפלה בישראל" עד השבוע ה-24 להריון.
אכן שוב
מועלית טענה מדעית המתבססת על דעה קדומה שנאה ורדיפה באמצעות דיבה רפואית.
זוהי הפסיכיאטריה הגנטית, וכמו בשנות ה-30 פסיכיאטרים יהודים מישראל
משתפים פעולה עם תורה זו המובילה לרדיפה, לעינויי ההתערבות
הפסיכיאטרית הכפויה ולרצח במסווה של בדיקה פסיכיאטרית טרום לידתית Pre-Natal
Psychiatric Assessment
מהיכן
מגיע נתון פסיכיאטרי/מדעי זה? זוהי תרומתו
של הפסיכיאטר הידוע לשמצה פ. פולר טוריי,
מאוניברסיטת מדעי הבריאות של כוחות הביטחון (Uniformed Services
University of Health Science) במרילנד, ארה"ב. טוריי עובד בבנק המוחות
ובמעבדת הנוירופתלוגיה של תאגיד קרן סטנלי. במסדרונות ובמחסני הבניין
מפוזרים 55 מקררים המכילים את מוחותיהם של 385 סכיזופרנים, מאניםדפרסיבים
ואנשים עם דיכאון עמוק. המוחות מועמדים לרשותם של חוקרי מחלות נפש מכל
העולם. כל המבצע, כולל פרויקטים נלווים, ממומן בידי תיאודור וואדה סטנלי,
פילנתרופים עשירים. לדעת
פסיכיאטר זה סכיזופרניה קשורה לתאריכי לידה: יותר מ-250 מחקרים
אפידמולוגים, כולל חלק מהם של טוריי עצמו, הוכיחו שחולי סכיזופרניה וגם
חולי מניה דפרסיה בעלי סיכוי מוגבר של בין 5 אחוז ל-15 אחוז להיוולד
בחודשי החורף או האביב. חלק מהנתונים הסטטיסטיים האלו, לדעתו של טוריי,
ניתן לייחס לכמות מוגברת של הידבקות ויראלית בחודשים הקרים. "צואת
חתולים הם המקור הגדול ביותר של הדבקות טוקסופלאסמה בארצות הברית" הוא
אומר. קרן
סטנלי מממנת מחקרים הנעשים במתקן הכליאה הפסיכיאטרי בבאר שבע, היכן
שהפסיכיאטר לוין מנהל מחלקה.
כיוונים עתידיים
במניעה ראשונית של הפרעות פסיכיאטריות
פסיכיאטר
יוסף לוין
הרצאת הפסיכיאטר יוסף לוין, מנהל מחלקת יום במתקן הכליאה
הפסיכיאטרי באר שבע, שנתנה
ב-8.2.2008 בתל אביב במהלך ה"וועידה השנתית לבריאות הציבור": "מבדילים בין מניעה ראשונית: הפחתה בשיעור היארעותה של הפרעה
נפשית,
מניעה שניונית: הפחתה בשיעור שכיחותה של הפרעה נפשית (-הכוונה שכשהמחלה
כבר קיימת למניעת החרפות),
ומניעה שלישונית: הפחתה בשיעור הנכות הקשורה בהפרעה נפשית.
בפסיכיאטריה מניעה ראשונית קשורה בהפחתת שיעור היארעותן של הפרעות
פסיכיאטריות ובעיות התנהגותיות על ידי:
א) זיהוי גורמי סיכון וגורמי הגנה ב) ישום התערבויויות שהוכחו כיעילות (-ע"י evidence based
medicine). יתרונות
המניעה הראשונית הן הפחתה בשיעור היארעות ושכיחות המחלה או ההפרעה
(-בפסיכיאטריה אנחנו מדברים על הפרעה), דחיית מועד תחילת ההפרעה (-delay
onset), מזעור ההשפעות
שליליות על המשפחה, עמיתים, והחברה, והדגמת של עלות-תועלת
(-cost-effectiveness). דוגמאות למניעה יכולות להיות הפחתה בשיעור היארעותן של הפרעות
נפשיות כמו 'דיכאון', 'סכיזופרניה', ו-'PTSD', התמכרות
לסמים.
הפחתה בשיעור האירעות של התנהגויות שנושאות סיכון בחובן כמו למשל שימוש
בסמים, יחסי מין לא בטוחים וכו'. הפחתה בשיעור האירעות של תוצאות שליליות
כמו אובדנות, נשירה מבתי ספר וכו', וקידום בריאות
נפשית ותחושת חוסן (-wellness).
מבחינים בכמה סוגים של התערבויות מניעתיות:
יש התערבות מניעתית כוללת המכוונת לאוכלוסיה כולה, אנו נראה שיש בעיותיות
לא פשוטה מבחינת גודל המדגמים שדרושים כדי להתקדם בתחום הזה.
יש התערבות מניעתית סלקטיבית המכוונת לפרטים באוכלוסיה עם סיכון מעל
לממוצע גורמי הסיכון,
והתערבות מניעתית על פי התוויות, המכוונת לפרטים באוכלוסיה עם תסמינים
וסימנים שמתחת לאלו שדרושים לאבחון ההפרעה הנפשית אבל יש להם מה שנקרא
סימפטומים תת סינדרומיים של ההפרעה.
סינתזה של סוגי ההתערבות
התערבות ראשונית:
התערבות כוללת (universal interventions), התערבות
סלקטיבית (selected interventions), התערבות לפי
התוויות (indicated interventions). התערבות שניונית:
סינון (screening), התערבויות מוקדמות (early
intervention/treatment). התערבות שלישונית:
מניעת החרפה (relapse prevention), מניעת תחלואה/נכות (prevention of morbidity/disability). כדוגמה להתערבות ראשונית המרצה
מביא את המאמר: Examining the Effects of Prevention Programs on the
Incidence of new Cases of Mental Disorders: The need for Statistical
Power, מאת pim cuijpers שפורסם ב:AM J Psychiatry 160:
1385-1391 , 2003. המאמר הזה מדבר על נסיון לנתח
איזה גודל מדגם דרוש כדי להוכיח בצורה ברורה ומשמעותית אם התערבות מניעתית
מסוימת יעילה או לא יעילה. המסקנות שלו הן שכדי לדבר באופן יעיל שהתערבות
מסוימת עובדת או לא עובדת מבחינת ''התערבות מניעתית באוכלוסיה כולה' צריך
עשרות אלפים של נבדקים וזה כמעט בלתי אפשרי, קשה מאוד. לעומת זאת כדי לדבר
על התערבות בקבוצות סיכון אנחנו צריכים מדגמים גדולים פחות. ובקבוצות שבהם
כבר יש תת סינדרומים סימפטומים של המחלה (מה
שקראנו indicative preventive) יש כבר גודל מדגם הגיוני. הוא
ממליץ להתמקד באוכלוסיות של High Incidence groups שיש בהן כמה גורמי
סיכון או אוכלוסיות שיש סיכוי גדול שיפתחו שורה של הפרעות ולא הפרעה
מסוימת, לחזק ולבחון אסטרטגיות מניעתיות שהן משמעותיות, או מספר
אסטרטגיות התערבותיות כדי לפתח את התחום ולדעת בצורה משמעותית מה
עוזר ומה לא עוזר.
Numbers
of Subjects Needed for Experimental and Control Conditions to Show That
a Prevention Program Has Reduced the Incidence of a Mental
Disorder by 15% or 30%at Statistical power=0.80, alpha=0.05 הגרף והטקסט לקוחים מהמאמר המצוטט בהרצאה:
Examining the Effects of Prevention Programs on the Incidence of new
Cases of Mental Disorders: The need for Statistical Power, מאת
pim cuijpers שפורסם ב:AM J Psychiatry 160: 1385-1391
גראף:
אתם רואים שלמטה זה שיעור ה-incidence ההיארעות של ההפרעה בציר ה-x, ובציר
ה-y זה מספר הפרטים הדרושים, ואנחנו רואים שככל ששיעור ה-incidence של
ההפרעה יותר קטן דרושים יותר פרטים. הגרף בצבע האדום מראה שאם אנו רוצים
בהתערבות מסוימת להפחית ב-15% את ההופעה או האירעות של הפרעה
מסוימת אז אנחנו צריכים מספר פרטים מאוד גדול כאשר שיעור ה-incidence
(האירעות) של המחלה הוא קטן. פחות כאשר יש לנו התערבות שיש לה סיכוי
להפחית ב-30%, אבל עדיין המספרים מאוד גדולים ולכן צריך לקחת זאת בחשבון
ולכן ההתפתחות בתחום הזה היא בעייתית והתחום הזה
בפסיכיאטריה נמצא בחיתולים שלו.
גורמי סיכון הם גורמים שקודמים להפרעה, או קשורים הדוקות להפרעה, וחלק
מגורמי הסיכון ניתנים לשינוי באמצעות התערבויות מניעתיות בעוד שאחרים לא
ניתנים לשינוי או עמידים לשינוי וקשה לשנות אותם. כמובן שנשתדל להתערב
בגורמי הסיכון שניתנים לשינוי באמצעות התערבויות.
דוגמאות לגורמי סיכון הם בתחום הביולוגי, פגיעות (vulnarability) גנטית,
תופעות שליליות או הפרעות ביולוגיות בתקופה ה- Prenatal, הפרעות
טראומטיות, רעלנים שונים, מחלות זיהומיות, יש גורמי סיכון בתחום
הפסיכולוגי, פסיכוסוציאלי, כמו ילדים שגדלים אצל הורים שנעדרים כישורים של
הורות, הפרעות קשות בתוך המשפחה, ויש גורמי סיכון בתחום הסוציאלי סביבתי,
כמו למשל הימצאות של סמים באיזור, חסך אקונומי וחברתי קשה,
המרצה
מביא גורמי סיכון של המחלה 'סכיזופרנית': לילדים שנולדים בחורף, ילדים
שגדלים בסביבה עירונית, יש עליה מסוימת בסיכון למחלה 'סכיזופרנית', אבל
הסיכון הוא לא גדול, אנחנו רואים את המספרים למעלה, בציר ה-x. אם קיים
גורם הסיכון פי כמה יש סיכוי שהמחלה תפרוץ. אנחנו רואים גורמי סיכון
זיהומיים שבדרך כלל קשורים בהריון של האם כמו הידבקות בשפעת, מחלות של
דרכי הנשימה העליונות, רובלה (-הסיכון גדל פי 5 כמעט), פוליו וירוס,
זיהומים של מערכת העצבים המרכזית יש עליה בסיכון כמעט פי 4 . רואים
גורמי סיכון בתקופה הפרא-נאטאלית כמו רעב (-יש עבודות מענינות מהולנד),
אבל במשפחה, אסונות טבע כשיטפון (-יש עבודה שהראתה שזה מגביר את הסיכון),
ילדים שהם לא רצויים. ויש גורמים ילדותיים כמו חוסר התאמה ב-RH, היפוקסיה
אצל הילוד, נזק למערכת העצבים המרכזית יכול להגדיל בשיעור ניכר את הסיכון
לפריצת המחלה, משקל לידה נמוך וכך הלאה. כמובן שהיסטוריה משפחתית זה גורם
סיכון פי 10 (-הגדול ביותר), תלוי בסוג הקרבה. יש לנו גורמי הגנה
שאנחנו יכולים לחזק אותם כדי להקטין את שיעור הפריצה או האירעות של המחלה,
גורמי הגנה הם גורמים הקודמים להפרעה הנפשית, הם מקטינים את הסיכון לפתח
את ההפרעה או ההשפעות השליליות שנלוות אליה והם יכולים לתמוך ולקדם
תוכניות מניעתיות. דוגמה לגורמי הגנה זה מערכות תמיכה, תפקוד טוב בבית
הספר, כישורים לפתור קונפליקטים, ולהפחית ולהתמודד עם מצבים של סטרס,
גורמי סיכון של המחלה 'סכיזופרניה': קחו
ילד שנולד בחורף, גדל בסביבה עירונית, למשפחתו יש חתול ושאמו
(-הסכיזופרנית...) נדבקה בשפעת בזמן ההריון, הוסיפו קמצוץ של רעב, אבל
ושטפון, ערבבו למשך 9 חודשים וקבלו 'סכיזופרן' אינסטנט! הגרף והטקסט לקוחים מהרצאת הפסיכיאטר יוסף לוין
איפה אנחנו יכולים להתערב? לדוגמה
אנחנו יכולים לקחת את גורמי הסיכון ל'סכיזופרניה'
ולנסות ליצור ולבדוק עד איפה ההתערבויות יכולות להיות יעילות במישור הזה,
זאת אומרת תחנה ראשונה היא בזמן ההריון של האם, אמרנו שזיהומים מסוגים
שונים מגדילים את השכיחות לפריצה של סכיזופרניה, חשיפה
לטוקסופלסמוזיס -חתולים נושאים את הפרזיט הזה- יש עבודות שמדברות על
הגדלה של הסיכון. כמובן שצריך לחקור את זה וזה לא פשוט כי המדגמים
יכולים להיות גדולים אבל אנחנו יכולים להסתפק במדגמים יחסית יותר צנועים
אם אנחנו נבחר קבוצות סיכון ששיעור האירעות של המחלה גדול יותר שם וננסה
לבדוק דברים כאלה שם. גורמים נוספים שקשורים בהריון של האם זה ההתאמה של
ה-RH, האם אפשר להתערב? רעילות של עופרת, חשיפה
לאלכוהול, חשיפה לגורמים טוקסים. האם אפשר לעשות מעורבויות שם? שימוש
בתרופות משככות כאבים ותרופות אחרות, יש דיווחים שאולי זה עלול להגדיל את
הסיכון, חשיפה לרמות גבוהות של הומוציסטרין או חשיפה לרמות נמוכות של
פולאט (=folate, ויטמין B) עלולות להגביר סיכון.
כל אלו יכולות לשמש מקומות שאנחנו יכולים לפתח אסטרטגיות של התערבוות
והתחום מחכה לעבודות בנושאים האלה.
תחנה שניה זה התערבות בילדות ובתקופת ההתבגרות והבגרות המוקדמת, למשל
מריחואנה או חשיפה ושימוש בקנביס יכול להיות גורם סיכון באוכלוסיות
מסוימות לפריצה של המחלה. הסטרס החברתי שקשור בהגירה, ישראל היא מדינה של
הגירה. האם אפשר לפתח תוכניות התערבותיות? ילדים שגדלים בסביבה כפרית ולא
עירונית מסוכנת יש ירידה מסוימת בסיכון, אם כי הדברים האלה לא גדולים. כל
אלה יכולים לשמש מקום להתערבות. ייש עבודות, אמנם בסימן שאלה,האם חסר
בחומצות שומן מסוימות לא רוויות יכול להיות קשור לפריצת המחלה אפשר לפתח
תוכניות של התערבות, וחשיפה בילדות לחתולים שנושאים את הפרזיט
טוקסופלזמוזיס. כל אלה יכולות לשמש מקום להתערבויות והדבר באמת צריך
להבדק.
מה בקשר לכל הנושא של התערבות במישור הגנטי? קודם כל התערבות ממש במישור
הגנטי רחוקה מאוד ולא נראית לעין, גם אי אפשר להגיד, אמנם מזהים גנים
מסוימים קנדידטים בהם נמצאים כרומוזומים שונים אבל ההשפעה של כל אחד מהם
היא בעצם קטנה. גם אגב יש נקודה מענינת שיש חפיפה בין הפרעות שונות, אותם
גנים שקשורים בהפרעות שונות וזה מעלה בכלל סימן שאלה לגבי כל החלוקה
המסורתית של הקלסיפיקציה הפסיכיאטרית. בכל אופן עבודות
מהשנים האחרונות מראות שיש אינטראקציה מענינת בין המועדות הגנטית והסביבה.
יש עבודה של כספי שהראה שאנשים שיש להם ואריאנט מסוים של מה שנקרא
הסרוטונין טרנספורטר גין פרומוטר רגיון (הואריאנט הקצר יותר) הם יפתחו
יותר את הדיכאון אם הם היו חשופים לשורה של אירועי חיים טראומטיים או קשים
מאשר אנשים שלא היו חשופים, האם אנחנו יכולים לעשות התערבויות סביב סוג
מסוים של חינוך במישור הזה איך לטפח כישורים להתמודד עם אירועי חיים
סטרסים קונפליקטים אצל אוכלוסיות שיש בהן סיכון גדול יותר לפתח דיכאון.
או
לקחתי כדוגמה עבודה אחרת שבה מראים במחקר באוכלוסייה של מאומצים
בפינלנד, שהמאומצים שגדלו במשפחות שבהם תנאי האימוץ היו לא טובים והיתה
להם מועדות לפתח סכיזופרניה, אם תנאי האימוץ היו לא טובים הם פיתחו הרבה
יותר את המחלה לעומת אנשים שהיתה להם מועדות אבל תנאי האימוץ היו טובים,
זאת אומרת שוב אנחנו יכולים להתערב במישורים שקשורים בסביבה כי התחום של
ההתערבות ב- gene therapy ודברים אחרים הוא נראה עדיין רחוק מאוד
בפסיכיאטריה.
לסיכום התחום נמצא בחיתולים, המחקרים לא קלים כי צריך
מדגמים גדולים, וככל שאנחנו לוקחים אוכלוסיות עם מה
שנקרא Highest risk group עם
סכון גדול יותר לפריצת המחלה קל יותר לעשות את המחקר. אבל התחום הזה מחכה
לסוג כזה של מחקרים שבעצם קשורים בשיתוף פעולה מצד אחד עם גינקולוגים אם
מדובר בהתערבות בזמן ההריון של האם ובמיוחד בקבוצות בעלות סיכון לפתח
סכיזופרניה או עם רפואת ילדים כמובן רופא משפחה כשמדובר בתחום של ילדות
ובגרות צעירה". http://www.mednet.co.il/siteFiles/1/3800/49291.asp
בטעינה...
