כפירה בעיקרי האמונה הפסיכיאטרית
בספרו ''''המגיפה הסמויה'''' (The Invisible Plague) כותב הפסיכיאטר
האמריקני הידוע לשמצה א. פולר טוריי הסבר ל"מהי אי-שפיות": "בשעה שהבסיס
הרפואי לכל אחת מהמחלות
(conditions) האלו נעשה ידוע, המחלה הועברה
מהקטגוריה של אי-שפיות והוגדרה מחדש כמחלה רפואית או נוירולוגית. אכן, זה
נראה ברור מתמיד שהקטגוריה הנוכחית של פסיכוזה מורכבת רק ממצבים
(conditions) אלו שבסיסם הרפואי עדיין אינו ידוע". כלומר טוריי מודה
ש"מחלות נפש" פסיכיאטריות כ''''סכיזופרניה'''' ו''''מאניה-דפרסיה''''
–בשעה שבסיסן הרפואי יובן– יוגדרו מחדש כמצבים רפואיים או נוירולוגיים.
מכאן שמצבים פסיכיאטריים אינם רפואיים!.
טיעונו זה של טוריי הוא הולכת שולל פסיכיאטרית אופיינית שהרי אם המחלה היא
נוירולוגית הרי שהטיפול בה נעשה רק מרצון המטופל ובכפוף להסכמתו המודעת –
אין מחלקה נוירולוגית סגורה בה כולאים אנשים!. אמנם תמונת המצב נעשית
מורכבת יותר במקרה של אירוע מוחי: כאן אכן מדובר במחלה נוירולוגית אך
לעיתים התנהגותו של המטופל היא "בעייתית" ולכן זכויותיו נשללות ממנו.
אלצהיימר היא מחלה "בעייתית" דומה – מחלה נוירולוגית עם אובדן זיכרון
וחוסר התמצאות במקום ובזמן ולכן מהמטופלים נשללות זכויותיהם. אך דוגמאות
אלו מדגימות רק את היוצא מהכלל – הכלל אומר שאם "מחלות נפש" אכן קיימות
כמחלות במוח הרי שיש לטפל בהן כגידול במוח, כלומר אשפוז מרצון בלבד עם
הסכמה מודעת.
הפסיכיאטריה מדגימה את השילוב האופייני של תיאולוגיה ואינקוויזיציה
רפואיות, בו הפסיכיאטר מתיימר לדבר על "מחלות נפש" מבלי שיהיו בידו כל
הוכחות לקיומן: הפסיכיאטר טוען ש"משהו" יתגלה בעתיד ולכן, על בסיס אפשרות
גילוי עתידי זה, ניתן בהווה "לטפל" בהן בהפעלת אלימות וכפייה.
כידוע אלו הן שטויות: אין כל סריקת מוח או בדיקת דם ל"אבחון"
''''סכיזופרניה''''. רק ל''''סכיזופרנים'''' עורכים סריקות מוח ואז
הפסיכיאטרים קובעים כי "מצאנו סימנים הייחודים לסריקת מוח של סכיזופרן".
סריקת מוח כמכשיר לאבחון מחלה דורשת מצב של הסכמה מודעת מצד האדם הסובל
ממצבו והמבקש אבחון ותרופה רפואית – זה כמובן ניגוד מוחלט למצב הקיים
בפסיכיאטריה. המצב הקיים אולי יעיל עבור ציבור ה"דפרסיביים" שהרי הם
"צרכני בריאות הנפש" הנרצעים ביותר ובחיפושם אחר לגיטימציה חברתית לדיכאון
נכונים לכל שיתוף פעולה עם שיטות פסיכיאטריות ביזאריות כלובוטומיה וגלים
מגנטיים למוח...
ביחד עם הנטען לעיל צריכה לבוא ההבנה שכל סיטואציה רפואית חייבת
להתקיים מרצון. ניתן לטעון שההסכמה לטיפול היא יסוד הרפואה, וכי רצונו של
האדם תומך בתרפיה ואינו סותר אותה, שהרי הרצון החופשי חיוני לכל שיפור
במצבו הבריאותי של האדם מאחר ורוב אופני ההתערבות הרפואיים הם בגדר
מיסטיפיקציה, כפי שמוכיחים זאת שוב ושוב כל ניסויי הפלאצבו למיניהם...
מאבק זכויות האדם הוא במהותו anti-compliance, מאבק נגד שיתוף-פעולה
שמטרתו לעורר אי-אמון ברופאים כדי לפגוע בכוח שניתן להם ע"י המחוקק להחליט
מי מאיתנו יכלא ומי יהיה בן חורין בהתבסס על דיאגנוזה פסיכיאטרית. ח. א.
מניפולציה:
עיסוק בדבר או ניהולו תוך שימוש מתוחכם באמצעים ותחבולות, מהפעלת השפעה
ועד למעשי מרמה, במטרה להשיג תוצאות מסוימות. מניפולטור:
אדם המשתמש במניפולציות כדי להשיג דבר מה. הדוגמה הבאה לקוחה מעדותו,
שנתנה מטעם הנאשם, של מיודענו הפסיכיאטר התל אביבי ס. טיאנו כפי שהיא
מצוטטת בפסק דין של השופט ניל הנדל בתיק פח 000502/01, מתאריך 5 במאי
2003, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, עמ'''' 20:
"התובע
חקר את המומחה (-טיאנו) בנקודה הבאה: עולה מחומר הראיות, כי לאחר שהנאשם
הרג את דודתו והייתה שריפה בבית, הגיעו שכנים ואמרו לנאשם כי הם "מרגישים
עשן" וכתגובה לכך מסר הנאשם כי "אין מה לדאוג, וכי הם עושים זיפות בגג".
יש בכך להראות כי הנאשם היה מסוגל לחשוב, לתמרן ולתרץ כדי להציג עצמו
בצורה נורמלית בפני הזולת.
טיאנו
השיב כי חשיבה זו מוטעית, גם אדם במצב פסיכוטי מסוגל לחשוב על מה שקורה
סביבו בשטח מסוים. לדוגמא, במקרה של שופט שבא לראות את תנאיי האשפוז
במחלקה סגורה, וכי אז אדם במצב פסיכוטי יכול, למשל, "לסגור חשבון" עם רופא
במחלקה, תוך הצגת עובדות בצורה מניפולטיבית." מניפולטיבי:
עזרו ילדים לשופט להחליט מי עובד עליו בעיניים: הכלוא הפסיכיאטרי או
הפסיכיאטר הכולא. ח.א.
במהלך השנה האחרונה
סיקרה התקשורת בהרחבה מה שתואר כ"גל" מקרי התאבדויות. ''''מעריב''''
ו''''ידיעות'''' שהתבססו על דברי המתאבדים, שלפני מותם ציינו את המצוקה
הכלכלית כגורם המניע למעשה, הכתירו תופעה זו כ"התאבדויות בשל המדיניות
הכלכלית" של ממשלת שרון, ודיווחו על עליה במספר אחוזים ניכר (65!) בשיעור
ההתאבדויות השנתי.
לא כך ''''הארץ'''', שלא רק שהקפיד לטעון במפורש כי אין
להתאבדויות נושא מאחד (="גל"), אלא שהביא גם את הנשק הקבוע שלו בחודש יולי
השנה: סטטיסטיקה המוגשת ע"י פסיכולוג בה נטען כי מספר ההתאבדויות השנה זהה
למספרן בשנה שעברה. המשמעות ברורה, אין כל התאבדויות בשל מצב כלכלי קשה
מנושא, מצב חדש וזר לאוכלוסייה, אלא רק ההתאבדויות המוכרות והידועות של
"חולי נפש" אשר מן הסתם לא נטלו סם פסיכיאטרי "אנטי-דכאוני" זה או אחר –
מאלו ש''''הארץ'''' מקדם את מכירותיהם (''''סרוקסאט'''', למשל). היתכן
ש''''הארץ'''', הנראה כפועל בשרות אינטרסים כלכליים של ברוני סמים
פסיכיאטריים והתומך בתורת הפסיכיאטריה, פשוט לא נותן שיבלבלו לו את התורה
בה הוא תומך עם העובדות? מ.ש.
בטעינה...
