בתי המשפט
|
בש
004044/07 |
בית משפט השלום
כפר-סבא |
|
בתיק עיקרי: פ
002303/07 |
|
03/10/2007 |
תאריך: |
כב' השופטת ריבי
צוק |
|
|
|
החלטה
מבוא
1.
כנגד
בד בבד עם הגשתו של כתב האישום הוגשה הבקשה שבפני למעצרו של המשיב עד לתום
ההליכים המשפטיים נגדו.
2.
המשיב חלה במחלת נפש לפני שנים רבות והיה מאושפז במשך תקופות ממושכות בגין
אותה מחלה, אך על פי חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי מחלתו נמצאת בהפוגה מזה זמן רב,
שומר על כושר השיפוט,
ואין קשר סיבתי בין עבירותיו לבין מחלת הסכיזופרניה בה לקה. על פי חוות דעתו
של הפסיכיאטר המחוזי, בעת ביצוע העבירה המיוחסת לו הבין המשיב את טיב מעשיו
ותוצאותיהם, הוא כשיר לעמוד לדין במצבו הנוכחי ואינו זקוק לאשפוז
פסיכיאטרי.
לצורך ההליך שבפני, הבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, כשרותו
של המשיב כאמור לעיל, כפי העולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית, אינה שנויה
במחלוקת.
3.
לטענת ב"כ המשיב אין ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למשיב, בנסיבות
העניין לא קמה עילה למעצרו, ואם קמה עילה כאמור הרי שניתן להשיג את מטרות המעצר גם
בחלופת מעצר שפגיעתה במשיב פחותה.
ראיות לכאורה
4.
בידי המאשימה הראיות העיקריות הבאות:
4.1
עדותה של שכנה (להלן: "השכנה"), המתגוררת בבית סמוך, אשר לדבריה יש צורך
בכניסה לחצר ביתה על מנת להגיע לחצר הבית נשוא כתב האישום (להלן: "הבית") . על פי
עדות השכנה: השכנה שמעה את השער נפתח, לא ראתה דבר וכעבור פרק זמן קצר שמעה את
האזעקה בבית הסמוך. השכנה הסתכלה החוצה פעם נוספת ואז הבחינה במשיב כשהוא בחצר הבית
הסמוך, עושה את דרכו לשער הכניסה. העדה פנתה למשיב בקריאות "גנב", יצאה אליו, אך
האחרון התעלם מימנה, המשיך בדרכו ועזב את המקום.
המשיב נתפס בסמיכות מקום, לאחר שהתקבלה הודעה על הארוע, הכוללת תאור כללי של
החשוד, ושל הבגדים אותם לבש. בהמשך הדברים המשיב זוהה על ידי השכנה במסדר זיהוי
תמונות.
4.2
מהבית שנפרץ נלקחו מעתקים של טביעות אצבע. ניטלו שלוש טביעות אצבע, מצידה
החיצוני של שמשת חלון המטבח, שנמצאו שייכות לאנשים שאינם בעלי גישה חוקית, אחת מאלה
זוהתה כטביעת אצבע של המשיב.
4.3
בחלון הנזכר לעיל נראו סימני כיפוף בלחץ במשקוף הימני במקביל למנגנון נעילת
החלון המעידים על הכנסת מכשיר כהה.
5.
טענותיו של ב"כ המשיב לעניין ראיות לכאורה מצויות בשני מישורים. ראשית נטען
כי אפילו יינתן משקל מלא לכל ראיות המאשימה, גם אז אין בהן להוכיח את העבירה
המיוחסת למשיב. שנית נטען, כי מדובר בראיות נסיבתיות, שהמסקנה המתבקשת מהן לא תוכל
לעמוד באמת המידה הנדרשת בפלילים של הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
6.
למשיב מיוחסת עבירה על סעיף 406(ב) לחוק שם נקבע:
"(א) הנכנס למקום המשמש למגורי אדם או לתפילה, או הנמצא בהם, בכוונה לבצע
גניבה או פשע, דינו - מאסר חמש שנים.
(ב) המתפרץ למקום
כאמור בסעיף קטן (א) בכוונה לבצע גניבה או פשע, או המתפרץ מתוכו לאחר שביצע בו
גניבה או פשע או נכנס אליו לשם כך, דינו - מאסר שבע שנים".
בסעיף 405 לחוק
נאמר:
"(א) השובר חלק
חיצוני או פנימי של בנין, או פותח - במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת
- דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבנין או פתח הנותן מעבר
מחלק לחלק בבנין, נקרא פורץ.
(ב) המכניס לבנין
חלק מגופו או מן הכלי שהוא משתמש בו, נקרא נכנס.
(ג) הפורץ ונכנס
או פורץ ויוצא, נקרא מתפרץ.
(ד) הנכנס לבנין
באיום, בתחבולה, או בקנוניה עם אדם שבבנין, או נכנס לארובה או לפתח אחר של הבנין
העומד פתוח דרך קבע לצורך מסויים וכרגיל אינו נועד לשמש לכניסה, רואים אותו כאילו
פרץ ונכנס".
נטען על ידי ב"כ
המשיב כי בשים לב ליסוד העובדתי של העבירה המיוחסת למשיב מזה וראיות המאשימה מזה,
הרי שאפילו יינתן אמון ומשקל מלא לכל ראיות המאשימה אין בהן להוכיח את האשמה
המיוחסת למשיב.
נטען כי העבירה
על פי סעיף 206(ב) לחוק מצריכה התפרצות, המוגדרת בסעיף 405(ג) לחוק כפריצה ביחד עם
כניסה או יציאה. הפריצה הוגדרה בסעיף 405(א)לחוק, ואילו כניסה הוגדרה בסעיף 405(ב)
לחוק, וטעונה את הכנסתו לבנין של חלק מגופו של הנאשם או של הכלי שבו הוא משתמש
לצורך הפריצה.
ב"כ המשיב הוסיף
וטען כי אין ולו ראיות לכאורה ליסוד הכניסה לבית, שכן העבירה המיוחסת למשיב נלמדת
מראיות נסיבתיות, המשיב מכחיש את המיוחס לו, הראיות הנסיבתיות ביחס לכניסה לבית
מתמצות בטביעת האצבע, וזאת ניטלה מחלקה החיצוני של שמשת חלון המטבח. מהבית לא נלקח
דבר, המשיב לכאורה עזב את המקום בשל הפעלתה של האזעקה, ואין איפוא כל ראיה לכאורה
לכך שכל חלק מגופו או של הכלי בו השתמש נכנס לבית.
לכאורה יש ממש
באותה טענה, אם כי גם ב"כ המשיב מסכים שעדיין יש בראיות לכאורה להקים עבירה, הגם
שפחותה בחומרתה מהעבירה המיוחסת למשיב, עבירת הניסיון לביצועה של העבירה נשוא
הדיון, עבירה של היזק לרכוש או עבירות נוספות אחרות.
7.
בנוסף לאמור לעיל העלה ב"כ המשיב טענות נוספות בדבר היכולת להסיק מהראיות
הנסיבתיות שבידי המאשימה את המסקנה המתבקשת מהן כי המשיב, ולא אחר, הוא שביצע את
העבירה המתוארת בעובדות כתב האישום. בהקשר זה נטען:
7.1
כי במסדר הזיהוי שנערך למשיב נפלו פגמים שיש בהם ליטול מערכו הראייתי. כך,
על פי הנטען, באשר מלכתחילה המשיב היה היחיד שלבש חולצה ירוקה, כפי עדות השכנה ביחס
ללבושו במועד ביצוע של העבירה, דבר שיכול והשפיע על תוצאת מסדר הזיהוי, באופן שאין
בו להוסיף על הראיה של דמיון בתאור החשוד ולבושו כפי שנמסר על ידי השכנה לבין אלה
של המשיב. עוד נטען כי היתה התערבות בלתי ראויה של עורך המסדר, אשר היה בדבריו משום
רמיזה בוטה לשכנה בדבר תוצאות הזיהוי, ואשר ביקש למנוע מהסנגור לשאול שאלות
מהותיות, דבר שהביא לכך שזיהוי מהוסס הפך לכאורה לזיהוי ודאי.
7.2
עוד נטען כי בהודעת המשיב עדות לכך שהוא מצייר. כי לשאלת סנגורו השיב כי הוא
מוכר את ציוריו במכירה מדלת לדלת, וכי האמור לעיל יכול שיהווה הסבר להמצאותו
במקום.
7.3
בנוסף הוסבה תשומת הלב לכך שהמשיב לא נתפס אם כלי פריצה, לא נצפה עם כלי
פריצה על ידי השכנה, כי נמצאו טביעות אצבע של אחרים שאינם מורשים לשהות במקום,
שזהותם לא התבררה, הקושרות גם אחרים, כפי שהן קושרות את המשיב למקום, וכי יכול ובעת
שהשכנה התמקדה במשיב, אחר או אחרים, שהם מבצעי העבירה התחבאו ונמלטו מהמקום, ללא
שהשכנה הבחינה בהם.
8.
בשלב זה של הדיון אין בוחנים אלא את הפוטנציאל הגלום בראיות התביעה ואין
נדרשים להערכת מהימנותן ומשקלן, ולפיכך אין צורך ואפשרות להשיב על השאלה אם די
באותן ראיות להוכיח את המיוחס למשיב מעבר לכל ספק סביר, שאלה המתבררת בהליך העיקרי
לברור האשמה.
חרף כל האמור בסעיף 7 לעיל אני סבורה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת
המיוחס למשיב:
8.1
אינני מייחסת חשיבות לכך שלא נתפסו כלי פריצה, שכן למשיב היה די זמן על מנת
להשליך את אלה עד למועד תפיסתו. המשיב נצפה על ידי השכנה כשבידו תיק ואין כל נפקות
לכך שהשכנה לא ראתה כלי פריצה.
8.2
קיים הבדל מהותי בין המשיב לבין אחרים שטביעות האצבע שלהם נמצאו אף הם על
החלון, וזאת מאחר שלראיה הנסיבתית של טביעות האצבע שעל החלון מצטרפת, ביחס למשיב,
עובדת המצאותו במקום בעת הפעלתה של האזעקה. בנוסף ביחס למשיב אין הסבר מניח את הדעת
להסברת המצאותו במקום, מה שאין כך ביחס לטביעות האצבע האחרות, אשר זהותם של בעליהם
אינם ידועה ואשר יכול שבפיהם הסבר טוב כאמור.
8.3
שאלת קיומם ונפקותם של הפגמים שמונה הסנגור באופן עריכתו של מסדר הזיהוי
תתברר בהליך העיקרי. בהקשר זה יצויין כי קשירתו של המשיב למי שיצא את חצר הבית אינה
נסמכת רק על תוצאות מסדר הזיהוי, כי אם גם על שלל פרטים ביחס למראהו הכללי ופרטי
הלבוש שלו, כפי שנמסרו על ידי השכנה והתקיימו במשיב במועד תפיסתו בסמיכות
מקום.
9.
סוף דבר לעניין זה, אני סבורה כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס
למשיב בפרק העובדות של כתב האישום להוציא היסוד של כניסתו לתוך הבית, אשר הדין עם
ב"כ המשיב כי יש בו להשפיע על הגדרתה של העבירה המיוחסת למשיב, ולהעמידה על עבירה
פחותה בחומרתה.
עילת מעצר
10.
בסעיף 3 לבקשה נטען כי למשיב עבר פלילי הכולל 42 רישומים שעניינם עבירות
מרמה, אלימות ועבירות רכוש רבות ומגוונות, לרבות עבירות של התפרצויות לבתי מגורים
במספר רב של הזדמנויות וגניבות. הגשם שבמספר רב של הליכים נמצא כי המשיב אינו כשיר
לעמוד לדין, בהליכים אחרים נגזר דינו של המשיב והושתו עליו תקופות מאסר לרבות מאסר
בפועל.
עוד נזכרו על ידי המבקשת נסיבות ביצוע העבירה – ניסיון התפרצות לבית מגורים
בשעות הבוקר, העובדה כי המשיב השתחרר מריצויו של מאסר בפועל כארבעה חודשים בלבד
לפני מועד ביצועה של העבירה המיוחסת לו, וכי כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי
ממושך שלא היה בו להרתיעו.
נטען כי עברו העשיר של המשיב, מלמד על כך כי אימץ לעצמו אורח חיים עברייני
כאמור, וכי בכך יש הן להקים עילת מעצר והן לשלול את האפשרות ליתן אמון במשיב, הוא
היסוד לכל חלופת מעצר.
11.
במהלך הדיון שבפני הוסיפה ב"כ המבקשת כי מחוות הדעת הפסיכיאטרית שניתנה
בעניינו של המשיב עולה כי הוא עושה שימוש לרעה במצבו הבריאותי, וללא אחיזה לכך
במצבו הנפשי בפועל, עולה בידו, פעם אחר פעם, מליתן את הדין על מעשיו.
12.
מנגד נטען על ידי ב"כ המשיב:
12.1 כי לא
ניתן לערער אחר הקביעות השיפוטיות כי המשיב לא נמצא כשיר לעמוד לדין במקרים רבים
בהם הוגשו נגדו כתבי אישום, וכי העמדת ההליכים כתוצאה מכך אינה טומנת בחובה הכרעה
כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו, כפי הנחת המוצא בטיעונה של ב"כ
המבקשת.
12.2 נטען
כי בנסיבות בהן לא הוכחה לכאורה אפילו פריצה, כאשר אין בפנינו מעשה שיש בו תחכום,
תעוזה או שיתוף פעולה עם אחרים, בהעדרה של אלימות נילווית בפועל או בכוח, אין מדובר
בעבירת רכוש שיש בה להקים עילת מעצר.
13.
אני מקבלת באופן חלקי את טענותיו של ב"כ המשיב בכל הנוגע לעברו הפלילי של
המשיב, אך סבורה כי גם כך קמה עילת מעצר.
אני מקבלת את טיעונו של ב"כ המשיב כי על פניו ולכאורה חוות דעתו של דר
אלטמרק מעידה על מחלוקת בין הרופאים הפסיכיאטריים על מידת הקשר הסיבתי שבין העבירות
לכאורה שמבצע המשיב לבין מחלת הסכיזופרניה בה לקה, וכי כשם שלצורך הליך זה יש לצאת
מתוך הנחה כי המשיב כשיר לעמוד לדין, כך לצורך הליך זה יש לצאת מתוך הנחה כי החלטות
שיפוטיות שניתנו על פיהם המשיב אינו כשיר לעמוד לדין משקפות את מצב הדברים כפי שהיה
באותו מועד. זאת ועוד, הצורך כי המשיב ייתן את הדין על מעשיו הינו מעיקרו טיעון
לעניין העונש ולא לשלב זה של ההליך.
עוד אני מקבלת את טיענו של ב"כ המשיב כי אין דין הרישומים אשר הסתיימו
בהעמדת ההליכים בשל העדרה של כשרות משפטית כדין הרשעות ואין הם כוללים ברור של
האשמה שיוחסה בהם למשיב.
אולם, לצורך הערכת המסוכנות ולצורך קיומה של עילת מעצר ניתן להדרש גם לראיות
שאינן קבילות, ואני סבורה כי גם לריבוי האישומים שלא הסתיימו בברור האשמה משקל
לצורך הערכת אורח החיים וההתנהגות השיטתית בעניין זה שאימץ לו המשיב, היא הטענה
העיקרית שבבסיס עילת המעצר הנטענת.
כמו כן אני סבורה כי יש ליתן משקל לסמיכות הזמנים שבין שחרורו של המשיב
ממאסר בגין עבירות דומות לבין מועד ביצועה של העבירה ולעונש המאסר המותנה הרובץ
לפתחו. אפילו בסופו של יום יימצא כי אין המאסר המותנה המתואר בבקשה ניתן להפעלה הרי
שבהקשר הנדון כאן רלוונטית כוונתו הלכאורית של המשיב ולאו דווקא העבירה שנשלמה
בפועל.
חלופת מעצר
14. כנזכר
בסעיף 10 לעיל נטען על ידי ב"כ המבקשת כי הנסיבות המקימות את עילת המעצר מלמדות גם
על כך שלא ניתן ליתן אמון במשיב ומכאן שלא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.
15. מנגד
נטען על ידי ב"כ המשיב, בנוסף על טענותיו דלעיל לעניין עצם קיומה של עילת מעצר, כי
חרף עברו של המשיב ניתן ליתן בו אמון וזאת בשים לב להתנהגותו בעבר, תוך שהסנגור
מצביע על אלה:
15.1 העובדה כי מועד
תחילת ריצויו של עונש המאסר האחרון שהוטל על המשיב נדחה, כי המשיב שוחרר עד למועד
תחילת ריצוי העונש כנגד התחייבות עצמית בלבד והתייצב לריצוי עונשו
במועד.
15.2 כי לאחר הגשתו של
כתב האישום בהליך הנזכר בסעיף 15.1 לעיל הוטל על המשיב מעצר בית וכי המשיב קיים
לכאורה את התנאים המגבילים שהושתו עליו, שכן לא הוגש כל כתב אישום בגין הפרת הוראה
חוקית.
16. בהיות
העבירה המיוחסת למשיב – על פי עובדות כתב האישום להן יש ראיות לכאורה , אשר לכאורה
אינן כוללות את הכניסה לבית המגורים – עבירת רכוש מהרף הנמוך ביותר, ובשים לב
לשיקולים שצויינו על ידי הסנגור בסעיף 15 לעיל אני סבורה כי ניתן להסתפק בחלופת
מעצר, בתנאים שהוצעו, על אף שאינם מיטביים. מובן כי היה והמשיב יפר את תנאי השחרור
כי אז יהיה מקום לעיון חוזר בהחלטה, לרבות עצם ההחלטה על שחרור לחלופה.
סוף דבר
17. המשיב
ישוחרר בתנאים הבאים אשר ימשיכו ויחולו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו:
17.1 מעצר בית מלא
בדירת מגוריהם של המשיב ואחיו מר בן עמי גאייר, ת.ז.
50072777, מרח'
עולי בבל 4 פ"ת (טל': 9307144-03).
17.2 מעצר
הבית יהיה בכל עת בפיקוחו של מר בן עמי גאייר, להוציא בין חצות לשעה 04:00 בהן נעדר
הנ"ל לצורך עבודתו.
17.3 המשיב
יהיה רשאי לצאת את מעצר הבית אך ורק בקיום כל התנאים המצטברים הבאים:
היציאה נדרשת לצורך קבלתו של טיפול רפואי.
היציאה את מעצר הבית תהיה בליווי ובפיקוח של האח, מר בן עמי גאייר.
תינתן הודעה מוקדמת בכתב של 24 שעות לפחות למשטרת פ"ת על משך מועד היציאה
ויעד היציאה, כשמקום שמדובר בהזמנה יועבר ביחד עם ההודעה העתק של ההזמנה או התור
שנקבע ובהעדרו של מסמך כאמור – יועבר בתוך 12 שעות ממועד הביקור מסמך שיש בו להעיד
על קיומו.
17.4 המשיב
יהיה רשאי לצאת את ביתו ב- 28 לכל חודש קלנדרי בליווי אחיו וזאת אך ורק לצורך קבלתה
של קצבת המל"ל.
17.5הפקדת מזומן בסך של 2,500 ₪.
17.6התחייבות עצמית וערבות צד ג' שתחתם
ע"י האח המפקח בסך של 7,500 ₪.
ערבות צד ג' יכול
שתחתם גם בתחנת המשטרה.
18.
תינתנה למשיב 5 שיחות טלפון על חשבון המדינה לצורך הסדרת תנאי השחרור.
19.
לא יתקיימו תנאי השחרור – יובא המשיב בפני שופט תורן לא יאוחר מיום 5.10.07,
שעה 10:00.
54678313
20.
יופר תנאי מתנאי השחרור כי אז יעצר המשיב ויובא בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-
24 שעות ממעצרו בפני שופט.
54678313
ריבי
צוק 54678313-4044/07
ניתנה היום כ"א בתשרי, תשס"ח (3
באוקטובר 2007) במעמד הצדדים.
004044/07בש 142
יסמין
נוסח מסמך
זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה