29

בתי המשפט

תפ"ח 001147/01		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
12/01/2004	תאריך:	השופטים: ש' טימן-אב"ד, ש' ברוש, י' שנלר	בפני:

מאשימה	מדינת ישראל		בעניין:
		ע"י עו"ד שביט
	נ ג ד
נאשם	הרשקוביץ אופיר
		ע"י עו"ד שקלאר

גזר דין

1. כמעט שנתיים וחצי לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום, המייחס לו עבירת אינוס; עבירה של שידול קטין להשתמש בסם; עבירה של נתינת סם לקטין; והחזקת סם לשימוש עצמי - נשמעו בפנינו טיעונים לעונש, בהתייחס לכתב אישום מתוקן, שבעובדותיו הודה הנאשם, והורשע.

על פי כתב האישום המתוקן, הכיר הנאשם (שהיה בן 20 באותה עת) את הקטינה ר., בת 17 באותה עת, הזמין אותה לדירתו, הוביל אותה לחדר השינה והציע למתלוננת לעשן עמו מריחואנה, שהחזיק בדירתו, והם עשו כן.

לאחר מכן נשכב עליה הנאשם; נישק אותה על פיה, הוריד ממנה את בגדיה, על אף התנגדותה ובקשתה כי יפסיק; הסיר גם את חולצתו ומכנסיו, וליטף את המתלוננת בחזה, ליקק ונישק את איבר מינה, ונגע בו באצבעותיו. רק משביקשה ממנו בפעם נוספת- לחדול ממעשיו, שוכנע הנאשם ואיפשר לה ללכת הביתה.

על פי אלה מיוחסות לנאשם, בכתב האישום המתוקן, העבירות הבאות:

א. מעשה מגונה (המכונה בעגה המשפטית "סתם"), לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין;

ב. החזקת סם מסוכן על פי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים.

2. על פי הסדר הטיעון הכתוב והחתום (שהוגש לעיוננו), הוסכם ע"י הצדדים להציע לביהמ"ש - לאחר הרשעתו של הנאשם בעבירות הנ"ל - להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. פיצוי המתלוננת בסך 10,000 ₪;

ב. עונש של שנת מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי, לו תעתור התביעה, בעוד הסניגור יכול לטעון כרצונו.

עוד נקבע, כי הנאשם ישלח אל שירות המבחן, כדי שיוגש תסקיר אודותיו, וכי עם

הפקדת סכום הפיצוי בקופת בית המשפט, ישוחרר הנאשם ממעצר הבית בו הוא מצוי.

הסכום שולם רק לפני כשבוע (בשל קשיים כלכליים של הנאשם); תסקיר של שירות

המבחן אכן נשלח; אולם הסניגור ראה צורך בחוות דעת נוספת, מאת פסיכולוגית

קלינית, שתערוך לו (כך סבר בתחילה) מבחנים פסיכו דיאגנוסטיים, וקיבל כזו מאת

הפסיכולוגית הקלינית הבכירה, ד"ר נעמי כהן, שלא ראתה צורך במבחנים, אך נפגשה עם

הנאשם חמש פעמים.

3. בהגיע המועד לטיעון לעונש, הביעה התובעת הנכבדה התנגדות להגשתה של חווה"ד הפסיכולוגית, שלא הוזכרה בהסדר, ושיש בה ניואנסים חשובים, השונים מאמירות ותשובות של הנאשם, באותם עניינים, כשרואיין בשירות המבחן.

על פי השקפתנו, לפיה יש לאפשר לכל נאשם - במיוחד אם הוא מודה בביצוען של העבירות המיוחסות לו - למצות כל כלי שיקל, לדעתנו, בדינו - קיבלנו את חוות הדעת הפרטית, ואפשרנו לתובעת לחקור את המומחית, שהתייצבה לשם כך בביהמ"ש.

מיד נתייחס, גם אנו, לתוכן עדותה ולתסקיר שירות המבחן. אך בשלב זה, של תיאור המהלכים שקדמו לגזירת הדין, נציין כי התביעה רואה את מעשי הנאשם בחומרה, למרות שאין לו עבר פלילי. המעשים - כפי המתואר - אינם מלמדים שהוא נורמטיבי, למרות התרשמות הפסיכולוגית ותעודות ההערכה שקיבל, כמאבטח.

לטענתה מתקשה הנאשם להבין שמעשיו היו חמורים, וחרטתו אינה שלמה.

העונש שהתביעה עומדת עליו, על פי הסדר הטיעון - כך התובעת - איננו חמור, והוא המינימום הנדרש והנכון, במקרה כזה.

לתמיכה בעמדתה, מגישה התובעת שני פסקי דין, בהם הוטל עונש דומה, בנסיבות דומות; ומבקשת מאתנו לאמץ את הסדר הטיעון, על פי הרף הגבוה, כפי דרישת התביעה.

4. גם הסניגור המלומד מציע לנו לאמץ את הסדר הטיעון; אולם מונה טעמים רבים, שעל פיהם ראוי להמנע מהטלתו של מאסר, מכל סוג, על הנאשם.

הוא מאבחן את גזרי הדין שהביאה התובעת, על פי נסיבותיהם החמורות יותר; מזכיר כי העבירות עליהן נותן מרשו את הדין הן מסוג עוון, ונידונות בבית משפט השלום, אף שהאמת נגלתה רק בסופו של הליך, שבו היה במעצר ואח"כ במעצר-בית ממושך, וחרד מפני האישום החמור הצפוי לו; ובעוד המתלוננת מבקשת לשכוח מהאירוע והתגייסה לצבא (כפי המידע שמסרה התובעת) - מצוי הנאשם כל העת תחת איום מפני הצפוי לו ונזקק לטיפול תרופתי נגד חרדה, שלא לדבר על הנזק הכלכלי שנגרם לו.

הסניגור מציין כי אדם נורמטיבי, עם המלצות כמו הנאשם לא היה מקבל עונש כזה בבית משפט שלום, ומציג פסקי דין של בית המשפט העליון והמחוזי, שבהם נגזרו עונשים שרוצו בעבודות שירות, במקרה של טשטוש בגבולות, אי הבנה ונסיבות כמו אלה שכאן; כשהנאשם מבטיח שלמד את הלקח ולא יטעה פעם נוספת.

הסניגור סבור כי התלונה לא היתה באה לעולם, אילולא רצתה מעסיקתו של הנאשם ב"פיצוציה" לנקום בו על הגשת תביעה מצדו על הלנת שכר. אולם לכך כמובן שלא נוכל להתייחס.

הנאשם עצמו ביקש סליחה על הצער שגרם למתלוננת, כשטעה בהבנת היחסים ביניהם ובהתנהגותה כשהיתה בביתו. היום יש לו בת זוג קבועה; חברה לאבטחה ועתיד מבטיח.

5. בבואנו לגזור את עונשו של הנאשם, רק מובן הוא שנתעלם מאמירות שלו באזני קצינת המבחן, מהן יכול להשתמע, כי לא עבר עבירה, כשהוא חוזר ומודה בביצועה בפנינו, ומביע חרטה על ביצועה, וצער על עגמת הנפש שנגרמה למתלוננת. גם לא נוכל לתת ידנו לגישה לפיה סבר שה"לא" הראשון, פירושו "כן" וחלק ממשחקי החיזור והתגובה עליהם.

טענה כזו עברה מזמן מן העולם, והפסיקה מלמדת שעל המקיים יחסים עם בת המין השני, לברר אם זהו אכן רצונה.

אולם נוכח הדרישה הנוהגת היום, מאז תיקון 39 לחוק העונשין, והפרשנות שניתנה לסעיף 20(ג) לחוק, ולסעיף 34(יח) המדבר על טעות, לפיה עליה להיות כנה, במישור הסובייקטיבי - לא נוכל להתעלם מההסברים שנתנה הפסיכולוגית המנוסה ד"ר נעמי כהן, להתבטאויות אלה של הנאשם, כשהיא מייחסת אותן לקודים מקובלים וסיטואציות שאינן שחור ולבן, על רקע היותם של השניים "מסטולים", כשהמתלוננת נכנסה לחדר השינה מרצונה לאחר בילוי ב"פיצוציה" - ויש בהם כדי לפגוע בשיקול דעתו של הנאשם, ואי הבנתו את סירובה הראשוני, עד שאמרה "לא" בפעם השניה.

6. הנאשם איננו "מלח הארץ", כפי שמנסה הסניגור לציירו. לא על פי רקעו הסוציו-אקונומי; לא על פי שחרורו מצה"ל לאחר כמה חודשים עם פרופיל 21; לא על פי העובדה שהחזיק בביתו מריחואנה והודה בשימוש מזדמן, אך לא מסר בדיקות שתן כדי לבדוק אם אכן הפסיק כל שימוש כזה; וגם לא על פי מה שמסר לשירות המבחן, כי קיבל טיפול תרופתי פסיכיאטרי, אולם לא נטל את התרופות.

על פי התסקיר - גם נחקר בחודש מאי שנה זו, בגין אחזקת נשק שלא כדין.

גם תעודות ההערכה, המתייחסות להיותו מאבטח עירני ומסור ונכון לפעולה (תחום שבו - כך נראה - רואה הנאשם את עתידו) לא הרשימו אותנו.

7. לא נוכל לומר שהעונש המבוקש ע"י התביעה הכללית - מוגזם בחומרתו. ישנם גם עונשים כאלה, על עבירות מסוג זה. ספקטרום העונשים בכל תחום, וגם בתחום זה - רחב מאד.

ומשום שההלכה שהורנו ביהמ"ש העליון, בהרכב של תשעה שופטים, בע"פ 1958/98 - אנו רואים לאמץ את הסדר הטיעון, כפי המסגרת שהתוו בפנינו הצדדים.

זאת גם זאת: שקלנו ושוב שקלנו מהו העונש הראוי, להטילו על הנאשם, נוכח אופיין של העבירות מחד, ונקודות הזכות שצבר, מאידך - והחלטנו להקל על הנאשם; אולם לא כפי שביקש וקיווה סניגורו.

הפיצוי למתלוננת - איננו רק סנקציה עונשית כלפי הנאשם, אלא גם ביטוי לחרטה ובקשת סליחה, וקשר ישיר בין הפוגע והנפגעת; כלי שהשימוש בו התרחב מאז צאתו של חוק זכויות נפגעי עבירה, שהעמיד את הקורבן במקומו המרכזי והנכון, במסגרת ההליך הפלילי, ולא עוד כלי בידי המדינה להרשעת נאשמים.

תשלום כזה של פיצוי - חייב להקל על הנאשם.

גם העדרן של הרשעות קודמות, הודאתו של הנאשם שחסכה מהמתלוננת עדות וחוויה מחודשת של האירוע והבטיחה הרשעה - צריכה לבוא בחשבון.

אך בעיקר - העובדה שהנאשם כבר שילם מחיר בלתי מבוטל: גם בהגבלת החופש שלו (בתחילה במעצר בן עשרה ימים ואח"כ ב"מעצר בית" - מלא וחלקי במשך כשנתיים וחצי); וגם בחשש הממשי שליווה אותו במשך כל התקופה הזו, שהוא עומד להשפט בפני שלשה שופטים של בית המשפט המחוזי בעבירות שהעונש עליהן 16 ו-25 שנות מאסר - הינו עונש בפני עצמו.

ומן הצד השני - אין אופיו של המעשה המגונה שביצע הנאשם (שהוא במידרג הגבוה ביותר, במסגרת עבירה זו) והשימוש בסם מסוכן, כשמדובר בקטינה (אף אם על סף הבגירות, כשהפרש הגילים ביניהם איננו גדול) -

מאפשר להסתפק בהרתעה - דהיינו מאסר על תנאי בלבד, כפי עתירת הסניגור, ללא עונש ממשי, שיורגש ע"י הנאשם, מעבר למפורט לעיל.

8. אשר על כן אנו מטילים על הנאשם אופיר הרשקוביץ את העונשים הבאים:

א. עונש מאסר של 6 חודשים לריצוי בפועל (ללא הפחתה של תקופת המעצר).

ב. 18 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלש שנים מהיום, שלא יעבור עבירה כלשהי

על פי סימן ה' לפרק י' של חוק העונשין.

ג. 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירה כלשהי על פי

פקודת הסמים.

את עונש המאסר בפועל יוכל הנאשם לרצות בדרך של עבודות שרות, אם יבקש זאת ותתקבל חוו"ד חיובית מהממונה על עבודות השירות.

9. בשולי גזר הדין, נעיר באזני הממונים על כך, כי הנאשם שימש ומשמש מאבטח מן השורה, או שותף או "מנהל אבטחה" או בעלים, בחברות "סייף - בטחון מרכזי" (כתבתו של בוקי נאה, שהוגשה לנו); ב"סיף אינטרנשיונל", "סיף אמסטדם יועצים בע"מ" ו"א.ב סנטרל סקיוריטי בע"מ", שנתאגדה ביום 26.8.03.

אנו מורים למזכירות להעביר עותק מגזר הדין למחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה שבמשרד המשפטים; ולמינהל לשירותי חירום ותפקידים מיוחדים (פקיד רישוי לכלי יריה) במשרד הפנים, לבדיקתם ולשיקול דעתם, לאור הפרופיל הרפואי שלו (21); השימוש המוכח בסמים; העובדה שלא עבר בדיקות לגילוי סמים; העובדה שנזקק לתרופות פסיכיאטריות, אך לא נטל אותן, וההרשעה הנוכחית - מתיישבים עם תפקידי שמירה ואבטחה.

ניתן והודע בפומבי, בנוכחות התביעה, הנאשם וסניגורו, היום 12.1.04

י' שנלר, שופט

ש' ברוש, שופטת

ש' טימן, שופט אב"ד