21

 

   

בתי המשפט

 

פ  003072/04

בית משפט מחוזי חיפה

 

22.7.04

תאריך:

כב' השופט ר. שפירא

בפני:

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

שמעון בן נח ברגר

ת"ז 010924082, יליד 1947

 

הנאשם

 

 

 

 

גזר דין

 

1.         העבירות בהן הורשע הנאשם:

 

            הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות:

            עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין; מירמה והפרת אמונים ע"י עובד צבור, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין; גניבת דבר דואר המכיל כסף, עבירה לפי סעיף 89 סיפא לחוק רשות הדואר.

                       

            על פי עובדות כתב האישום, עבד הנאשם בסניף דואר. במועדים שאינם ידועים למאשימה נהג הנאשם לפתוח מעטפות המכילות כסף ולגנוב מתוכן את הכסף.

 

            יצויין כי בשלב מסויים כאשר התעורר חשד בכל הנוגע לנאשם הוצבה מצלמה נסתרת. ביום 09.10.03 נראה הנאשם פותח מעטפות שונות וגונב מתוכן כסף. יחד עם זאת, עולה מעדותו כי עשה זאת גם בעבר ולמעשה אין ידיעה ברורה על סכומי הכסף שנגנבו על ידו.

 

2.         הטיעון לעונש:

 

            המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם  עונש של מאסר בפועל ממושך. ב"כ המאשימה מציינת בטיעוניה את הנזק שנגרם והפגיעה באמון הצבור וכן מציינת כי מדובר בנאשם אשר ביצע את העבירות לאורך זמן. אמנם, בהגינותה מציינת ב"כ המאשימה כי אין לנאשם הרשעות קודמות והוא סובל מבעיות בריאות ופסיכיאטריות שונות וכן מנכות ואולם, בנסיבות אלו סבורה היא כי האינטרס הצבורי גובר על צרכיו האישיים של הנאשם ובשים לב לחומרת המעשים, מבקשת היא למצות עימו את חומרת הדין.

 

            הסניגור מבקש מביהמ"ש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, וזאת מבלי להפחית מחומרת המעשים. הנאשם הינו נכה צה"ל והוכר כבעל 50% נכות. למעשה, אין הוא עובד דואר מקצועי אלא שובץ לעבוד בדואר במשרה חלקית במסגרת השמה ומטעם משרד הבטחון. אין מדובר בעובד רגיל המועל באמון אלא בעובד המוחזק במסגרת תעסוקתית שיקומית וזאת בשים לב למצב בריאותו ומצבו הנפשי. אמנם, אין מדובר בפסול דין ויחד עם זאת לא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות ובמצבו הרפואי והנפשי, כפי שעולה מחוות הדעת הפסיכיאטרית, המסמכים הרפואיים וחוות הדעת של מכון "תמוז" המטפל בנכי צה"ל. בשים לב לכל האמור לעיל מבקש הסניגור כי בית המשפט לא יימצה עם הנאשם את חומרת הדין.

 

            הנאשם עצמו הביע חרטה וביקש את רחמי בית המשפט.

 

           

3.         שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

 

            העבירות בהן הורשע הנאשם, ובעיקר העבירות של גניבה בידי מורשה וגניבת דבר דואר, הן עבירות המערערות את אמון הציבור במערכת השירות הציבורי. מעבר לחומרת העבירות הקבועה בחוק, כאשר העונש המירבי בגין העבירה החמורה בה הורשע הנאשם הוא 10 שנות מאסר, יש בה תופעה של עובד ציבור המועל בתפקידו כדי לגרום נזק למערכת השירות הציבורי כולה. מכאן גם המדיניות להחמיר בענישתם של עובדי ציבור המועלים באמונו של הציבור.

 

            מעבר לכך, חובת בית המשפט הינה להגן על קורבנות העבירה. כשם שנאשם זכאי כי שיקומו וצרכיו יילקחו בחשבון במסגרת שיקולי הענישה כך גם זכאים  אלו העלולים להיפגע ממנו או מאחרים כמותו, להגנת בית המשפט. ככל שמעשיו של נאשם חמורים יותר כך גם גובר הצורך לשים את הדגש על הגנת הקורבנות (בין אם קורבנות בפועל או קורבנות פוטנציאליים). ראה בע"פ 4872/95, מדינת ישראל נ' גל אילון ו2- אח, פ"ד נג(3), 1, עמ' 8-9, שם נאמרו גם הדברים הבאים, המנחים את בית המשפט בבואו לגזור את הדין:

 

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות".

 

            במקרה זה, ציבור המשתמשים בדואר הוא קרבן פוטנציאלי למעשיו של הנאשם. הדואר הינו שירות חיוני וערעור אמון הציבור בו מהווה נזק הן לדואר והן לציבור המשתמשים. לא בכדי חוקקה הוראת חוק מיוחדת בחוק רשות הדואר ומטרתה להגן על השירות הציבורי ועל הציבור הזכאי לשירות יעיל ובטוח. המחוקק, הביא לידי ביטוי בסעיף 89 לחוק רשות הדואר את החובה להגן על ציבור המשתמשים וזאת כאשר קבע ענישה מחמירה במיוחד לעבירה של גניבת דבר דואר בכלל, וגניבת דבר דואר המכיל כסף, עבירה אשר העונש בגינה הוא 10 שנות מאסר. כוונת החקיקה היתה ליתן הגנה מיוחדת לדברי דואר ולכספים המועברים באמצעות שירות הדואר. מטרת החקיקה מנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין.

 

            ואולם, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם. מדובר בנכה הסובל מבעיות רפואיות ובעיות פסיכיאטריות. העסקתו בדואר היתה במסגרת של עבודה שיקומית. למעשה, אין מדובר בעובד רגיל אלא במי שמועסק בדואר כחלק מהליך שיקומו, כל זאת במימון משרד הבטחון. במסגרת שיקולי הענישה, לא ניתן להתעלם מנתוניו האישיים במובן זה שאין מדובר בעובד ציבור אשר החליט למעול באמון הציבור אלא מדובר באדם שמצבו הנפשי והבריאותי מהווה גורם מרכזי שמניע את התנהגותו.

 

            מעבר לכך, מדובר בנאשם ללא הרשעות קודמות. כאמור, מצבו הבריאותי קשה והוא סובל מנכות. מעיון בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט, עולה כי הנאשם פגוע נפשית עוד מילדותו. מטעמי צינעת הפרט לא יפורט האמור בחוות הדעת ואולם יצויין, כי לענישה בתיק זה עלולה להיות עליו השפעה הרסנית.

 

            בנסיבות אלו, בהתחשב בהודאת הנאשם, ובהתחשב בעובדה שמעולם לא הורשע בפלילים ולא ריצה עונש מאסר, ובשים לב לנתוניו האישיים המיוחדים, סבור אני כי אין זה המקום למצות עימו את מלוא חומרת הדין. במקרה זה, סבור אני כי האינטרס הציבורי שבענישה יושג גם אם ייגזר על הנאשם עונש של מאסר קצר אשר ירוצה בעבודות שירות, וזאת ביחד עם מאסר על תנאי.

 

לא מצאתי גם מקום להורות להשיב לו כספים שנתפסו בכיסו ביום האירוע. על פי כתב האישום גנב הנאשם כספים בסכומים אשר אינם ידועים, וזאת כפי שעולה מהאמור בסעיף 2 לכתב האישום. בהתאם, אין מקום להורות על השבת כספים שנתפסו בכיסו גם אם במהלך האירוע בו נתפס גונב שטר כסף היה בידו אז שטר של 20 ₪ בלבד.  בהחלט ייתכן שהכספים שבכיסו הם פרי גניבה מוקדמת יותר. מאחר והודה בגניבת כספים מעבר לסכום שנתפס אין מקום להשיב לו כספים שנתפסו בחזקתו בזירת ביצוע העבירה, אשר ייתכן והגיעו אליו יום קודם לכן או במועד אחר בו גנב כספים.

 

 

4.         סיכום הענישה וגזר הדין:

           

            אשר על כן ובסיכומו של דבר, אני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן:

 

אני גוזר על הנאשם 24 חודשי מאסר, מהם 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו- 18 חודשי מאסר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 24 חודשים העבירות בהן הורשע וכן כל עבירה כנגד הרכוש שהיא פשע.

 

אני מתיר לנאשם לרצות את עונשו בעבודות שירות בהתאם להמלצת הממונה על עבודות שירות, אשר כבר הוגשה לביהמ"ש. הנאשם ירצה את עונשו במעון "הוד" שבחיפה ועליו להתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 15.8.04, שם יועסק בעבודות בהיקף השעות כפי שקבע הממונה על עבודות שירות.

 

הוסבר לנאשם כי אם לא ימלא אחר הוראות הממונה במקום העבודה והמפקח האחראי מטעם הממונה על עבודות שירות, כי אז יופקע צו עבודות השירות ויהיה עליו לרצות את עונשו במאסר במתקן כליאה.

 

 

 

 

 

לא מצאתי מקום לגזור על הנאשם עונש של קנס כספי וזאת בשים לב למצבו ולהיותו בפועל נתמך כלכלית על ידי המדינה.

 

 

הודע לנאשם על זכותו לערער בבית המשפט העליון, תוך 45 יום מהיום.

 

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות.

 

 

ניתן היום ד' באב, תשס"ד (22 ביולי 2004) במעמד הנאשם, הסנגור וב"כ המאשימה.

 

 

ר. שפירא, שופט

 

 

 

הקלדנית: ליאת פנקר