9

בתי המשפט

פ 003723/05		בית משפט השלום באר שבע
03/01/2006	תאריך:	כב' השופט - עידו רוזין	בפני:

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	עירן נהון	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	טראייסטארו דניאל - הובא ע"י ליווי נגב
הנאשם	דיוויס שאול	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

1. הנאשם הודה והורשע בעבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, עבירה לפי סעיף 334 + 335 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), בכך שבתאריך 24.06.05 בסמוך לשעה 08:30, הגיע למשרדו של עורך דין ג'ורג' סילאגי (להלן: "המתלונן" או "עורך הדין"), הנמצא ברח' קק"ל 199, בפסג' אוניקו בבאר שבע, ובשל חוסר שביעות רצון מהטיפול המקצועי ולאור כך שלטענתו עורך הדין עיכב של הטיפול במשך תקופה ארוכה, פצע הנאשם את עורך הדין, בכך שחבל בו בצד שמאל בראשו, בידו השמאלית ובכתף יד ימין וצלעות פלג גופו השמאלית וזאת באמצעות אלה מברזל.

עוד נטען בכתב האישום, כי למתלונן נגרמו חבלות בדמות חבלת ראש ופנים, נפיחות במצח, שטפי דם בפנים ושטף דם במותן שמאל וכן צויין כי פציעת המתלונן נעשתה על רקע סכסוך כספי בין הנאשם למתלונן.

כאן המקום לציין כי נפלה טעות בכתב האישום בסעיף 3 לפרק העובדות, שם צויין כי הפציעה היתה על רקע סכסוך "המתלונן לעוה"ד", וצריך להיות "המתלונן לנאשם".

2. בעניינו של הנאשם ניתנה חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי, בה נטען כי מדובר בנאשם בעל הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, משתמש לרעה בסמים ולוקה במחלה סכיזואפקטיבית, בעל עבר פלילי עשיר, לא משתף פעולה בין האשפוזים, וכי על סמך ההסתכלות וההיסטוריה של חייו – הוסק כי אין קשר בין המחלה לבין המעשה שיוחס לו, וכי הנאשם מבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור ומבין ההליכים המשפטיים, אשר על כן, נקבע בחוות הדעת – כי הנאשם אחראי למעשיו.

3. בענייננו ניתן גם תסקיר שירות המבחן, שהצביע כי מדובר בנאשם אשר סובל מהפרעות נפשיות ומהתמכרות לסמים, ועל רקע זאת ניהל אורח חיים שולי והתקשה לתפקד בתחומי חייו.

עוד נטען בתסקיר, כי מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, נראה כי הורשע בעבר בגין עבירות מסוגים שונים וריצה אף מאסרים בפועל.

בסיכום תסקיר שירות המבחן נקבע, כי מדובר בנאשם שסובל, כאמור מבעיות אישיותיות ונפשיות, אשר באות לידי ביטוי בגלישות פסיכוטיות, מחשבות פרנואידיות, התנהגות אלימה, חסרת יציבות וחסרת גבולות וכן בעיה של שימוש בסמים.

הערכת שירות המבחן היא, כי מצוקתו ודחפיו התוקפניים של הנאשם אינם ממוקדים סביב ההתמכרות לסמים ולכן טיפול במסגרת לגמילה מסמים, לא יהווה מענה לבעיותיו הנפשיות, וכי מאחר והנאשם אינו מגלה מודעות למצבו ושולל נזקקות טיפולית, אין בידיהם לבוא בהמלצה כלשהי לגביו.

4. ב"כ המאשימה הגיש במסגרת הראיות לעונש תמונות של המתלונן, מכתב השחרור מביה"ח, גליון הרשעותיו של הנאשם וכן גזה"ד בת.פ. 4712/03 שניתן בעניינו של הנאשם.

ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בנאשם שמוכר למערכת הפסיכיאטרית, סובל ממצבים פסיכוטיים, מאופיין בהתנהגות אלימה והרסנית כלפי הזולת, וכי ההחמרה בהתנהגותו נובעת גם בשל השימוש בסמים.

עוד טען ב"כ המאשימה כי לאור עברו של הנאשם שהינו מכביד, ולאחר שעומד ותלוי כנגדו מאסר מותנה, ולאחר שבתי משפט בעניינו של הנאשם, לא מיצו עימו את הדין, מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך ומכביד וכן להפעיל המאסר המותנה במצטבר וכן להטיל על הנאשם מאסר על תנאי.

5. במסגרת הראיות לעונש מטעם הנאשם, העידה אימו של הנאשם, כי הנאשם שהה מזה כ – 10 שנים בטיפול בביה"ח הפסיכיאטרי, וכי הנאשם מעשן חשיש וגראס, לשיטתה "בשל הצרות שהוא עובר".

עוד העידה אימו של הנאשם כי הנאשם לא עובד, וכן כי מאחר ואף אחד לא מטפל בו, נופל הנטל עליה. עוד טענה, כי אביו של הנאשם נפטר ברומניה ולנאשם אחות נוספת שמתגוררת ברומניה.

מטעם הנאשם הוגשו מסמכים רפואיים וסיכומי מחלה המעידים על מצבו הרפואי (המסמכים סומנו נ/1).

6. ב"כ הנאשם טען, כי אין שום ספק שהנאשם ביצע עבירה חמורה כלפי המתלונן, בכך שנכנס למשרדו, תקף אותו בצורה אלימה, והנאשם מבין שהאלימות היא לא דרך לטפל בטענות שיש לנאשם כנגד עורך דינו.

עוד טען ב"כ הנאשם כי הופתע לקבלת חווה"ד הפסיכיאטרית שקבעה, כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, וזאת לאור עברו הפסיכיאטרי של הנאשם; אך ציין, כי הוא איננו מבקש לתקוף את הממצאים העולים מחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי.

ב"כ הנאשם טוען כי הרקע האמיתי לביצוע העבירה ע"י הנאשם נובע כתוצאה ממחלתו.

לסיכום ביקש ב"כ הנאשם, כי המאסר שיוטל לא יהא ארוך, ושביהמ"ש יפעיל את מידת הרחמים, זאת עקב הרקע הקשה של הנאשם, הכולל עבר פסיכיאטרי, רפואי וחברתי.

7. הנאשם טען כי הוא בעל ידע לעסוק ב- 9 מקצועות שונים, וכי לאור הפציעה ברגלו, ולשיטתו, מאחר והמתלונן לא טיפל כדבעי בתביעתו, ומאחר והמתלונן קילל את אימו – ביצע את העבירה המיוחסת לו.

8. העונש המאקסימאלי העומד בצד העבירה המיוחס לנאשם עומד על 6 שנות מאסר.

בסעיף 334 לחוק, נקבע, כי:

"הפוצע חברו שלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים";

ובסעיף 335 (א) (1) לחוק, נקבע, כי:

"כשהעבריין נושא נשק חם או קר, דינו - כפל העונש הקבוע לעבירה".

כאמור, אין המחלוקת שבענייננו הנאשם נשא עימו, בעת ביצוע העבירה, נשק קר בדמות אלה מברזל ולכן העונש המאקסימאלי הינו שש שנות מאסר.

9. העבירה שעבר הנאשם היא עבירה חמורה מאוד. הנאשם חבל במתלונן חבלות קשות עד מאוד באמצעות שני מוטות המחוברים בשרשרת ברזל (נונצ'אקו), וצודק ב"כ המאשימה הסבור כי מדובר ב"כתב אישום עם תוצאות כה חמורות תוך אלימות כפי שביצע הנאשם", והתמונות (הקשות לצפיה) המעידות על פציעתו של המתלונן (ת/1) מדברות בעד עצמן והותירו על בית המשפט רושם רב.

אין ספק, כי הנאשם נתן דרור ליצריו האלימים ועל כך עליו ליתן את הדין, לשם הרתעתו והן למען האינטרס הציבורי בכלל ואינטרס ציבור עורכי הדין בפרט.

דווקא בשל האופי המיוחד המאפיין את עבודת עורכי הדין, החשיבות העצומה הנובעת מהחלטות שהם מקבלים, האינטרס הציבורי הגלום באכיפת החוק מחייב לאפשר להם לעבוד מתוך שקט נפשי ומבלי שיהיו מושפעים מגילויי אלימות מכל סוג שהוא. לא יתכן שבית המשפט יעבור לסדר היום על גילויי אלימות כה קשים המופנים כנגד ערך דין שהנאשם שכר את שירותיו. במקרים שכאלה על בית המשפט להביע שאט נפש, לצאת חוצץ ולהוקיע את התופעה.

למרות מצבו הרפואי, הפסיכיאטרי, של הנאשם - מקומו הראוי הוא מאחורי סורג ובריח. הנאשם עושה שימוש ציני בעובדת מחלתו ועברו הפסיכיאטרי, כדי לקבל את רחמיו של ביהמ"ש, אולם הסובלים העיקריים מהתנהגותו זו של הנאשם – הינם קורבנותיו, שעליהם אמור להגן ביהמ"ש.

10. מעיון בגליון הרשעותיו של הנאשם נראה כי לנאשם 11 הרשעות קודמות, ביניהן עבירה של הצתה, גניבה, חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, העלבת עובד ציבור, תגרה במקום ציבורי, נשיאת סכין שלא כחוק ועבירות רבות של החזקת סמים מסוכנים.

לחובתו של הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה, למשך 6 חודשים, שהוטל עליו ביום 11.02.04, במסגרת ת.פ. 4712/03 של ביהמ"ש השלום בבאר שבע (כב' השופט ד. מגד).

11. אין חולק כי המעשה שביצע הנאשם הינו מעשה חמור ביותר, וכי לא ניתן לעבור עליו לסדר היום, מבלי להטיל על הנאשם עונש ראוי, אשר יש בו כדי לשקף את הגמול הראוי למעשים חמורים אלו וכן לקדם מסר הרתעתי למען יראו אחרים ויראו.

יצויין כי אף מעיון בתמונות ובמכתב השחרור מביה"ח שהציגה המאשימה, נראה כי הנאשם ביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום, בקרירות לב, מתוך כעס חמור, ונראה כי לא חס על המתלונן בעת שהיכה בו בלי הרף.

12. ייאמר כי התלבטתי באשר לעונש הראוי לנאשם, אך לאור מכלול הדברים שהובאו לעיל, הגעתי למסקנה כי יש למצות את הדין עם הנאשם, ולא להקל עימו בשל מצבו הפסיכיאטרי, שכן גם אם נכונה הטענה שהרקע לביצוע העבירה נובע כתוצאה ממחלתו, הרי ממה שעומד לפני נראה שהנאשם איננו מגלה מודעות למצבו, איננו מוכן לשתף פעולה בקבלת טיפול רפואי (או מתנגד לקבל טיפול) ועובדת מחלתו רק מעידה על כך שיש להגן על הציבור מפניו.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל ולאחר שהבאתי בחשבון את נסיבותיו האישיות, הרפואיות והפסיכיאטריות, של הנאשם, וייאמר כבר עתה על אף שהנאשם הודה בביצוע העבירה המיוחסת לו, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:-

א. מאסר בפועל של 48 חודשים, החל מיום מעצרו (מיום 02.07.05).

ב. אני מפעיל את המאסר המותנה בן 6 חודשים, שהוטל על הנאשם בת.פ. 4712/03 בבית משפט השלום בבאר שבע, אשר ירוצה בחופף למאסר שהוטל עליו בס"ק א' לעיל.

ג. 12 חודשים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות או איומים לרבות פציעה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 334 ו - 335 לחוק, במהלך של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

13. הובהר לעיל, כי המתלונן הוכה על לא עוול בכפו. על פי סמכותי לפי סעיף 77 (א) לחוק, אני מחייב את הנאשם, לשלם למתלונן, עו"ד ג'ורג' סילאגי, פיצוי כספי בסך של 10,000 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ב"כ המאשימה ימציא למתלונן, עותק מגזר הדין.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום ג' בטבת, תשס"ו (01 בינואר 2006), במעמד הצדדים.

_______________

עידו רוזין, שופט

ב"כ הנאשם:

אבקש כי הפיצוי למתלונן ישולם כ – 6 חודשים לאחר סיום המאסר.

הנאשם אינו מסוגל לעבוד עקב מצבו הבריאותי והנפשי, ולכן לא יהא בידו כרגע לשלם את הפיצוי ולא יהיו לו אמצעים כאשר הוא מרצה עונש מאסר, לכן אבקש דחיה לתשלום הפיצוי.

ב"כ המאשימה:

אני מתנגד.

החלטה

לא מצאתי לנכון דחיית הפיצוי למתלונן ב – 4 שנים נוספות.

גזר הדין עומד בעינו.

ניתנה היום ג' בטבת, תשס"ו (3 בינואר 2006), במעמד הצדדים.

_______________

עידו רוזין, שופט

שם הקלדנית: אתי אוחיון.