בתי המשפט
|
פ 005385/01 |
בית משפט השלום תל אביב-יפו |
||
|
|
|||
|
03/02/2004 |
תאריך: |
כב' השופטת רחל גרינברג |
בפני: |
הנאשמת הורשעה ב- 4 אישומים שעניינם מעשי זיוף ומרמה
שנועדו לקבלת משכנתא על דירה הרשומה על שם אמה המנוחה, דירה עליה רובצת משכנתא עוד
משנת 96. הנאשמת זייפה בעצמה או באמצעות אחר, נסחי טאבו, שטרות משכנתא, הסכמים
ומסמכים אחרים בכוונה לקבל הלוואות מבנקים שונים. באופן זה קיבלה פעמיים משכנתאות בסך כולל של 1,000,000 ₪ וניסתה בשתי הזדמנויות נוספות לקבל
סכומים דומים (949,000 ₪) אך הבנקים גילו בעוד מועד את הזיופים ומנעו העברת הכספים
לנאשמת.
ואלה העבירות בהן הורשעה :
4 עבירות של זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין תשל"ז-1977 [להלן
החוק].
4 עבירות של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק .
2 עבירות של
קבלת דבר במירמה לפי סעיף 415 לחוק.
2 עבירות
של ניסיון לקבלת דבר במרמה לפי הסעיפים
415 +25 לחוק.
כתב האישום כלל נאשמת נוספת שהיתה שותפה לאחד מהאישומים
וההליכים נגד נאשמת זו עוכבו.
העבירות נעברו בשנים 1999 – 2000 ; 3 מקרים בשנת 99'
ומקרה נוסף בנובמבר 2000.
בעת הגשת כתב האישום, ביוני 2001, הנאשמת היתה מאושפזת
בבית חולים פסיכיאטרי גהה, עקב מצב דכאוני חמור ושהתה שם תקופה ממושכת. מצבה
הרפואי מפורט בחוות הדעת הנמצאת בתיק.
נמצאה כשירה לעמוד לדין וכמי שנושאת באחריות משפטית גם בזמן ביצוע העבירות.
הנאשמת הינה ילידת 1963, ללא עבר פלילי ועד להסתבכותה בשורת המעשים הפליליים בתיק זה, ניהלה אורח חיים נורמטיבי
ועבדה במשך כ- 15 שנה כמורה למתמטיקה בחטיבת הביניים. מצבה הנפשי החל להתדרדר בשנת
2001, ובאפריל אותה שנה אושפזה.
לדבריה, הרקע למעשי המרמה הוא מצב כלכלי חמור אליו
נקלעה בשל נטילת הלוואות, בין היתר בשוק האפור כדי לממן טיפול באמה חולת הסרטן,
שנפטרה בינתיים.
לאחר הודאתה, הופנתה הנאשמת לשירות המבחן ונמצאת עימם
בקשר מזה למעלה משנה.
בתחילה סירבה להסתייע בשירות המבחן וחזרה על
הצהרותיה כי בכוונתה לשים קץ
לחייה. עם הזמן, התרצתה, פנתה למרכז
לבריאות הנפש בתל-השומר ועברה תהליך טיפולי כמפורט בתסקירים שהוגשו.
לפי האמור בתסקירים, מצבה שופר, אך ניסיונה לחזור
לשיגרת חייה אינו קל ולבד מהצורך בתמיכה נפשית מקצועית היא מתקשה לתפקד בשל עודף משקל ניכר.
על אף קשיים אלה, ממליץ שירות המבחן, להטיל על הנאשמת
שירות לתועלת הציבור בהיקף של 350 שעות ולשלבה בהוראה מתקנת לילדים לקויי למידה
בתוכנית "ניצן". להערכת שירות המבחן, עיסוק זה תואם את יכולותיה
והכשרתה.
הפרקליטות מסתייגת מן ההמלצה נוכח חומרתן המופלגת של
העבירות, אך בד בבד, בהתחשב במצה
האישי החריג של הנאשמת, עתרה להטלת מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודת שירות.
העמדה העונשית המתונה התקבלה גם על דעת ההגנה, ולאחר
הטיעונים לעונש, ביולי 2003, הופנתה הנאשמת לפני מתן גזר הדין, לקבלת חוות דעת
הממונה על עבודת השירות, אך נמצאה בלתי מתאימה. לבקשתה, הופנתה פעם נוספת אך גם הפעם החליט הממונה כי
הנאשמת במצבה הרפואי, אינה כשירה לבצע עבודת שירות. ההגנה סבורה, כי הסיבה העיקרית
לסירוב נעוצה במשקלה העודף של הנאשמת הגורם לה לקשיי ניידות ותיפקוד.
התביעה חוזרת ועותרת לעונש מאסר לתקופה קצרה, תקופה שניתן היה לרצותה בעבודת שירות, אילו נמצאה הנאשמת מתאימה
לכך.
לטענת התביעה, אין לראות בשל"צ עונש שווה ערך
לעבודת שירות וזאת מפני שהשל"צ: "מאפשר לנאשמת לכאורה, לחיות חיים רגילים שבתוכם
שזורות שעות עבודה" (עמ' 20
שורות 17-18).
ההגנה מנגד חוזרת ומגוללת את נסיבותיה האישיות של
הנאשמת, מדגישה את מצוקותיה ועותרת
לקבל את המלצת שירות המבחן
ולהטיל של"צ בכל היקף
שבימ"ש ימצא לנכון. יתרה מכך, ההגנה מציעה להטיל על הנאשמת מבחן טהור בגין
אחד האישומים ואם הנאשמת לא תעמוד בהתחייבותה למילוי שעות השל"צ, תחזור
לבימ"ש ותיתן את הדין.
אין ספק כי המקרה של הנאשמת הוא יוצא דופן בכל היבטיו.
מצד אחד, מדובר בעבירות חמורות ביותר שנעשו פעם אחר פעם, בתיחכום לא מבוטל, שהנאשמת שהינה אישה משכילה ואינטיליגנטית
היתה מודעת וודאי למשמעות המעשים ותוצאותיהם. כמו כן, אין להתעלם, מסכומי הכסף
הגדולים בהם מדובר ומכך שהבנקים לא
פוצו על ההפסד הכספי ואין כל סיכוי שהנאשמת תוכל לעשות זאת בעתיד. אילמלא הנסיבות
האישיות המיוחדות של הנאשמת, ראוי היה להטיל במקרה זה עונש מאסר ממושך.
התביעה, מתוך התחשבות בנאשמת ולאור מצבה, הציעה עונש מתון ומאוזן, אך בשל
נסיבות שאינן תלויות בנאשמת,
ריצוי מאסר על דרך של עבודת
שירות אינו אפשרי לגביה. ההתלבטות היא איפוא, האם יש ללכת עוד צעד לקראת הנאשמת
ולהסתפק בעונש של של"צ,כהצעת שירות המבחן.
צודקת התביעה כי ככלל אין לראות בשל"צ עונש המהווה תחליף למאסר
בעבודת שירות וזאת בשל המשמעות העונשית הנובעת מעצם הטלת המאסר ולאו דווקא מן הטעם שהועלה על ידי התביעה
כי השל"צ מאפשר לנאשמת קיום שגרת חיים רגילה. גם מי שמרצה מאסר בעבודת שירות אינו חוות שלילת חופש כזו הנכפית על אסיר בין חומות הכלא.
ניתן להבין את גישתה העונשית המקילה של התביעה בכך שגם היא סבורה שכליאתה של הנאשמת
בבית הסוהר במצבה הנפשי והגופני, יהווה עבורה עונש כבד מנשוא.
לאור כל האמור, החלטתי לאמץ במקרה מיוחד זה את המלצות שירות המבחן ולפיכך הנני מטילה על
הנאשמת את העונשים הבאים:-
12 חודש מאסר על תנאי, שלא תעבור תוך 3 שנים מהיום, אחת
העבירות בהן הורשעה.
בנוסף, תעמוד
הנאשמת בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים מהיום ותבצע של"צ בהיקף של
350 שעות על פי התוכנית המוצעת על ידי שירות המבחן.
עקב מצבה הכספי של הנאשמת, שהיא כיום חסרת כל, אני
נמנעת מהטלת קנס.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום יא' בשבט, תשס"ד (03 בפברואר 2004)
במעמד הצדדים.
|
גרינברג רחל, שופטת |
קלדנית:
חגית א.