|
3 |
בתי המשפט
|
עפ
007358/03 |
בית משפט המחוזי באר שבע
בשבתו כבית המשפט לערעורים פליליים
|
|
|
|
|
|
כב'
הנשיא י. פלפל – אב"ד כב'
השופט נ. הנדל כב'
השופטת ר. יפה-כ"ץ |
מהות
הערעור: ערעור
על גז"ד של בימ"ש השלום באילת (כב' השופטת א. אלון-לאופר) בת.פ. 1331/03
ו-2067/02 מיום 19.6.03.
1. המערער,
יוסף סויסה, המיוצג על ידי עו"ד אביעד רייפר, הורשע על פי הודאתו בעובדות
שבכתבי האישום בתיקים פליליים 1331/03 ו-2067/02 של בית משפט השלום באילת (כב'
השופטת אלון-לאופר) ונדון ל-8 חודשי מאסר לריצוי בפועל שירוצו במצטבר לששת חודשי
מאסר על תנאי שהופעלו על ידי בית המשפט הנכבד. בסך הכל נקבע, כי על המערער לרצות
בין כותלי הכלא 14 חודשי מאסר. כן נידון המערער לששה חודשי מאסר על תנאי למשך
שנתיים מיום שחרורו מבית הסוהר אם יעבור עבירה מהעבירות שבהן הורשע.
2. הדיון
בבית משפט קמא החל בתיק פלילי 1331/03, שבו יוחסו למערער עבירות של מעשה פזיזות
בחומר לקיח, איומים והפרת הוראה חוקית לפי סעיפים 338(3), 192 ו-287 לחוק העונשין,
תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק").
כתב
האישום הוגש ב-4.5.03.
בית
המשפט קמא הורה לפסיכיאטר המחוזי לבדוק את הנאשם ולהגיש את חוות דעתו לגבי
מסוגלותו לעמוד לדין ואחריותו בעת ביצוע העבירה.
בחוות
דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית המשפט ב-15.6.03 נכתב, שהמערער מוכר למערכת
הפסיכיאטרית כבעל הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, אך בתקופת ההסתכלות לא נצפו סימנים
של מחלת נפש, ולהערכת נותן חוות הדעת הוא אחראי למעשיו ויכול לעמוד לדין. בעקבות
חוות הדעת נקבע התיק להוכחות, ואז המערער, באמצעות בא כוחו, עו"ד א. רייפר,
ביקש לחזור בו מכפירתו בכתב האישום, הודה בעובדות שבכתב האישום וביקש לצרף לעניין
העונש את כתב האישום שהוגש בת.פ. 2067/02. בית המשפט הורה על איחוד הדיון בשני
התיקים והרשיע את הנאשם על פי הודאתו.
בהכרעת
הדין לא צויין מהן העבירות שיוחסו לנאשם בתיק הפלילי הנוסף 2067/02. מצאנו עותק
מכתב האישום בתיק העזר ומסתבר שהעבירה שיוחסה למערער בתיק זה הנה עבירה של איומים
לפי סעיף 192 לחוק.
3. במסגרת
הראיות לעונש הוגש גליון הרישום הפלילי של המערער.
מסתבר
שלמערער עבר פלילי עשיר (ראו ת/1).
4. עוד
הסתבר שלחובת המערער עונש מאסר מותנה בר-הפעלה של ששה חודשים. ב"כ המשיבה
ביקש להפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר לעונש מאסר שיוטל על המערער וכן מאסר על
תנאי מרתיע.
5. בסיום
טענותיו לעניין העונש ביקש ב"כ המערער, כדלקמן:
"אשר
על כן, אבקש לקבל את טיעונינו, לתת הזדמנות נוספת לנאשם, למחול לו פעם אחרונה,
בחופף להפעלת התנאי ובגין שתי עבירות אחרות, הפרת הוראות ומעשה איום בחומר לקיח,
מבקש עונשים שלא יהיו חמורים ויחפפו את העונשים האחרים".
6. בית
המשפט דחה את מתן גזר הדין למחרת (19.6.03) ואז נדון המערער לעונשים המפורטים
בסעיף 1 לעיל.
7. ב-5
ביולי 2003 הגיש המערער בקשה לתיקון הפרוטוקול ובה נכתב, בין היתר:
"1.
במהלך הדיון אשר נערך לעיל, פנה כבוד בית המשפט אל המבקש ואל ב"כ הצדדים
וניהל עמם שיחה ארוכה אשר לא קבלה כל ביטוי בפרוטוקול".
2.
במסגרת שיחה זו, כפי שיפורט להלן, הביע כב' בית המשפט את דעתו, בצורה אשר אינה
משתמעת לשתי פנים, והתבטאויותיו אלה הניעו את המבקש לשנות את דעתו ולחזור בו
מכפירתו בתיק, כמו גם בת.פ. 2067/02, זאת למרות שכפר כאמור בעובדות המיוחסות לו
בשני תיקים אלה והתכוון לעמוד על חפותו בהם.
3.
המבקש יטען כי מיד, בתחילת הדיון, כאשר השיב לאישומים וכפר בהם, כאמור לעיל, כאשר
כבוד בית המשפט, ביקש לקבוע את התיק להוכחות בפני כב' השופט ש. שטיין, יחד עם
הת.פ. 2067/02, אשר קבוע כבר בפניו. החל דיון קצר בין הצדדים, בניהולו של כבוד בית
המשפט, דיון שלא קיבל כל ביטוי בפרוטוקול, כאשר ב"כ המבקש הביע במהלכו דעתו,
כי יש טעם לפגם בקביעת שני תיקים להוכחות, במקביל ובפני אותו שופט, אז החל כבוד
בית המשפט לנסות ולהניע בדבריו את הצדדים, לסיים את התיק כבר בפניו, בהסדר, ודבריו
כאמור לא קיבלו כל ביטוי בפרוטוקול.
4.
בין דבריו של כבוד בית המשפט, אשר לא קבלו ביטוי בפרוטוקול, הייתה פנייתו
לב"כ המאשימה, כי על פניו מדובר במקרה יוצא דופן ואפשר, לדבריו
"להתגמש" וכן אפשר "להאריך תנאי לא חייבים להפעילו" כמו כן
המשיך והביע את דעתו, שלא לפרוטוקול, כי מדובר במקרה בו לנאשם נסיבות מיוחדות,
שאשר פנה הוא ואיים מתוך מצוקה, ולכן ניתן להקל עליו, ולדבריו "לא מדובר בתיק
המאה".
5.
בהמשך להתנהלות הדברים לעיל, פנה בית המשפט הנכבד לצדדים והציע להם לסיים את התיק
בפניו, תוך שפנה למבקש, ואמרו לו 'אני כאן עד מחר בצהריים, כדאי לסיים את התיק,
תחליטו ותודיעו לי'".
8. סגנית
הנשיא, כב' השופטת בלטמן, הורתה למשיבה להשיב לבקשה.
בתגובת
ב"כ המשיבה נאמר, בין היתר:
"2.
אכן במהלך הדיון נערכה שיחה בין כבוד השופטת לבין הצדדים ובהסכמתם, שלא קיבלה
ביטוי בפרוטוקול.
3.
הח"מ זוכר חלק מהדברים שנאמרו ע"י כב' השופטת א. אוסנת כמפורט להלן:
א.
אכן פנתה אלי כבוד השופטת לאחר שהבינה כי תלוי נגד הנאשם מאסר על תנאי בן 6
חודשים, ואמרה לי כי ניתן להאריך את התנאי ולא חייבים להפעילו. מייד בתגובה הודעתי
לביהמ"ש כי מדובר במע"ת חב הפעלה שאין אפשרות להאריכו.
ב.
כמו כן זכור לח"מ כי כבוד השופטת אוסנת אכן פנתה לצדדים והודיעה כי תהיה בבית
המשפט עד מחר בצהריים ואם תחליטו לסיים את התיק תודיעו לי וזאת בניגוד
לנוסח שמציע ב"כ הנאשם בסעיף 5 לבקשתו.
לגבי
שאר הציטוטים המופיעים בבקשה כמפורט בסעיף 4 לבקשה, הח"מ אינו זוכר אותם.
יתכן ונאמרו דברים נוספים ע"י כב' השפטת שלא קיבלו ביטוי בפרוטוקול, אך מאחר
והח"מ אינו זוכר אותם במדוייק, אין הוא יכול לפרטם.
בנסיבות
אלו הח"מ מציע כי כבוד השופטת אוסנת תקבע דיון במעמד הצדדים על מנת שתינתן
החלטה מתאימה".
9. הבקשה
של המערער לתיקון הפרוטוקול ותגובת המשיבה הועברו על פי החלטת כב' השופטת בלטמן להחלטת כב' השופטת
אלון-לאופר.
לא
מצאנו בתיק החלטה של כב' השופטת אלון-לאופר. הצדדים טענו שלא ניתנה החלטה בבקשה
לתקן הפרוטוקול עד למועד שבו נדון תיק הערעור.
10. ב"כ
המערער מבקש מאיתנו לקבל את הערעור, להקל עם מרשו "ולגזור את עונשו של
המערער ל-6 חודשי מאסר בפועל, בחופף להפעלת העונש המותנה".
11. ב"כ
המדינה, עו"ד אדם אור, בהגינותו, הודיע לנו כי:
"לאור המחדלים שהיו בפני ביהמ"ש השלום, אני מקבל את
המלצת ביהמ"ש, לפיו עונש המאסר שהוטל על המערער יקוצר לפי שיקול דעת בית
המשפט".
12. ב"כ
המערער ביקש שנקצר את תקופת המאסר באופן שהמערער יוכל להשתחרר לאלתר.
13. אכן
נפלו במהלך הדיון מספר פגמים:
א. מוטב
לו בית משפט קמא היה נותן החלטה בבקשה לתיקון הפרוטוקול. אם היה בית המשפט עושה
כן, יתכן שהיה עומד, מעצמו, מבעוד מועד, על הליקויים שקרו.
ב. גם
המשיבה מודה, כי השיחה שנערכה בין כב' השופטת לבין הצדדים לא קיבלה ביטוי
בפרוטוקול, וזו עובדה מצערת.
ג. ב"כ
משיבה מודה שכב' השופטת אלון-לאופר אמרה ש"ניתן להאריך את המאסר על תנאי ולא
חייבים להפעילו מיד".
ביטוי כזה עשוי לגרום לנאשם, ולנאשם דוגמת המערער בפרט,
שבריאותו הנפשית לא תקינה, להודות בעובדות, שכן בית המשפט נוטע בו מחשבה, או
תקווה, שהמאסר על תנאי לא יופעל.
ד. המשיבה,
בהגינותה, משהודתה בכל טענות המערער בבקשה לתיקון הפרוטוקול הציעה שכב' השופטת
אלון-לאופר תקיים דיון בבקשה לתיקון הפרוטוקול דבר שלא נעשה.
ה. המערער
כתב בערעור –
"12. לאור דברים אלה של הצדדים, התערב שוב בית המשפט קמא
והעיר את דעתו, תוך שפונה הוא לב"כ המאשימה, כי על פניו מדובר במקרה יוצא
דופן ואפשר, לדבריו "להתגמש" וכן אפשר "להאריך תנאי, לא חייבים להפעילו"
כמו כן המשיך והביע את דעתו, שלא לפרוטוקול, כי מדובר במקרה בו לנאשם נסיבות
מיוחדות, שאשר פנה הוא ואיים מתוך מצוקה, ולכן ניתן להקל עליו, כמו כן פנה בית
המשפט קמא לצדדים והציע להם לסיים את התיק בפניו, תוך שפנה לנאשם, לאחר שכפר
בעובדות כתב האישום ואמר לו "אני כאן עד מחר בצהרים, כדאי לסיים את התיק,
תחליטו ותודיעו לי" (כל זאת לאור העובדה כי כבוד השופטת א. אלון-לאופר אינה
יושבת דרך קבע בבית המשפט השלום באילת, אלא מגיעה מפעם לפעם לדיוני בית המשפט
לענייני משפחה באילת, בו מכהנת).
13. נוכח דבריו ועמדתו הברורה והמקילה של כבוד בית המשפט קמא,
המערער שכבר כפר בעובדות כתב האישום, ועמד על זכותו לטעון את טענותיו ולעמוד על
חפותו בשני התיקים, התלבט רבות ולבסוף החליט לקבל את המלצת בית המשפט קמא, קרי
לזנוח את המו"מ עם המאשימה, אף שהיה בתחילת הדרך ולמרות שלדעתו והבנתו, מחומר
הראיות שהיה ברשות המשיבה היה סביר כי יתוקן כתב האישום ויתכן שאף יגיעו הצדדים
להסכמה על העונש ולכן ביקש מבית המשפט לחזור בו מכפירתו בשני התיקים, להודות בהם,
כפי שהם.
14. בנסיבות, לאור עמדתו של בית המשפט קמא, אשר הפיחה בלבו של
המערער את התקווה והרצון לסיים את התיק בפניו, ללא הערכות נוספת
של הכנת הטיעונים, הבאת פסיקה ובקשה לתסקיר שירות המבחן, שכן כאמור חרף העובדה
שהמערער כשיר היה לעמוד לדין, אין מחלוקת כי מדובר באדם עם בעיות בתחום בריאות
הנפש."
אנו
מניחים שדברים אלו הניעו את המשיבה לתמוך בערעורו של המערער.
14. לפיכך,
אנו מחליטים לקבל את הערעור, מתקנים את גזר הדין בכך שעל המערער לרצות את שני עונשי המאסר שהוטלו
עליו, 6 חודשים מכוח המאסר על תנאי שהופעל ו-8 חודשי מאסר בתיק זה באופן חופף, כך
שיהיה עליו לרצות עונש מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים.
כיוון שהמערער נעצר
ב-28.4.03 יש לשחררו מן הכלא לאלתר, אם אין עילה אחרת להחזיקו במאסר.
יתר
ההוראות שבגזר הדין של בית המשפט קמא ישארו בעינן.
ניתן
היום ו' בטבת, תשס"ד (31 בדצמבר 2003) במעמד עו"ד ב"כ
המשיבה, המערער וב"כ עו"ד רייפר.
|
ר. יפה-כ"ץ - שופטת |
|
נ. הנדל - שופט |
|
י.
פלפל - אב"ד |
007358/03עפ 055 אלה