בעניין:	מדינת ישראל-ע"י פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)	המאשימה
	נ  ג  ד
	ֹֹֹֹֹ------- - ע"י ב"כ עו"ד ------	הנאשם

[קיים איסור פרסום של שם הנאשם ושם המתלוננת, וכל פרט שיש בו כדי לזהותם].

גזר דין

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, והורשע בעבירה של מעשים מגונים לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - החוק), בצירוף לסעיף 345(א)(1)  ו - 345(א)(4) לחוק (כל ההדגשות שבגזר הדין הן שלי - ג'נ').

התביעה ביקשה, שעל הנאשם יוטל מאסר בפועל חמור, ארוך ומשמעותי (בעמ' 8 לפר'). ההגנה ביקשה, שעל הנאשם יוטל מאסר בפועל שירוצה בעבודת שירות (בעמ' 14 לפר').

שקלתי לנאשם לקולא:

1. הודאתו בעובדות כתב האישום, ובכך "נחסכה", בנוסף לטרחה וזמן, גם ובעיקר, עדות המתלוננת בבית המשפט. הנאשם הודה במעשיו כבר במשטרה (בעמ' 14 לפר', שו' 12).

2. אין לנאשם עבר פלילי (ואולם הנאשם ביצע את מעשיו המגונים שוב ושוב במשך שנים).

3. מתוך תסקיר שירות המבחן מיום ------(להלן - תסקיר הנאשם - תמצית העיקר): הנאשם הוא בן כ-53 שנה, נשוי, אב ל-3 ילדים, ועובד מזה 25 שנה כמכונאי רכב. הנאשם גדל במשפחה שבה האב נהג באלימות קשה כלפי האם, שלא הצליחה להעניק לנאשם תחושת בטחון (ראה גם במסמך ת/1, בע' 1; בחוות הדעת נ/1, בעמ' 2). הנאשם למד וסיים שירות צבאי. על רקע תנאי התפתחותו, הנאשם התקשה להסתגל למסגרות, התקשה ביצירת קשרים בין אישיים, וחווה תחושות של חרדה ופחד. לאחר טיפול שעבר, הנאשם סבור, שמגעיו המיניים עם בתו לא נבעו מצרכים מיניים סוטים, אלא דרך יחסיו עם בתו הוא חווה את עצמו כילד, חווה את ילדותו בדרך שונה, כשחיפש חום, אהבה, תמיכה וקבלה שהיו חסרות לו בילדותו. הנאשם מסר, כי אחרי כל פעם שביצע מעשה מגונה בבתו, הוא רצה להפסיק את התנהגותו זו אך הוא לא הצליח לשלוט בעצמו ולהפסיק  (ראה גם במסמך ת/1, בעמ' 3; בחוות הדעת נ/1, בעמ' 3). הנאשם ביטא תחושות של חרטה עמוקה ואשמה על מעשיו, תחושות של בלבול, תלישות, אובדן, חוסר תקווה, ומצוקה. הנאשם ביצע ניסיון אובדני. הנאשם מבין את הפגיעה הקשה ביותר שפגע בבתו, והוא מתפלל שהיא תשקם את חייה (ראה לגבי תחושות אשתו של הנאשם - בעמ' 2 לתסקיר הנאשם, באמצע העמוד ואילך; ראה גם במסמך ת/1, בע' 2). הנאשם טופל במסגרת אל"י. התהליך הטיפולי היה מורכב וקשה, ובמהלכו, על רקע תחושות של דכאון, הופנה הנאשם במקביל לטיפול פסיכיאטרי. הנאשם שיתף פעולה במסגרת הטיפול, שארך כחצי שנה-שנה (ראה גם בחוות הדעת נ/1, בע' 3). להערכת המטפלת, הנאשם עשה ככל יכולתו בהתאם למגבלותיו, והגיע לתובנות מסויימות באשר להתנהגותו. היא הוסיפה, שהנאשם מודע לחומרת מעשיו ומביע חרטה עליהם[ראה לגבי התרשמות קצינת המבחן מהנאשם-בע' 3 לתסקיר הנאשם, פיסקה 3). התרשמות קצינת המבחן היא, שהתנהגותו המינית הסוטה של הנאשם כלפי בתו, ארעה על רקע קשייו ההתפתחותיים והאישיותיים, כשבדרך זו הוא ניסה לקבל חום וקבלה בדרך מעוותת וסוטה, ואין מדובר על אדם הסובל מסטיה מינית על רקע פדופילי (ואולם מלבד עצם המעשים, ראה: במסמך ת/1, בעמוד 5, בסע' 12M, המילים שבסיפא).

4. מתוך חוות דעת ההגנה שערך הפסיכולוג ------- - נ/1 (תמצית העיקר): ממצאי האבחון מעידים, שאין לנאשם הפרעת אישיות, אלא קיים אצלו ארגון אישיות שאינו בשל וילדותי. הגורם לגילוי עריות אצל הנאשם, הוא הצורך למלא חסכים וצרכים ראשוניים אצל מישהו שמהווה דמות הורית יותר פסיבית ותלותית. מוקד הבעיה הוא החיפוש של הנאשם אחר חום ואהבה שלא זכו לסיפוק בסיסי בילדותו ובבגרותו, וניסיון למלא חסך ומצוקה (ראה גם במסמך ת/1, בע' 3). לא נראה שהנאשם הוא סוטה מין, בעל דחפים מיניים חריגים בלתי מרוסנים אשר אין לו שליטה עליהם. חוסר יכולתו של הנאשם להגדיר גבולות ברורים בין חום וקרבה אנושית לבין תשוקה מינית, הוביל לעירוב הדחפים המיניים בענין. הנאשם אינו מתכחש לבעייתיות של מעשיו. הנאשם מרגיש רגשות אשם, מבקש סליחה, מביע חרטה, ויש לו רצון כן לתקן את מה שעשה. לא עושה רושם שהנאשם יחזור על העבירה שביצע, גם לא כלפי אדם אחר מבתו. הנאשם ומשפחתו, זקוקים לטיפול פסיכולוגי.

5. מתוך טיעון הסניגור (בנוסף לאמור לעיל-תמצית העיקר): מעשי הנאשם אינם נובעים מסטיה מינית. מעשיו נבעו מליקוי אישיותי ומחסכים שנבעו מיחסיו עם הוריו. כמי שאינו סוטה מין, הנאשם אינו מסכן את החברה, ולכן הרתעה איננה הגורם המשמעותי בעניינו. הרחקת הנאשם ממשפחתו תגרום נזק גדול יותר, גם למתלוננת. עונש ללא מאסר בבית הסוהר חשוב גם לטיפול שעובר הנאשם. בטיפול יש תועלת וטיפול הוא שיתקן את המעוות שבאישיותו של הנאשם, שמתמיד בטיפול. הגישה הטיפולית בענישה היא הגישה הנכונה. מאסר בפועל שירוצה בעבודת שירות לא ינתק את הנאשם ממשפחתו ויציל את נישואיו (ראה את טיעון הסניגור-בעמ' 12-14 לפר'). הנאשם אמר (תמצית העיקר): הוא חי בבועה לא מציאותית, חש חוסר אונים וכיוון לחיים. הטיפול מועיל לו ולסביבתו (בעמ' 14 לפר'; ראה גם בעמ' 1 לפר', שו' 6).

ואולם, על אף השיקולים והמידע לקולא, הרי שלאור השיקולים והמידע לחומרא שיפורטו להלן, אטיל על הנאשם גם עונש מאסר בפועל משמעותי.

אלה נימוקיי:

שקלתי לנאשם לחומרא:

1. חומרת מעשיו של הנאשם בעבירה שביצע: בכתב האישום שבעובדותיו הודה הנאשם, כך נאמר (תמצית): הנאשם הוא אביה של המתלוננת, ילידת שנת 1973. החל משנת 1976 בהיות המתלוננת כבת שלוש, החל הנאשם לבצע בה מעשים מיניים, ובכלל זה ביצע בה מין אוראלי. בהיות המתלוננת בכיתה א', הצמיד אותה הנאשם בכוח למיטה, אמר לה כי בכל מקרה יעשה לה כרצונו ושתהיה שקטה; הוא שכב עליה, נישק אותה, וחיכך את איבר מינו על גופה עד הגיעו לסיפוק מיני. הנאשם שב על מעשיו אלה מידי יום ביומו, במקומות שונים. במהלך ביצוע המעשים המיניים, הנאשם אסר על המתלוננת לבכות בטענה שזה מפחית לו את החשק. במקרים שבהם בכתה המתלוננת, או ניסתה לדבר על ליבו שיפסיק את מעשיו, העניש הנאשם את המתלוננת, בכך שכשהמשפחה נסעה יחד במכונית, נהג הנאשם את הרכב באופן מסוכן. הנאשם שב והתרה במתלוננת, כי אם היא תספר על מעשיו למישהו, הוא ירצח את בני המשפחה ויתאבד. הנאשם המשיך במעשיו כמעט מידי יום ביומו, במשך השנים, בשנות נערותה של המתלוננת ואף בעת שירותה הצבאי, במקומות שונים. לעיתים חיכך הנאשם את איבר מינו בין רגליה, לעיתים נטל את ידה ובאמצעותה חיכך את איבר מינו. הנאשם נישק את המתלוננת על פיה ועיסה את שדיה וטען כי זה ממריץ את צימוחם. בתאריך 24.4.92, כשהמתלוננת היתה כבת 19.5 שנה ושרתה בשירות סדיר, בתקופה זו ועד תום שירותה הצבאי, נהג הנאשם, כמעט מידי יום להפשיט את המתלוננת, לנגוע באיבריה המוצנעים ולאונן על גופה, עד הגיעו לסיפוק מיני. במקרים בהם המתלוננת בכתה, חזר הנאשם על מעשיו פעם נוספת באותו יום. בתקופה שלאחר השרות הצבאי, עת למדה המתלוננת, עת עבדה ואף בתקופה בה היא התגוררה בדירה משלה, ועד 10.4.98, חזר הנאשם וביצע בה מעשים כמתואר לעיל, בתדירות שהלכה ופחתה לפעם בשבוע. במהלך השנים 1995-1996, עת היתה המתלוננת בת כ-23 שנה, נהג הנאשם לדרוש ממנה לשכב על המיטה בפישוק רגליים. הנאשם נהג לפתוח את איבר מינה בידו, להביט בו ולאונן בפני המתלוננת עד הגיעו לסיפוק. הנאשם שב ואיים על המתלוננת, כי באם תחשוף את המעשים או תתנגד להם, הוא ירצח אותה, את אמה ואת אחיה, ויתאבד. במעשיו דלעיל, עשה הנאשם במתלוננת מעשים מגונים שלא בהסכמתה החופשית עקב הפעלת אמצעי לחץ, תוך שימוש באיומים, ולעיתים תוך ניצול מצב שמנע ממנה להתנגד.

כתב האישום מייחס לנאשם רק אירועים שארעו אחרי 24.4.92 (הקטע המודגש לעיל). המעשים שבוצעו קודם לכן, התיישנו (בס' 7 למבוא באישום). עם זאת, כבר נפסק: "...אין לראות ביחסים שקדמו (אלה שהתיישנו-ג'נ') גורם שצריך להשפיע על מידת העונש... אולם, גם אין להתעלם מהעובדה המוסכמת שיחסים כאלה התקיימו...ניצול מרותו והשפעתו עליה (של המשיב - הנאשם על המתלוננת, בתו-ג'נ'), והעמדתה במצב של מצוקה וחוסר אונים לא בגיל 18 החלו. הערעור והכרסום של אישיותה תחילתם ביחסים המוקדמים. לפיכך, בבוא בית המשפט לגזור את דינו של המשיב, מתחייבת ראייה כוללת של מערכת היחסים המעוותים,מאז שהחלו באשמת המשיב,וההשלכות ההרסניות שהיו להם על אישיותה של הבת..." [ע"פ 2939/90 פלוני, תק-על, בסע' 4(א)-(ג) ו-12 לפסה"ד].

ועוד בסוגיה זו: בע"פ 3559/03 יגור (באתר בית המשפט העליון) נאמר, שעקב מגבלת התיישנות, צמצמה המשיבה את כתב האישום לעבירות שבוצעו בין השנים 1991 עד 1993 [בסע' 1(ד) לפסה"ד מיום 3.7.03]. ואולם, בתאור מעשיו של הנאשם, כלל בית המשפט העליון גם מעשה שארע בשנת 1989 - היינו עוד קודם לתקופה האמורה [ראה בסעיף 1(ב) לפסה"ד; ראה גם אמירה בחלק "הערעור על העונש", בסעיף 11 לפסה"ד יגור דלעיל].

עינינו הרואות: הנאשם ביצע במתלוננת, בתו, מסכת ארוכה של מעשים מגונים חמורים, מקוממים ומעוררי סלידה. זאת, תוך שהנאשם ניצל את מעמדו ומרותו כאב, והפר את האמון כלפי המתלוננת שאמורה היתה למצוא בו, הגנה ומחסה. לאורך כ- 6 שנים משנותיה של המתלוננת, הנאשם התעלל בה מינית - פיזית ונפשית, באופן מתמשך, תוך איומים, ותוך שהנאשם מפגין אטימות, רוע, קשיחות והתאכזרות כלפי המתלוננת, בתו. לאור הפסיקה דלעיל יצויין, שבמשך כ - 22 שנה, מאז היותה רכה בשנים - כבת 3, ועד היותה כבת 25 שנה, נפלה המתלוננת קורבן למעשיו המגונים, החוזרים ונשנים, של הנאשם בה. זו התמונה הכוללת של מערכת היחסים המעוותת של הנאשם והמתלוננת, בתו, מאז שהם החלו, באשמתו. המתלוננת,שלא הסכימה לאף אחד מן המעשים המיניים, התנגדה להם - התנגדות שהלכה ופחתה עם הזמן. ככל שעבר הזמן, המתלוננת נהייתה פסיבית יותר ויותר (בסע' 6 לכתב האישום). על כן, אין להתעלם מהעובדה, שמעשיו המגונים של האב במתלוננת התקיימו מאז היותה כבת 3 שנים, ובהמשך בילדותה, בנערותה ובהתבגרותה, והיה בכך כדי להשפיע על כוח התנגדותה מול מעשיו הבזויים של הנאשם, לכשבגרה [ראה בע"פ 2939/90 דלעיל, בסעיף 12 לפסה"ד; ראה גם בתסקיר הנפגע מיום -------לגבי המתלוננת (להלן- תסקיר הנפגעת) - בעמ' 3-4].

2.בבואי לגזור את עונשו של הנאשם, עלי לשוות לנגד עיני את סבלה ונזקיה של המתלוננת - זו שבמשך כ - 6 שנים, נפלה קורבן למעשיו המגונים,החוזרים ונשנים, של הנאשם בגופה. להלן דברים מתוך תסקיר הנפגעת (תמצית העיקר) לגבי מצבה של המתלוננת, והנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשי הנאשם: ההתעללות המינית הפיזית והנפשית הנמשכת של הנאשם במתלוננת, פגעה בה בכל תחומי חייה וגרמה לה נזקים, שאת חלקם לא ניתן לתקן, נזקים שמלווים אותה לאורך השנים ועד היום, בכל תחומי חייה - התיפקודיים, הרגשיים, הנפשיים, הבינאישיים וגם ביחס לעתיד. המתלוננת מפרנסת את עצמה, ומנסה, במאמצים אדירים, להתמודד עם הטיפול וההחלמה. המתלוננת תארה את הפגיעה ואת ההתעללות המתמשכת שעברה ע"י אביה, כך: "הוא רצח לי את הנפש ואת הנשמה, כל יום מחדש, בתהליך ארוך וממושך. כל יום מחדש התעוררתי חיה ובמהלך היום הפכתי למתה, ולמחרת שוב." [ראה לגבי השפעתם הטראומתית הרעה של מעשי הנאשם על המתלוננת - גופה, אישיותה, ותחושותיה, והתהליכים הרגשיים והנפשיים שחלו בה לאורך השנים כתוצאה ממעשי הנאשם - בתסקיר הנפגעת-בע' 2-7]. בשנת 1999 (בהיותה כבת 26 שנה), פנתה המתלוננת לטיפול נפשי, וחשפה בפני המטפלת את ה"סוד הנורא", את היותה נפגעת של התעללות מתמשכת מאז ינקותה ועד זמן לא רב קודם לכן. במהלך הטיפול המתלוננת הוצפה בחרדה, ושקעה בדכאון. היא היתה מבוהלת, התקשתה לתפקד, והסתגרה. המתלוננת נעזרה בתרופות נוגדות דכאון וחרדה, אותן היא עדיין נוטלת. המתלוננת התנתקה מאמה והסתגרה בבדידותה כשהיא מפרנסת את עצמה, מנסה להשתלב במקומות עבודה ומשלמת את הטיפול בכוחות עצמה. לאחר כשנתיים היא יצרה בהדרגה קשר עם אמה. חשיפת הפגיעה בפני בן זוגה יצרה משבר נוסף בחייה, וגם העלתה שאלות וחששות סביב היכולת ליצור קשר עם בני המין השני ולבנות עתיד משותף, זוגי ומשפחתי.משהתחזקה מעט החלה המתלוננת ללמוד לעבוד בשיקום נכים,ולדבריה, מאחר והיא נכה נפשית, ברצונה לסייע לנכים בגופם בתהליכי השיקום שלהם. המתלוננת עושה היום מאמצים אדירים לשקם את חייה. פצעיה נרפאו, אם כי נותרו בה צלקות רבות. המתלוננת מבטאת סלידה מאביה, הנאשם, ורצון להרחיקו ככל שניתן מעליה ומחייה. אין בליבה כעס או נקמה, והיא אינה רוצה פיצוי כספי. לדבריה, ההרשעה והעונש מהווים מסר עבורה, כי הפגיעה שעברה זוכה להכרה, והיא מקבלת ולו במעט את הגנת בית המשפט והחברה, כביטוי מעודד נוסף בתהליך החלמתה והתחזקותה.

3. יש אינטרס ציבורי-חברתי ענישתי מובהק של תגמול והרתעה כלפי הנאשם: הנאשם, שפגע בנפשה של המתלוננת משך תקופה כה ארוכה, חייב לשאת בעונש שיבטא באופן חד משמעי את מדיניות הענישה שיש לנקוט בה, במקרים בהם מנצל הורה את יחסי התלות שבינו לילדו, לשם ביצוע מעשים כאלה (ע"פ 2299/91 פלוני, תק-על, פס"ד מיום 13.5.92). חשיפת המתלוננת לצד האפל של החיים וגרימת צלקות בנפשה מונחים על כף אחת של המאזניים ועל הכף השניה מונחות נסיבותיו האישיות של אביה הנאשם. כפות המאזניים אינן מעויינות, והעבירות שבוצעו במתלוננת הן שמכריעות את הכף לחומרה. המתלוננת ראוייה להגנה מלאה, ולכך שבית המשפט יוקיע את העבירות ואת הנאשם. הרחקת הנאשם לתקופה ממושכת ממשפחתו ומהמתלוננת - קורבן העבירה, נותנת ביטוי להגנה שיש לתת למתלוננת - קורבן עבירות המין שביצע בה הנאשם. על העונש לשקף את חומרת המעשים הפליליים שעשה הנאשם במתלוננת, ואף להתחשב בהרתעת הרבים ובריבוי עבירות מין במשפחה, לרבות התופעה המחרידה של ניצול מיני של ילדים על ידי הוריהם במשך שנים [ע"פ 4721/99 פלוני, פ"ד נה (1) 684, 695, מול האותיות ג'-ה'; ראה גם: ע"פ 4167/02 פלוני, תק-על, פס"ד מיום 12.2.03]. לא למותר לחזור ולהשמיע באוזני בעלי דחפים פרועים התרים אחר סיפוק תאוותיהם תוך פגיעה בגופם ובנפשם של ילדים הנתונים למרותם, כי סופם לתת את הדין על מעשיהם בריצוי עונשי מאסר לתקופות ארוכות מאוד. גם לא יהא זה שיקול זר לענין העונש, אם בית המשפט ישיב לנאשם כגמולו, על גזילת תום ההתבגרות/הבגרות מהמתלוננת, והמעשים המגונים וההתעללות המינית והנפשית בה במשך שנים. הרחקת הנאשם מהמתלוננת לתקופה ארוכה נדרשת גם למיצוי מירבי של סיכויי החלמתה הנפשית מן הארועים הטראומתיים אליהם היא נחשפה במהלך השנים הגורליות לעיצוב אישיותה [ע"פ 4664/99 פלוני, תק-על, פס"ד מיום 15.5.01].

4. המתלוננת, ולא הנאשם, היא שחשפה את מעשיו של הנאשם, ובכך היא שהביאה להפסקתם (בתסקיר הנאשם - בע' 2,אמצע העמוד;בתסקיר הנפגעת-בע' 5, למטה בעמוד). 

בשיקולים לקולא, לרבות ובעיקר, הודאת הנאשם (ובכך "חסך" הנאשם מהמתלוננת את הצורך להעיד בבית המשפט), יהיה כדי למתן את מידת הענישה שתוטל עליו. עם זאת, אין בהם די כדי לאיין את משקלם הרב והמכריע של השיקולים לחומרא. תאור המעשים המגונים שביצע הנאשם במתלוננת ונסיבות ביצועם, כמסופר בכתב האישום ובתסקיר הנפגעת, במשולב עם איומים והתאכזרות, והתקופה הארוכה של כ- 6 שנים, שבחלקה (בתקופת שירותה הצבאי של המתלוננת), ביצע בה הנאשם כמעט מידי יום ביומו, מעשים מגונים,וגם לאחר מכן (בתדירות שפחתה), הינם בין הגילויים החמורים ביותר של העבירה של מעשים מגונים שבה הורשע הנאשם (בנוסף, בהתאם לפסיקה דלעיל, שלפיה מתחייבת ראייה כוללת של יחסיו המעוותים של הנאשם עם המתלוננת, אזכיר, שכמתואר בכתב האישום, מעשיו המגונים של הנאשם במתלוננת, בתו, החלו עוד כשהיתה כבת 3 שנים, ונמשכו בילדותה, בנערותה, בהתבגרותה ובבגרותה, עד היותה כבת 25 שנה, כאמור). על הנאשם לשאת בעונש משמעותי ומרתיע, על מעשיו החמורים, ועל הנזקים הקשים בכל תחומי החיים, שהוא גרם במעשיו, למתלוננת - בתו. לא הכרעתי בטענת התביעה לגבי תקרת סמכות הענישה של בית המשפט, וזאת לאור מידת הענישה שראיתי לנכון לגזור על הנאשם, כמפורט להלן.

[השווה ואבחן לענין מידת ענישה, בפרשות הבאות: ע"פ 2669/02 פלוני; ע"פ 5908/93 פלוני; ע"פ 6214/92 פלוני; ע"פ 2876/00 פלוני; ע"פ 4721/99 פלוני, פ"ד נה (1) 684; ע"פ 4664/99 פלוני; ת"פ (מחוזי-חיפה) 187/01 א.ס.; ת"פ (מחוזי-ת"א) 5015/99 פלוני; ת"פ (מחוזי-חיפה) 138/98 פלוני; ת"פ (מחוזי-חיפה) 306/98 פלוני; ת"פ (מחוזי-חיפה) 65/94 פלוני - פסה"ד דלעיל שלא פורסמו בפ"ד, מצויים ב"תקדין" ו/או באתר ביהמ"ש העליון].

אני גוזר איפוא על הנאשם, ------, את העונשים הבאים:

1. 6 (שש) שנות מאסר בפועל.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יישא את עונשו זה אלא אם עבר תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין, תשל"ז - 1977, לרבות ניסיון.

3. הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת, ------, בסך של 35,000 ₪, אשר יופקדו בקופת בית המשפט עבור המתלוננת, וזאת תוך 60 יום מהיום. לא הופקד הסכום האמור במלואו ובמועדו, הרי שהוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה תודיע למזכירות בית המשפט תוך 7 ימים מהיום את שמה וכתובה של המתלוננת לענין העברת הפיצוי למתלוננת בהתאם לאמור לעיל.

לאור האמור בתסקיר הנאשם מיום -------, לרבות, לפי דברי הנאשם, ניסיון אובדני שביצע, לתשומת לב מפקד בית הסוהר: מומלץ בתסקיר, לערוך לנאשם בדיקה פסיכיאטרית עם כניסתו לריצוי מאסרו.

הוסברה לנאשם זכותו לערער על פסק הדין תוך 45 ימים מהיום.

ניתן והודע במעמד ב"כ התביעה, עו"ד_____, ובמעמד הנאשם, סניגורו וקצינת המבחן, היום, 8.10.03.

                                                                                                           _____________

                                                                                                           גלעד נויטל, שופט

מותר לפרסום מיום 8.10.03 (למעט איסור פרסום של שם המתלוננת ושם הנאשם וכן כל פרט שיש בו כדי לזהותם).