60

 

   

בתי המשפט

 

פ  040104/05

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

 

22/11/2005

תאריך:

כב' השופט כבוב חאלד

בפני:

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

ע"י ב"כ עו"ד רובנפלד

 

 

נ  ג  ד

 

 

יוסף קפלן

 

הנאשם

ע"י ב"כ עו"ד יוספי

 

 

גזר - דין

 

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א) לחוק. על פי כתב האישום הגיע הנאשם לביתו של המתלונן בשעת בוקר מוקדמת כשהוא מצויד בסכין. באותה העת שהה המתלונן בביתו יחד עם אשתו, שתי בנותיו ובנו הקטין. הנאשם נכנס לסלון תוך שהוא צעק, קילל ואיים כי הגיע להרוג את הנאשם, כאשר המתלונן באותה העת הסתתר מפני הנאשם במחסן הבית. למשמע צעקותיו יצא המתלונן מהמחסן ומייד כשראה אותו הנאשם קם לעברו ודקרו בבית החזה. לאחר מכן ניגב הנאשם את הסכין בבגדיו ויצא לדרכו.

כתוצאה מהדקירה הובהל המתלונן לבית חולים כשהוא בסכנת חיים, נגרם לו פצע דקירה בבסיס הלב והוא נזקק ל- 10 מנות דם ו- 8 מנות פלסמה.

 

2.         טיעונים לעונש מטעם המאשימה

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם  עונש מאסר חמור, לתקופה ארוכה, המתקרב לעונש המקסימום הקבוע בחוק. בטיעוניה התייחסה לאופי המעשה ולנסיבותיו האישיות של הנאשם באשר לצורך והנחיצות להחמרה.

עו"ד רובנפלד טענה, כי המדובר במעשה חמור במיוחד וזאת לאור העובדה שהנאשם תכנן את המעשה מראש, הגיע מצויד בסכין, והצהיר שהגיע כדי להרוג את המתלונן.

עו"ד רובנפלד הדגישה את העובדה שהנאשם הגיע לביתו של המתלונן כאשר הנאשם בתוך ביתו שלו נאלץ להסתתר. כן ביקשה להדגיש, כי החומרה היתרה במעשי הנאשם נובעת מכך שדקירת הנאשם את המתלונן נעשתה ללא כל התגרות מצידו, כאשר בני המשפחה, והדגש על בנו הקטין של המתלונן, היו עדים למחזה הקשה והטראומטי הזה.

לענין הנזק שנגרם למתלונן, ציינה, כי מדובר בפגיעה קשה, אשר משפיעה עד היום על חייו ותפקודו היומיומי. עו"ד רובנפלד הדגישה, כי בנס נותר הנאשם בחיים ונמנעה תוצאה קטלנית.

עוד טענה, כי הוראת סע' 329 לחוק מדברת בדיוק במקרים דוגמת זה שלפנינו; ציינה כי לא בכדי קבע המחוקק עונש מקסימום של  20 שנות מאסר אשר אינו בבחינת אות מתה, מטרתו להצביע על החומרה היתרה של מעשים הנכנסים בגדר הוראת חוק זו, כאשר המעשה שבפנינו הוא המקרה הקלאסי אליו התכוון המחוקק.

 

בהתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם ציינה, כי מדובר באדם חסר גבולות וחסר מעצורים. עו"ד רובנפלד פרשה בפני ביהמ"ש את עברו הפלילי המכביד של הנאשם, וביקשה להדגיש, כי ענין לנו בנאשם יוצא דופן מבחינת גליון הרשעותיו, אשר חוצה גבולות ואינו מתחיל ומסתיים בתחומי המדינה.

לסיכום טענה עו"ד רובנפלד, כי המדובר בנאשם ש"בילה" למעלה משליש מחייו מאחורי סורג ובריח, אין לדעת כמה משפחות אמלל, ונראה כי אינו מפיק לקחים, ממשיך בדרכו האלימה, ופוגע בחפים מפשע ללא כל מצפון או מורא.

לפיכך עתרה המדינה להטלת עונש מאסר דו ספרתי, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

 

3.         ראיות לעונש מטעם ההגנה

מטעם ההגנה העיד ב"כ הנאשם שני עדי אופי – אמו ואחיו של הנאשם.

הגב' גניה קפלן, אמו של הנאשם, אשה מבוגרת, ניצולת שואה, סיפרה שהיא חולנית והנאשם נהג לטפל ולדאוג לה. סיפרה שהנאשם גדל עם שני הורים ניצולי שואה בבית בו היתה אווירה מאוד קשה המלווה במתחים ופחדים. כתוצאה מכך פיתח הנאשם הפרעות  נפשיות ואישיותיות ועקב מצבו הנפשי התמכר לסמים שגרמו לחוסר יכולתו לתקשר עם הסביבה ומשפחתו.

עד אופי נוסף הינו אחיו של הנאשם, מר חיים קפלן, מהנדס תעשיה וניהול בהשכלתו, אשר סיפר שהוא מכיר היטב את הנאשם ואין לו ספק שכל העבירות שביצע מעולם לא תוכננו אלא הם תוצאה של אדם במצב נפשי מעורער שגדל בבית בעייתי. העיד כי קשה מאוד לתקשר עם הנאשם כיוון שאינו מסוגל להקשיב לאחר, סיפר שהוא מלווה את הנאשם כל חייו.

 

ב"כ הנאשם התמקד בטיעוניו לעונש בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם. טען כי ראוי להטיל על הנאשם עונש שאינו מכביד מדי ויש לתת לו הזדמנות שיקום אשר זו, לטעמו, מעולם לא ניתנה.

עו"ד יוספי הפנה לחווה"ד הפסיכיאטרית וטען כי על אף שחווה"ד קובעת שהנאשם כשיר לעמוד לדין, צויין כי הוא סובל מהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. לטענתו, המדובר באדם אשר פועל באופן אימפולסיבי ואינו מכלכל צעדיו, השתלשלות הארוע מעידה על כך שאין המדובר במעשה מתוכנן מראש אלא בפרץ רגשות.

עו"ד יוספי טען כי אופן ביצוע המעשה מעיד על כך שהנאשם פעל מתוך מחשבה שאינה צלולה ובאופן חובבני ועל כן ראוי לייחס לו איזושהי אחריות מופחתת.

 

לסיכום, ביקש להדגיש, כי בבוא ביהמ"ש להכריע בעונש הראוי לאדם בעל אישיות בעייתית כנאשם שבפנינו, יש צורך לאזן בין כל הגורמים, כך שיתאפשר לנאשם לקבל טיפול הולם במסגרת ריצוי עונשו בין כותלי בית הסוהר ושלא יהיה זה עונש מחמיר מדי, אשר יביא לכך שהנאשם ישתחרר בגיל מבוגר, ממורמר, וכועס ללא טיפול.

 

הנאשם, בדברו האחרון, חזר וגולל בפני ביהמ"ש את השתלשלות הארוע, מבלי שהיתה בדבריו כל התייחסות רלוונטית לענין העונש.

 

4.         דיון

אין צורך להכביר מלים באשר לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם. המחוקק גילה דעתו על הצורך להוקיע ולהכביד בענישה במקרים אלו, כאשר קבע לצד סוג עבירות זה עונשי מאסר מחמירים. ברוח זו הביעה הפסיקה לא אחת את סלידתה מ"תת תרבות הסכין" שנשתרשה בחברתנו, והתוותה מדיניות ענישה מחמירה במקרים אלו.

 

יפים לכך הדברים שנאמרו בע"פ 1456/01 חליל חדד נ' מ"י, פ"ד נו(1), 609, עמ' 613 - 614:

"רבו העבריינים, נגע האלימות פשה בבתינו וברחובותינו, הסכין נשלפת ודוקרת בשל מחלוקות של מה בכך ואף בשל התלהטות יצרים רגעית שלא קדם לה ריב כלשהו... כאשר זה המצב אין אנו פטורים עוד מלהתוות קוים לרמת הענישה הראויה שבגדרם יש לנקוט בגישה המחמירה, לאמור בגישה הרואה בעונש המירבי את נקודת המוצא; שממנו מפחיתים לפי נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של העבריין, תדירותה או נדירותה של העבירה, הרתעת עבריינים בכוח ועוצמת הסלידה ושאט הנפש של החברה. כאן, בבואנו לשקול את משקלם היחסי של כל אחד מאלה, יש לייחס משקל כבד במיוחד לשני האחרונים".

 

בבוא ביהמ"ש לגזור את דינו של נאשם עליו להעמיד לנגד עיניו את שיקולי הענישה השונים: גמול והוקעה, מניעה והרתעה, כאשר מנגד עומדים שיקולי השיקום של הנאשם ואפשרות חזרתו למוטב, אשר נבחנים באופן פרטני ובהתאם לנסיבות המעשה ונסיבות העושה. 

 

אין חולק כי נסיבות המקרה דנן ראויות וכבדות משקל, בהקשר זה ראה דברים שנאמרו בע"פ 8583/96 מ"י נ' יעקב בן מנחם חולי, תק-על 97(1), 32:

"אמרנו לא פעם כי מי שדעתו קלה בעשיית שימוש בסכינים ובמכשירים חבלניים דומים, ראוי כי ייענש במאסר ממשי לתקופה ארוכה. משפט הבכורה בסוג זה של עבירות חייב להינתן לצורכי ההרתעה ולשיקולי ההגנה על הציבור וההתחשבות בנסיבותיהם של העבריינים אינה יכולה להיות אלא משנית... "

 

הנאשם תכנן את מעשיו מראש ולאורך כל הלילה, שעה שהגיע לביתו של המתלונן בארבע לפנות בוקר, מצויד בסכין, וחיכה מספר שעות עד אשר יתאפשר לו לבצע זממו. עובדה היא שאיים והצהיר בפני בני משפחת המתלונן שישחט אותו, יהרוג אותו, ידקור אותו. עובדה היא שדקר המתלונן בביתו, אל מול עיניהם הנדהמות של משפחתו ובנו הקטין, כאשר המתלונן נאלץ להסתתר במחסן בביתו שלו מפני הנאשם. חומרת התוצאה – כאשר פסע היה בינה לבין המוות, המתלונן נדקר בבסיס הלב והובהל לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה ובסכנת חיים, נזקק למנות דם רבות וסובל עד היום, וכנראה שיתקשה כל ימי חייו לשוב לתפקודו הרגיל שקדם לדקירה.

 

גם נסיבותיו האישיות של הנאשם עומדות לו לרועץ במקרה זה,  באשר לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי המכביד ביותר והחריג של הנאשם. מדובר באדם שסוחב על גבו גליון הרשעות חובק עולם, החל מעבירת הריגה בארה"ב, בגינה נגזר עליו עונש מאסר של מספר שנים, עובר לסחר בסמים בגרמניה וכלה בהצתת מועדון וגרימת מותם של מספר אנשים בהולנד, אשר בגינה נגזר דינו ל- 12 שנה. למותר לציין, כי גם בישראל לא חסך ידו כאשר הרישום הפלילי שעומד כנגדו כולל שורת עבירות, בין השאר, החזקת נשק לא כדין, החזקת סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי, חטיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ועוד.

 

מאופיין של העבירות בהן הורשע הנאשם, כמו גם בעבירה נשוא דיון זה, עולה תמונה קשה, לפיה מדובר באדם מסוכן, בלתי ניתן לשליטה, המבצע מעשים אכזריים ללא רחמים. ברור, לאור עברו הפלילי, וכן לאור התנהלותו במהלך הדיונים, כי אין לו ולמורא הדין ולו חצי דבר. מדובר באדם שחלק ניכר מחייו עבר עליו מאחורי סורג ובריח ולא היה בכך כדי להרתיעו או להרשימו.

בנסיבות אלה בולט הצורך בהעדפת השמירה על האינטרס הציבורי, וההגנה על המתלונן בפרט והציבור בכלל מפני אנשים כדוגמת הנאשם שבפניי, וזאת על ידי הרחקתו מהציבור לתקופה ממושכת.

 

לציין, כי לא התעלמתי מדברי ב"כ הנאשם, כמו גם מעדויות אמו ואחיו, אשר ניכר היה כי ליבם עליו, אך הם נעדרי שליטה וחסרי אונים כלפיו, ועם כל ההבנה למצוקותיו האישיות והנפשיות, אין בכך כדי להוריד מחומרת מעשיו ומסוכנותו ואין בכך כדי למזער ולגרוע מהמשקל שיש לייחס לפגיעה הקשה והנזקים החמורים בקורבן ומשפחתו.  מצוקתו של נאשם, אשר אלימות ועבריינות היא דרך חייו, קשה ככל שתהיה, אינה יכולה למנוע מהחברה באמצעות ביהמ"ש לעמוד על זכותה להתגונן ולשמור על הסדר החברתי.

 

5.         סופו של דבר ולאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים שמניתי לעיל, מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         7 שנות מאסר בפועל (שמניינם מיום מעצרו בתיק).

ב.         24 חודשי מאסר על תנאי, אך הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירה מסוג פשע.

 

זכות ערעור תוך 45 יום.

 

ניתן היום כ' בחשון, תשס"ו (22 בנובמבר 2005) במעמד הצדדים.

כבוב חאלד, שופט