94

בתי המשפט

פ 040340/02		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
12/01/2004	תאריך:	כבוד השופט שהם אורי	בפני:

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	קרן וקסלר	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
הנאשם	אמדורסקי זאב
	דוד זילברמן	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

1. הנאשם, זאב אמדורסקי, הורשע לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן, בכל אחד משני האישומים המופיעים בכתב האישום.

המדובר בקשר שקשר הנאשם עם אחד, משה עלמני שמו, לייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין מארגנטינה לישראל, והברחת הסמים, הלכה למעשה, לתחומי מדינת ישראל.

במסגרת האישום הראשון, יצאו הנאשם ועלמני לארגנטינה בשתי הזדמנויות נפרדות. הסמים שנרכשו בארגנטינה הוטמנו במזוודתו של הנאשם, והוברחו באופן זה לתחומי המדינה. ביום 28.2.02, הבריח הנאשם 5 ק"ג סם מסוג קוקאין, ובתאריך 20.4.02 הוברחה כמות נוספת של קוקאין במשקל 2.5 ק"ג, לישראל.

באישום השני, מדובר בסם מסוג קוקאין במשקל של כ-5 ק"ג, אשר הוטמן במזוודתו של הנאשם. הנאשם הגיע ביום 27.7.02 בשעות אחה"צ לנתב"ג, לאחר טיסה מארגנטינה, כשהוא נושא עמו את מזוודת הסם. לאחר שהנאשם התבקש להעמיד את מזוודתו לשיקוף, ובעקבות חשד שהתעורר בקרב עובדי המכס בנתב"ג, נשא הנאשם את רגליו ועזב את המקום עד למעצרו ביום 5.11.02.

כמו כן, הורשע הנאשם בעבירה שעניינה החזקת סם מסוכן מסוג הירואין במשקל 2.6289 גרם נטו, לצריכה עצמית. המדובר בהחזקת הסם ברשותו של הנאשם בתאריך 26.9.00, באיזור "המשולש" בלוד.

יצויין, כי עובר למעצרו היה הנאשם מאושפז במרכז לבריאות הנפש בטירה, והוא הסגיר את עצמו בתיווך סנגורו. לאחר מעצרו, נבדק הנאשם על ידי גורמים שונים בלשכת הפסיכיאטר המחוזי במחוז המרכז. חוות הדעת הפסיכיאטריות, וכן חוות דעת שניתנה מטעמו של הנאשם על ידי הגב' אורנה שביט, עובדת סוציאלית במרכז הרפואי "רמב"ם", הוצגו בתמצית במסגרת הכרעת הדין.

2. התובעת, עו"ד קרן וקסלר, הצביעה על כמות הסם שהוברחה על ידי הנאשם, 12.5 ק"ג קוקאין, אשר ממנה ניתן להכין אלפי מנות סם. מתוך אותה כמות, 7.5 ק"ג קוקאין לא נתפסו על ידי גורמי אכיפת החוק, וניתן לשער כי אלה מצאו דרכם אל צרכני הסמים במדינת ישראל.

לגישת התובעת, יש לגזור את עונשו של הנאשם מתוך השוואה לעונש אשר נקבע בעניינו של עלמני משה, שהורשע בגין ייבוא הסם לישראל בתאריך 27.7.02. המדובר, כזכור, בסם במשקל של כ- 5 ק"ג, אשר נתפס, בסופו של דבר, על ידי משטרת ישראל. עניינו של עלמני נדון במסגרת ת.פ. 40260/02 וכב' השופט מודריק גזר עליו 9 שנות מאסר מהן 7.5 שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו וכן קנס בשיעור של 5,000 ₪.

גזר דין זה עמד לביקורתו של בית המשפט העליון, במסגרת ערעורו של עלמני (ע"פ 2863/03). בית המשפט העליון דחה את הערעור בציינו: "אף שהעונש שהוטל על המערער אינו קל, חומרתו הולמת את חומרתם המופלגת של המעשים בהם הורשע, ולכן אין מקום להקל בעונשו".

עוד הדגיש בית המשפט העליון כי: "לאור הנגע שפשה במדינה בענייני סמים קשים שהם קטלניים, המלחמה בהם חייבת להיות ללא רתע, והעונשים שיש להטיל בגינם צריכים להיות חמורים ומרתיעים".

התובעת הוסיפה וציינה כי נגד עלמני הוגש כתב אישום נוסף, ובו יוחסו לו הברחות הסמים אשר בוצעו ביחד עם הנאשם, בתאריכים 28.2.02 ו-20.4.02. כתב האישום מבוסס על אימרותיו של הנאשם, בהן הוא מודה בביצוע העבירות בצוותא חדא עם עלמני.

עו"ד וקסלר הדגישה כי הנאשם היה חלק ממנגנון הברחת הסמים לישראל, מנגנון שבו פועלים בעלי תפקידים שונים, לרבות בלדרים. הנאשם ביצע את העבירות בעבור בצע כסף, וציפה לקבלת תגמול כספי גם בגין ההברחה האחרונה, אשר לא מומשה בסופו של דבר. יש להניח כי הנאשם היה ממשיך בפעילותו זו אלמלא נעצר בסופו של דבר.

בהתייחסה לחוות דעתה של הגב' אורנה שביט, בה כלולה המלצה להקל בדינו של הנאשם ולשלבו במסגרת כלא "חרמון", בו ניתן לטפל באסירים המצויים בתהליך גמילה מסמים, ציינה התובעת כי אין מקום לקבל המלצה זו. זאת, בשל חומרתן היתרה של העבירות אותן ביצע הנאשם, והנזק הנורא לציבור הנובע מפעילותו זו של הנאשם.

ניתן, לטעמה של התובעת, לטפל בבעיית הסמים בה נתון הנאשם גם במסגרת מתקני כליאה אחרים של שב"ס.

לאור האמור, ביקשה התובעת לגזור על הנאשם עונש מאסר כבד לריצוי בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.

התובעת הגישה אסופת פסיקה העוסקת בעבירות של סחר וייבוא סמים לישראל. מאותם פסקי דין ניתן ללמוד על נטייתם של בתי המשפט בישראל להחמרה ניכרת בעונשם של סוחרי ויבואני הסמים לתחומי המדינה.

ב"כ הנאשם, עו"ד דוד זילברמן, הדגיש בפתח טיעונו כי עניינו של הנאשם אינו דומה לעניינם של נאשמים אחרים אשר הורשעו בעבירות דומות. זאת, מאחר שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו על רקע מצבו הנפשי והתמכרותו לסמים קשים. הנאשם נתון בטיפול נפשי במשך שנים, הוא אדם חלש המבקש לרצות את סביבתו. הנאשם פיתח תלות רבה באמו, ועיתוי ביצוע העבירות קרוב עד מאוד למועד פטירתה של האם. באותה תקופה הופיע חברו של הנאשם, משה עלמני, אשר שידל את הנאשם להצטרף אליו לעיסקי הסמים.

הסנגור הפנה לחוות הדעת הפסיכיאטריות, ובעיקר לחוות דעתה של הגב' אורנה שביט, מיום 1.1.04, בה תוארו נסיבותיו האישיות של הנאשם ומצבו האישי והמשפחתי.

בסיומה של אותה חוות דעת, הדגישה הגב' שביט כי "תקופת מאסר ממושכת עלולה לגרום להתדרדרות במצבו (של הנאשם - א.ש.) בשל השילוב של מצב דיכאוני ותהליך ניקיון מסמים שבו הוא נתון כרגע".

הגב' שביט ציינה באותה חוות דעת, כי יש מקום להפנות הנאשם למסגרת טיפולית תומכת, כגון: בבית סוהר "חרמון", דבר אשר יסייע לנאשם לשמור על ניקיונו משימוש בסמים, ויאפשר את שיקומו.

בהסתמך על חוות דעת זו, טוען הסנגור כי רמת הענישה אשר נקבעה במשפטו של עלמני, אינה ישימה לענייננו. זאת, הן בשל חלקו הדומיננטי והמרכזי של עלמני בביצוע העבירה, והן בשל ההבחנה בין השניים, בכל הנוגע לאישיותו של הנאשם ונסיבותיו המשפחתיות הקשות.

אשר לעבירות עצמן, ציין הסנגור כי בהברחה הראשונה שימש הנאשם כשוליה לבלדר, משה עלמני, שכן נסיעתו נועדה להתוודע לפרטים הנוגעים לייבוא הסמים לישראל. גם אם הוברחו הסמים באותה הזדמנות במזוודתו, אין לייחס לו פעילות כבלדר.

בהברחה השניה, כמו בכל המקרים האחרים, לא פעל הנאשם לרכישת הסם, לאריזתו ולהטמנתו במזוודה, וכל פעילותו הסתכמה בהעברת מזוודת הסם לתחומי מדינת ישראל דרך נתב"ג. הנאשם גם לא מימן את רכישת הסם ולא מסרו לגורם כלשהו בישראל.

באשר לאירוע השלישי, חזר הסנגור על טענתו כי הנאשם ביקש להתנער מהברחת הסם לישראל, ועשה כל מאמץ לצאת את תחומי ארגנטינה, מבלי שהסמים יהיו ברשותו. על כך תעיד התרשומת שערך באנגלית עילגת (ס/9), על גבי נייר מכתבים של המלון בו התאכסן ביחד עם עלמני בבואנוס-איירס.

הסנגור הדגיש כי הנאשם נמצא במסלול חיובי ביותר, וניכר שינוי לטובה בדפוסי התנהגותו, וראוי להמשיך ולתעל הנאשם להיות אזרח נורמטיבי ושלא לדרדרו לעולם הפשע.

לאור האמור, ביקש הסנגור לאמץ את המלצתה של הגב' שביט, ולגזור על הנאשם עונש קל יחסית במשכו, על מנת לאפשר את קליטתו של הנאשם במסגרת בית הסוהר "חרמון".

הסנגור הציג פסקי דין, מהם עולה כי במקרים מיוחדים נגזרו עונשים מתונים יחסית על עברייני הסמים.

הנאשם בדברו האחרון, הביע צער וחרטה על מעשיו וביקש את התחשבותו של בית המשפט בדרך של ענישה שאינה קשה יתר על המידה.

3. רבות נאמר ונכתב על חומרתן של עבירות הסמים ובראשן סחר וייבוא סמים לתחומי מדינת ישראל, דבר הגורם נזק בל ישוער לצרכני, וליתר דיוק לקורבנות הסם, ולחברה בכללותה.

כפי שציינתי לא אחת:

"..., מערכת הפצת הסם נשענת לא רק על מזמיני הסם והסוחרים בו, אלא גם על שליחים, בלדרים ומסייעים נוספים, שבלעדיהם היתה המלאכה הנפשעת נתקלת בקשיים מרובים. מסייעים אלה לסוגיהם ראויים לעונשי-מאסר ממשיים - תוך מתן משקל הבכורה לאינטרס הציבורי המחייב לאסור מלחמת חורמה על מערך הפצת הסם על כל מרכיביו". (ת.פ. 40259/01 מדינת ישראל נגד גורדון לא פורסם).

באותו גזר דין, הבאתי מדבריו של כב' השופט בך, בע"פ 376/89 לופטון נגד מדינת ישראל:

"זה כבר מספר שנים, שבית-משפט זה חוזר ומתריע על הצורך להטיל עונשים חמורים, מכאיבים ומרתיעים ביותר בגין עבירות של ייבוא וסחר בסמים מסוכנים. הצבענו בעשרות פסקי-דין על התוצאות הקטלניות של הפצת הסמים המסוכנים, ובמיוחד על הסמים הקשים שביניהם, והדגשנו כי קשה להגזים בהערכת הנזק שנגרם לציבור עקב העבירות הנוגעות בדבר, במישרין ובעקיפין. כתבנו, חזרנו וכתבנו כי לא צריך להסתפק באמירות בעלמא בנושא זה כלפי חוץ, אלא שצריך ליישם מדיניות זו הלכה למעשה ולהטיל עונשים השואפים לעונש המירבי שבית המשפט מוסמך להטיל" (שם, בעמ' 311).

על רמת הענישה בעבירות מסוג זה, ניתן ללמוד מפסק דינו של בית משפט העליון בע"פ 3113/02 מדינת ישראל נגד אנג'ר (טרם פורסם), שם הוחמר עונשו של נאשם אשר הבריח סם מסוג קוקאין במשקל של כ- 350 גרם, מקולומביה לישראל.

בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 3 שנות מאסר לריצוי בפועל, ובית המשפט העליון העמיד העונש על 5 שנות מאסר בציינו: "לא מצאנו עילה לסטיה ממדיניות הענישה המקובלת על בתי המשפט בעבירות סמים חמורות, ואיננו רואים מנוס מהחמרה בעונשו של המשיב, כדי להתאימו לקו העונשי המקובל".

הנאשם, נטל חלק בהברחת סמים לתחומי מדינת ישראל בשלוש הזדמנויות שונות, כאשר כמות הסם שהוטמנה במזוודתו של הנאשם מגיעה לכדי 12.5 ק"ג קוקאין.

המדובר בכמות נכבדה ביותר, ונקל לשער את מידת הנזק הפוטנציאלי הטמון במעשיו אלה של הנאשם.

הנאשם פעל בנפש חפצה, ולא הופעל עליו כל לחץ ליטול חלק באותה פעילות נפשעת. לעניין זה אין טוב מאשר להביא מדברי הנאשם עצמו באימרתו ת/4, שם הוא מציין כי בעקבות הברחת הסמים הראשונה "חיכיתי כבר לנסיעה הבאה".

אינני רואה ממש בטענת הסנגור, לפיה ביצע הנאשם את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אך בשל ריקעו המשפחתי ומצבו הנפשי והתלות שפיתח באמו.

התרשמתי, אכן, כי הנאשם סובל מבעיות נפשיות שאין לבטל את משקלן, ולכך יש להוסיף את התמכרותו רבת השנים לסמים קשים. ואולם, אין בכך כדי לספק הסבר משכנע להסכמתו של הנאשם להתחבר אל עלמני ולבצע עמו את הברחות הסמים לישראל. נראה, כי בצע כסף כפשוטו, עמד לנגד עיניו של הנאשם, וציפייתו לקבלת תמורה כספית הולמת היא שעיוורה את עיניו והניעה אותו לתת יד לפעילות הנפשעת של ייבוא הסמים לישראל.

באומרי זאת, אין כוונתי להתעלם ממצבו הנפשי של הנאשם ונסיבותיו האישיות, כשיקול לקולא לעניין העונש. אך, אין בידי לקבל הטענה כי את כל מעשיו ופעילותו של הנאשם יש לייחס לאותן נסיבות.

העונש אשר נגזר על עלמני מדבר בעד עצמו, ויש בו כדי לבטא את רמת הענישה, ככל שהדבר נוגע להברחת סמים מסוג קוקאין, בהזדמנות אחת בלבד.

חלקו של הנאשם אינו דומה לזה של עלמני, שהיה הרוח החיה באותה פעילות. הוא זה שרכש הסמים מהספקים בארגנטינה, הוא זה ששילם את תמורתם, קיבל הסמים לידיו, טרח באריזתם ובהטמנתם במזוודה.

לכל אלה לא היה הנאשם שותף פעיל וחלקו הסתכם, כאמור, בהובלת מזוודות הסמים לישראל, והחדרת הסם באמצעותם.

עם זאת, אין ספק כי הנאשם השתלב במכונה המשומנת של הברחות הסמים, ותרם את חלקו, כפי שנתבקש.

זה המקום לציין כי אינני רואה לקבל טענת הסנגור, ככל שהיא נוגעת לייבוא הראשון, באשר למעמדו של הנאשם. גם בהזדמנות זו שימש הנאשם כבלדר סמים, הגם שנסיעה זו נועדה להכניסו לסוד העניינים. כמו כן, הנני דוחה את טענת הסנגור באשר לייבוא השלישי, לעניין חרטתו של הנאשם ורצונו להשתמט מהובלת הסמים. כפי שנקבע בהכרעת הדין, לא קיבלתי את גירסתו של הנאשם בדבר פנייתו אל פקידת הקבלה במלון ורצונו להסתייע בה לשם קבלת סכום כסף אשר יאפשר לו נסיעה עצמאית לשדה התעופה. קבעתי כעובדה כי התרחשות מעין זו לא התקיימה במציאות, גם אם לא התבררו די צרכן נסיבות כתיבת הטיוטה ס/9.

סוף דבר, הנני זוקף לטובת הנאשם את עברו הנקי, הודאתו החלקית באישום השני, הבעת חרטתו וצערו, ובעיקר את מצבו הנפשי ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות, כמתואר בחוות הדעת המקצועיות.

לחומרה, יש לראות את העובדה כי אין מדובר בכשלון חד פעמי, אלא בייבוא סמים לישראל בשלוש הזדמנויות נפרדות, את כמות הסם, ואת טיבו.

לא ניתן לזקוף לטובתו של הנאשם הודאה מלאה ושלמה באשמות המיוחסות לו, וכאמור, גם הודאתו בעובדות האישום השני היתה מסוייגת בשל טענתו שנדחתה, כי ביקש להמנע מביצוע העבירה.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות לקולא ולחומרה הנני גוזר על הנאשם, בגין האישום הראשון, חמש שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו - 5.11.02.

בגין האישום השני, הנני גוזר על הנאשם שש שנות מאסר, מהן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי לשלוש שנים לבל יעבור כל עבירה על פקודת הסמים שהיא פשע.

עונשי המאסר יצטברו אלה לאלה, והתוצאה היא כי על הנאשם לרצות תשע שנות מאסר בפועל מיום מעצרו - 5.11.02.

הנני מחייב הנאשם בתשלום קנס בשיעור של 10,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים החל מיום 1.3.04.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

הנני ממליץ כי הנאשם ישובץ במתקן כליאה בו ניתן יהיה להמשיך ולטפל בבעיית הסמים בה היה נתון, ולהבטיח את גמילתו משימוש בסמים.

העתק גזר הדין יועבר אל רמ"ח האסיר בשב"ס.

ניתן היום י"ח בטבת, תשס"ד (12 ינואר 2004) במעמד הצדדים.

שהם אורי, שופט