בתי המשפט

1

ת"פ 346/04	בבית המשפט המחוזי בירושלים
13/09/2004	כב' השופט יוסף שפירא	בפני:

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה		באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
	- נ ג ד -
	אברהם (בן דניאל) לוגאסי
הנאשם	ע"י ב"כ עו"ד עודד הכהן

גזר דין

הנאשם, אברהם לוגסי, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בביצוע 72 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין").

האישומים:

1. במהלך תקופה של חודשיים ימים, מראשית חודש ינואר 2004 ועד לשלהי חודש פברואר 2004, תכנן הנאשם, יחד עם אחרים, להונות ספקי סחורות מסוגים שונים.

2. תוכניתו של הנאשם היתה להזדהות בפני הסוחרים בזהות בדויה של אלדר זלטדינוב (להלן: "אלדר"), לקבל מן הסוחרים במרמה סחורות, ולשלם בעבורן בשיקים מזוייפים ודחויים, אשר רובם במועד פרעונם לא יכובדו על ידי הבנקים הנמשכים.

3. עוד תיכנן הנאשם, כי הרכישות יבוצעו בהיקפים גדולים ביותר במהלך חודשיים ימים כשהשיקים שישולמו ימוענו כולם לתאריך בתום התקופה, ובסיומה יימלט הנאשם ויותיר את הספקים ללא כל יכולת להפרע ממנו או למצוא אותו (וזאת בשל השימוש בזהות הבדויה).

4. לצורך קידום תוכניתו וביודעו כי אלדר (שאת זהותו שאל הנאשם בכזב) פתח שני חשבונות בנק האחד בבנק "דיסקונט" בסניף רחביה בירושלים, והשני בבנק "לאומי" בסניף בראשון לציון, קיבל הנאשם לידיו מספר פנקסי שיקים המשוכים על שם בעל החשבונות.

5. בשלב הראשון של התוכנית וכדי ליצור מצג שווא כלפי הסוחרים, של בית עסק המתנהל כדין שכר הנאשם, אשר מקום מגוריו בראשון לציון, חנות במרכז המסחרי בנווה מנחם בגבעת זאב בעודו מתחזה לאלדר. הנאשם פתח במקום חנות בשם "צעצועי אלדר".

6. בשלב שני הזמינו הנאשם ואחרים מטעמו סחורות בהיקפים של עשרות אלפי שקלים מספקי סחורות שונים. בעת אספקת הסחורה שילם הנאשם לספקים באמצעות שיקים עתידיים ע"ש אלדר שאת החתימה עליהם במרבית המקרים זייף, ביודעו שהשיקים יחוללו ויוחזרו ע"י הבנקים.

7. בחלק מן המקרים נהג הנאשם בעצמו או באמצעות אחרים לשלם את התשלום הראשון עבור הסחורה בשיקים כשרים בסכומים קטנים במועדים קרובים, כשהוא דואג לכסות את השיקים וזאת כדי לרכוש את אמונם של הספקים.

8. לאחר כחודש של פעילות כמתואר לעיל, החליט הנאשם לשכור מבנה נוסף במרכז המסחרי בנווה מנחם, הסמוך לחנות הצעצועים, וליצור מצג שווא לפיו במקום מתנהלת פרפומריה, וזאת בכדי להונות ספקים של סחורות מסוגים שונים בשווי רב יותר מספקי הצעצועים אותם הונה במסגרת חנות "צעצועי אלדר". לצורך כך התקשר הנאשם פעם נוספת בחוזה שכירות כשהוא מתחזה לאלדר.

9. עם קבלת החנות הנוספת ששכר החלו הנאשם ואחרים להזמין סחורות בשווי מאות אלפי שקלים, תוך יצירת מצג שווא שבמבנה שהושכר תוקם מספרה, מרפאת שיניים, קליניקת שיזוף וכיוצא בזה.

10. מיד לאחר קבלת הסחורה מן הספקים נהג הנאשם להבריח את הסחורה אל מחוץ לחנות ולמוכרה, ובכך למנוע מן הספקים את האפשרות לתבוע את הסחורה בחזרה. לצורך איחסון הסחורה שהוצאה מן החנות שכרו הנאשם ואחרים מטעמו מספר מבנים נוספות. גם במהלך עסקאות ההשכרה הנוספות התחזה הנאשם לאלדר.

11. לכתב האישום מצורפת טבלה, המהווה חלק בלתי נפרד הימנו, המכילה 72 פריטים בהם שמות הספקים, סוג הסחורה, ערכה, והסכומים שנפרעו.

הטיעון לעונש

12. במהלך הטיעון לעונש התרחבה היריעה, ושמעתי מפי עדי המאשימה לעניין הנזקים שנגרמו לנפגעים כתוצאה ממעשי הנאשם. מעדי ההגנה למדתי פרטים על הנאשם, עברו, הקורות אותו למן התאונה המחרידה לבנו והתדרדרותו הכלכלית, בואכה היקלעותו לתכנון מעשי "העוקץ" שביצע, כלשון ב"כ המאשימה, וכפי שיפורט להלן.

ב"כ המאשימה, עו"ד גאולה כהן, שטענה למאשימה באופן הוגן וראוי, חזרה והדגישה את אופן פעולת הנאשם ותכנון ביצוע העבירות בציינה כי הנאשם, מן הסתם, אדם כשרוני, היודע לקנות את ליבם של כל מי שבא עימו במגע. הוא ידע כיצד לרכוש את אמונם של הסוחרים, בשלמו חלק מן התמורה לסחורה שסיפקו לו, תוך שהוא מציע להם שיקים אישיים ונותן להם פרטים אודותיו בבטחון מלא, תוך ידיעה שהוא לא יכבדם.

עו"ד כהן ערה לנסיבות לקולא, אך יחד עם זאת, שבה ומציינת כי מדובר במספר רב של עבירות, גם אם הן בוצעו במשך תקופה לא ארוכה, הן נעשו תוך התחזות ותחכום, ולאור כל הנתונים יש ליתן משקל לשיקול ההרתעה. הגם שיש מקום לשקול את הנסיבות האישיות של הנאשם, עדיין יש ליתן דגש למרכיבי הגמול וההרתעה, ומפנה היא לפסיקה בה הוטלו על נאשמים שהורשעו בעבירה זו ובנסיבות דומות, עונשי מאסר בפועל של מספר שנים, חרף נסיבות אישיות קשות.

13. הסניגור, מצידו מפנה לפסיקה אחרת בה הקלו בתי המשפט על נאשמים לאור נסיבותיהם האישיות.

עו"ד ע' הכהן המלמד סנגוריה על הנאשם, מכנה את המקרה שבפני "טרגדיה" ובין היתר מצביע על שיקולים מספר לאורם יש לגזור את עונשו של הנאשם, כדלקמן:

א. חוסר יכולתו של הנאשם להתמודד עם מצבי לחץ, כעולה מההרשעות הקודמות.

ב. התאונה המחרידה בעקבותיה נהרג בנו הקטין והטראומה שבעקבותיה, שהיתה לדבריו הגורם להתדרדרותו הכלכלית של הנאשם.

ג. התדרדרותו הכלכלית הביאה אותו לחובות ומכאן הדרך לשוק האפור, כתוצאה ממתן שיקים, שלא כובדו היתה קצרה.

ד. האיומים מצד אותם גורמים היו גם מוחשיים עת הושלך רימון אל ביתו. כך נדחק הוא לפינה, נכנע לשתף פעולה עם אותם גורמים והגיע לביצוע עבירות המרמה, לאחר שגם מכירת מגרש ודירה של אביו לא הועילו בהרבה.

ה. הנאשם הסגיר עצמו שעה שנודע לו כי הוא נדרש לחקירה, שיתף פעולה מיד, ואף הודה בבית המשפט בעבירות המיוחסות לו, וחסך העדת 73 עדים.

1

הנאשם הביע חרטה ותקווה כי לא יאכזב, ואף אביו הסביר כיצד עזר לבנו, ללא הועיל.

דיון

14. אכן, מדובר במספר רב של קרבנות אותם הונה הנאשם וקיבל מהם דבר במרמה בנסיבות מחמירות. עיון בכתב האישום מלמד על אופן התכנון והפעולה של ביצוע העבירות, תוך התחזות לאדם אחר, בגיבוי מסמכים, פעילות באיזור שאינו אזור מגוריו, על מנת להקשות על הספקים בזיהויו, והאופן בו קנה את אמונם לספק לו את הסחורה והציוד.

סעיף 415 לחוק העונשין בו הורשע הנאשם קובע:

"המקבל דבר במרמה, דינו-מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות - דינו מאסר חמש שנים".

15. ער אני לכך שחלק מהקרבנות קיבלו חלק מהתמורה, וחלק קיבלו חלק מן הסחורה חזרה לאחר שהמשטרה הגיעה למקום.

אשר לטענה כי הסחורה עברה לאותם האנשים שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה ולא לכיסו הוא, יש אולי ליתן משקל מסוים אך נזכור כי עדיין מהווים הדברים ביצוע עבירה בנסיבות חמורות.

ראו דברי כב' השופט ב' אוקון (שנאמרו בקשר עם עצם ההרשעה בעבירה זו, אולם חולשים אף לעניננו) בת.פ. (י-ם) 1001/01 מדינת ישראל נ' אברהם פירו וברטי ביבס (לא פורסם):

"בהתאם לכך, אפילו נניח כי הכספים שימשו לבסוף את הנוסעים אין בכך כדי לשלול את התגבשות דבר העבירה. עמד על כך בית המשפט בת"פ (ת"א) 360/96 מדינת ישראל נ' זאב בשן, תק-מח 2001 (3) 1366. וכך נאמר שם בפסקה 2.2:

אי היותו של נזק ממשי למרומה, יסוד מיסודות העבירה, הוא ענין שבא לידי ביטוי גם במקרים בהם הוחזר אותו 'דבר' שנתקבל במרמה, לאחר מעשה, בין אם בידי מי שלקחו ובין אם בידיו של צד אחר, לבעליו המקוריים.

ההשבה שלאחר מעשה אין בה כדי לשנות בשאלת קיום יסודות העבירה. כל עוד גרמה הפגיעה בשיקול דעתו ובחופש הבחירה של המרומה, בעטיו של המצג השקרי, למסירת ה'דבר' בניגוד למה שהיה מתרחש אלמלא אותה מרמה, אין בשאלה אם לאחר מכן הושב הדבר, או פוצה המרומה כדי לשנות את המסקנה הנוגעת לביצוע העבירה". (ההדגשה לא במקור - י.ש).

(כן ראו ע"פ 8573/96 מרדכי מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481; ולעניין הנסיבות המחמירות ראו י' קדמי, על הדין בפלילים, תשנ"ד כרך א', 4141; ע"פ 446/01 מקס רודמן נ' מדינת ישראל פ"ד נו(5), 25).

16. הסכום עליו מדובר בתיק זה בו הורשע הנאשם מגיע אמנם לכדי מיליון ש"ח, אולם במקרים שהתחכום ומצג השווא היה רב, החמירו בתי המשפט בעונשם של עבריינים בעבירות אלה. (ע.פ. 9788/03 מדינת ישראל נ' דוד גולן ואח' (לא פורסם), גם אם הסכומים היו נמוכים יותר.

נתנה לכך ביטוי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, בע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221:

"כאשר ניצבים אנו מול מעשים של פגיעה בגוף או ברכוש, הכל מסכימים שיש לראות בהם עבירות שענישה בצידן, באשר אין חברה אנושית מתוקנת יכולה להתקיים בלי לנקוט סנקציות עונשיות כנגד אלה הפוגעים בציפור הנפש של תפיסתנו הערכית והמוסרית, ומסכנים את שלומנו ואת ביטחוננו האישי ... גם מעשים מתוחכמים הנעשים על ידי הפרט בתחומי חברה וכלכלה פגיעתם עלולה להיות קשה למשק ולאדם הפרטי. ככל שהמעשים מתוחכמים יותר, מקצועיים יותר ונעשים בידי אנשים או גופים בעלי כח ושליטה, כך גם אמצעי הריסון, המניעה וההרתעה על ידי החוק צריכים להיות מתוחכמים ורגישים יותר לאינטרסים של הפרט והחברה הראויים להגנה. עם מעשים אלה נמנות העבירות הכלכליות למיניהן" (שם, 470).

17. ועוד על הצורך להחמיר בענישה בעבירות כלכליות הפוגעות בציבור הרחב נאמר על-ידי כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211, כדלקמן:

"ידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו 'לבן', והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט ..." (שם, 217).

(כן ראו ע"פ 4735/03 אלון צברי נ' מדינת ישראל).

18. עברו של הנאשם, אם כי הוא אינו מכביד, מלמד על אופיו של הנאשם, לטוב ולרע. העבירה משנת 1988 בדבר מתן ידיעות כוזבות, הוסברה ע"י הנאשם בכך שחשש לספר לאביו על גניבת ציוד מחנותו והמציא סיפור לפיו הוא נשדד. אשר לעבירה משנת 1992 בה נהג בעת פסילת רישיון הנהיגה, ומשנתפס בכףף הציג עצמו בשם בדוי והציג אף תעודה שאינה שלו. מעשים אלה מלמדים על דפוס התנהגות החוזר אף בעבירות נשוא תיק זה.

19. ב"כ המאשימה מפנה למספר מקרים בהם נגזרו מספר שנות מאסר בפועל, חרף נסיבות אישיות קשות. כך למשל בע"פ 1341/02 מיכל מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3) 2938, נדונה המערערת ל-3.5 שנות מאסר בפועל בגין גניבת סך 616,000 דולר מכספי לקוחות, זאת חרף מחלה כרונית ממנה היא סובלת, עברה הנקי וחרטתה, והעובדה שחלק מן הכסף הוחזר.

כב' השופטת ד' דורנר מציינת בפסק הדין:

"כאמור, כך אף סבר בית-המשפט המחוזי בענייננו. אלא, שנראה כי עונש המאסר המתון יחסית שהטיל לנוכח סכום הכסף הגדול שנגנב, ואשר כאמור, לא הוחזר לחברה, משקף גם התחשבות בנסיבותיה האישיות של המערערת, ובמיוחד במחלתה, שעל חומרתה יכול היה ללמוד מחוות-דעת שהוגשה מטעמה".

בע"פ 6734/97 דב רבינק נ' מדינת ישראל, תק-על 99(3), 43, קיצר בית המשפט את תקופת המאסר שהוטלה על המערער משש שנים לחמש שנים לריצוי בפועל. שם הורשע המערער בגזילת החזרי מס שהגיעו ל-53 נישומים בהם טיפל כרואה חשבון.

20. עונשי מאסר כבדים יותר הוטלו במקרים רבים ביניהם ע.פ. 2243/98 רומנובסקי וארד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שמכרו דירות של אחרים וגזלו כ-600,000 דולר. בית המשפט העליון לא התערב בעונש המאסר בפועל של 12 שנים לארד ו-9 שנים לרומנובסקי. אולם יש לאבחן מקרים מסוג זה באשר התוצאה מבחינת הקרבן הינה גורלית כאשר כל רכושו נגזל ולא הוחזר.

מקרה דומה למקרה שבפני היה נשוא ע.פ. 6676/95 אבי שילוח נ' מדינת ישראל (סביר, מ"ז 10, 146). במקרה זה המערער הוציא במרמה סחורות בשווי 2.3 מיליון ₪. הערכאה הדיונית לא קיבלה את הסדר הטיעון ובית המשפט גזר 3 שנות מאסר בפועל, והערעור על כך נדחה. בית המשפט מציין בפסק הדין כי לא מדובר באדם שמעד באופן חד פעמי, אלא בשיטת מרמה ההורסת כל חלקה טובה ביחסי המסחר ההוגן והתקין, הגורמת להפסדים כספיים לקורבנות ומביאה אף להתמוטטותם.

(ראו גם ע.פ. 7082/93 בעז קדמי נ' מדינת ישראל, סביר, מ"ג, 17. כאן נגזרו על הנאשם ארבע שנות מאסר בפועל וקנס 150,000 ₪ בגין יצירת חברות קש שקנו טובין באשראי ומכרו אותם במזומן).

בת"פ. 1249/00 (י-ם) מדינת ישראל נ' ליאוניד רויטמן, נגזר על הנאשם מאסר של 10 שנים לריצוי בפועל וקנס של 1 מיליון ₪, כב' השופטת י' צור מציינת:

"מדובר בפרשה חמורה בה ניצל הנאשם את מצוקתם הקשה של מאות עולים מרוסיה שביקשו לעלות ארצה ולהבטיח כי רכושם יגיע ארצה בביטחה. הנאשם ניצל את מעמדו המיוחד ואת האמון הרב שרחשו לו ותוך כדי מצגי מרמה מטעים ושקריים קיבל ממאות עולים כספים בסכומי ענק וגרם נזק למאות משפחות בסכום כולל של כ-18 מיליון דולר לאחר שהכספים שנתנו לו אבדו ולא הוחזרו".

ובהמשך:

"לסיכום, במלאכת הענישה של בית המשפט לאזן בין השיקולים והנסיבות לקולא ולחומרה. בענייננו מדובר בנאשם בגיל 39, בעל משפחה, שעשה רוסיה מעשים רבים לטובת הכלל, בתחומי תרבות, חינוך ויהדות. בכל אלה יש להתחשב לקולא. עם זאת, במסגרת גזירת עונשו של הנאשם על בית המשפט להביא בחשבון את מעשיו החמורים של הנאשם ואת הקורבנות חסרי האונים שהותירו מעשיו. להבדיל מפרשיות מרמה וגניבה בהיקפים גדולים המתוארים בפסיקה ואשר בהם הקרבנות היו לרוב גופים כלכליים רבי עוצמה, בענייננו - אוכלוסית הקורבנות שהותיר הנאשם, יוצאת דופן בסוגה ובמאפיינים שלה. מדובר באוכלוסיה חלשה במיוחד כאשר הנאשם ניצל לא רק את האמון שניתן בו אלא את המצוקה הגשה בה היו נתונים העולים".

בתיק פ"ח 5218/99 (ת"א) מדינת ישראל נ' אירינה רטיאני נגזר על הנאשמת 7 שנות מאסר לריצוי בפועל לאחר שהורשעה בעבירות של גניבה וכן קבלת דבר במרמה בכך שפיתתה אנשים, הרדימה אותם וגזלה את כספם.

21. הסניגור המלומד, מדגיש בטיעוניו את הנסיבות המיוחדות שבמקרה הנדון. הוא מפנה לפסיקה העוסקת בעבירות חמורות המחייבות מאסר בפועל, אולם מבקש הוא ללמד מהם את מידת הרחמים, כפי שנאמר בע"פ 389/72 זוקאים ואח' נ' מדינת ישראל מפי כב' השופט ח' כהן:

"...אין הוא (השופט - י.ש.) יוצא ידי חובה בהטלת עונשים שגרתיים ואוטומטיים, מעשה מכונה; אלא כדי לקיים ושפטו את העם משפט צדק, חייב הוא ליתן דעתו תחילה לאיש המיוחד העומד לפניו ולנסיבות המיוחדות שבהן עבר עבירתו. והדברים פשוטים, וידועים לכל בר בי-רב".

כן מפנה הוא לפסיקה בה התחשבו בתי המשפט ממצב בריאותו של העבריין (ת.פ. 510/96 מדינת ישראל נ' בן עטר). כן הוגשו ע"י הסניגור אישורים רפואיים לגבי המצב הנפשי בו מצוי הנאשם והפגיעה ברגלו.

22. בנ/6 שהינו "סיכום אשפוז" מיום 14.1.03 נאמר:

"מחלה נוכחית: לדבריו ביום קבלתו היה מעורב בשוד. נורה ברגלו... נמצא פצע יריה..."

אולם הצדדים לא התייחסו לקטע זה שבסיכום המחלה הנ"ל.

כן הוגשו מסמכים לגבי בתו של הנאשם, לימאי, שסובלת עדיין מ-PTSD (מצב דיכאוני פוסטתראומטי) כתוצאה ממאסר אביה ומות אחיה.

התסקיר אודות הנאשם מרכז את הנתונים, והתמונה עולה בקנה אחר עם כל מה שנאמר במהלך הטיעון לעונש, תוך המלצה להתחשב בנסיבות הטרגיות של המשפחה.

העונש הראוי

אכן, טרגדיה אמיתית! אין ספק שהנסיבות הקשות, כפי שתוארו לעיל, צריכות להלקח בחשבון במידה הראויה, עד לקצה הסקלה של מידת הרחמים.

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את שיקול ההרתעה כפי שנקבע בע"פ 1848/91 חיים סרוסי נ' מדינת ישראל, פדאור כרך 91(2) 175:

"עם כל ההבנה למצב הקשה שהמערער הגיע אליו, סבורים אנו שאין מקום להתערב בשיקול דעתו של השופט קמא, שלא אימץ את המלצת שירות המבחן. מטבע הדברים, מתמקד שירות המבחן בפרט ובנסיבותיו האישיות. תפקידו של בית המשפט הוא לשקול את מכלול השיקולים בהתאם למדיניות הענישה הרצויה. בעבירות מסוג אלה השיקול הדומיננטי הוא שיקול של ההרתעה של הרבים".

שקלתי את כל האמור על ידי ב"כ הצדדים, ולאחר שאני לוקח בחשבון, לצד חומרת העבירות ומספרן, את הנסיבות המיוחדות של הנאשם, הטרגדיות שעברה משפחתו והוא עצמו, דהיינו התאונה, ההתדרדרות כתוצאה מהאיומים והלחץ עליו מצד הגורמים שהפעילו אותו במעשי המרמה, וכן שיתוף הפעולה והודאתו, והתמיכה של משפחתו הרחבה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל של 30 חודש החל מיום מעצרו.

ב. מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו. התנאי שלא יעבור על העבירות בהן הורשע בתיק זה.

ג. הנאשם יפצה את כל אחד מהקרבנות על פי הטבלה שבכתב האישום כדלקמן:

(1) ספקים 22,25,31,42,46 בסך של 500 ₪ כל אחד.

(2) ספקים 1, 7, 10, 16, 21, 24, 27, 28, 37, 38, 39, 40, 45, 52, 54, 55, 56, סך של 1,000 ₪ כל אחד.

(3) 2, 3, 4, 5, 8, 9, 11, 12, 13, 14, 15, 17, 19, 23, 29, 30, 32, 33, 34, 36, 41, 44, 45, 49, 50, 51, 57, בסך 2,000 ₪ כל אחד.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, (13 בספטמבר 2004) במעמד הנאשם, בא כוחו, עו"ד עודד הכהן וב"כ המאשימה, עו"ד גאולה כהן.

_______________

יוסף שפירא - שופט