1

 

   

בתי המשפט

 

ב"ש 4242/05

בית המשפט המחוזי בירושלים

 

03/03/2005

 

לפני כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור  

 

 

 

 

מדינת ישראל

על-ידי ב"כ עו"ד בהט

מפרקליטות מחוז ירושלים

בעניין:

המבקשת

 

 

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

מאיר (בן דוד) עזריאל

על-ידי ב"כ עו"ד כץ

 

המשיב

 

 

 

 

ה ח ל ט ה

 

          לפניי ערר המדינה על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט ש' פיינברג), לפיה שוחרר המשיב בתנאים. למען הבהירות אסקור בקצרה את העובדות הרלוונטיות.

 

המשיב הואשם בת"פ 1709/99 בעבירה של גניבה בידי עובד, בסכומים נכבדים (כשני מילוני שקלים במטבע זר). לאחר תחילת משפטו בבית-משפט השלום בירושלים, לא התייצב המשיב לדיונים בעניינו. אמנם, אחותו של המשיב היתה ערבה לו כאשר שוחרר ממעצר בהליכי חקירתו, אולם עם תחילת הדיונים בבית המשפט הוא הודיע, כי היא אינה יכולה להיות ערבה להתייצבותו, והיא שוחררה.

 

נגד המשיב הוצא צו מעצר כללי, והוא נעצר.

 

בית המשפט הורה על אשפוז המשיב לצורך בדיקה נפשית. במהלך האשפוז נמלט המשיב לחו"ל. הנאשם שב לישראל, נעצר, משפטו חודש ונשלח שוב לבדיקה פסיכיאטרית. או-אז נקבע, כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין (חוות-דעת מיום 2.10.00).

ההליכים בבית-משפט השלום הופסקו, הוצא לגבי המשיב צו אשפוז, והוא אושפז במרכז לבריאות הנפש "איתנים". ביום 22.3.01 ברח המשיב פעם נוספת מהמרכז לבריאות הנפש.

 

ביום 9.2.05 חזר המשיב לישראל עקב פטירת אמו. הוא נעצר, ואולם הותר לו לשבת "שבעה" יחד עם משפחתו.

 

עם תום ימי ה"שבעה" חזר המשיב לבית חולים לחולי נפש. ניתנו מספר חוות-דעת בעניינו, הן של הועדה הפסיכיאטרית והן של הפסיכיאטר המחוזי. בניגוד לעבר, עת נמצא המצב פסיכוטי עקב מחלת נפש ממנה סובל, נמצא עתה במצב שמסוגל לעקוב אחרי ההליכים המשפטיים, הוא מבין מהו תפקיד פרקליטו ומסוגל לעזור לו בהכנת ההגנה, ולכן כשיר המשיב לעמוד לדין.

 

אין בפניי בית המשפט חוות-דעת באשר לאחריותו הפלילית של המשיב בעת ביצוע העבירה, עקב העדר עדות רפאית על מצבו הנפשי אותה עת. מן הראוי לציין, כי אין תיעוד רפואי אודות מצבו הנפשי של המשיב עד שנת 1999.

 

השופט קמא היה ער לכל ההליכים שקדמו ולהימלטותו של המשיב מספר פעמים ממתקן האשפוז בו היה. השופט קמא התייחס למצבו הנפשי של המשיב בעת ביצוע העבירה, לגביו אין תיעוד רפואי, וסבר כי אין ראיות ישירות המפלילות את המשיב בגניבת הכספים, למעט הודאתו שייתכן ובית המשפט ייחס לה משקל נמוך, "לאור התמיהות הקיימות בה באשר למצבו הנפשי של המשיב באותה עת".

 

עוד סבר בית-משפט קמא, כי קיים סיכוי לכאורה שהמשיב יזוכה מהעבירות עקב אי-אחריות פלילית בעת ביצוע העבירה, לאור המסמכים הרפואיים הקיימים בעניינו.

 

אשר על כן, החליט בית-משפט קמא לשחרר את המשיב בתנאים שאינם קלים כלל ועיקר: אחות של המשיב אשר תזדהה ותמסור הסכמה בכתב לכך שישהה בביתה במעצר בית ותחתום על ערבות בסך 200,000 ₪ לשמירת התנאים, והפקדת 150,000 ₪ בקופת בית המשפט, בנוסף לערבות עצמית של המשיב.

 

לאחר התלבטות ושיקול, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להורות במקרה דנן על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

כיום, המשיב אינו נמצא במצב פסיכוטי ומבין את ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. יחד עם זאת, על פי המתואר בחוות הדעת הפסיכיאטרית ד"ר חנין, המשיב "מנסה באמתלות שונות לצאת מהמחלקה ומבלה זמן רב ליד דלת היציאה המחלקה" (עמ' 3 לחוות הדעת).

 

עוד יצוין, כי על-פי דו"ח הועדה הפסיכיאטרית ועל-פי הדיווחים בעבר, הצליח להימלט מהאשפוז מספר פעמים בצורה מתוחכמת, למשל על-ידי פתיחת פלדלת בעזרת כרטיס אשראי, הצגת עצמו כמבקר וכד'.

 

נראה, על-פי מכלול הדו"חות הפסיכיאטריים והתנהגות המשיב, כי ברגע שישוחרר, יימלט מאימת הדין חרף הערבויות, מה גם שהוא מכריז כי בכוונתו לחזור לצרפת. אשר להערת בית המשפט בדבר הודאתו של המשיב, אציין כי בעיקרו של דבר לגבי מהות הראיות לכאורה, אמר בית משפט קמא כי -

"יש באמור בהודעתו של הקב"ט והקופאי הראשי של הבנק מר מנשה לוי מיום 13.11.98, על כך שראה את המשיב פועל בניגוד להוראות הבנק ביחס למטבע חוץ שהיה מופקד בידיו, ובהודאתו של המשיב במיוחס לו במסגרת הודעתו (על אף התמיהות שיש בהודעה זו המעוררות שאלות באשר למצבו הנפשי בעת שמסר את ההודעה) כדי ליצור את הפוטנציאל הראייתי הדרוש כדי לקיים את הדרישה של הראיות לכאורה להוכחת האשמה".

 

אזכיר, כי בשלב המעצר עד תום ההליכים, אין בית המשפט נזקק למהימנות עדים או למשקל העדויות (בש"פ 696/04 סבייח ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י נח(3) 647; ועוד פסקי-דין רבים אחרים).

 

גם אם הסניגור הנכבד הפנה לאותם מקרים בהם המשיב התייצב ולא נמלט (חזר מה"שבעה" לאשפוז, והתייצב כאשר נדרש), אין בכך להוכיח דבר, אלא שכאשר חפץ המשיב להוכיח שניתן לתת בו אמון, עובר להחלטה על המעצר עד תום ההליכים, הוא מתייצב. משישוחרר בהחלטת בית משפט, לא יהיה גורם מרתיע שימנע ממנו מלהימלט לחו"ל.

 

תוצאת כל האמור לעיל היא, שאני מקבלת את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

 

ניתנה היום, כ"ב באדר א' תשס"ה (3 במרץ 2005), במעמד ב"כ המבקשת עו"ד רונן יצחק, המשיב ובא-כוחו עו"ד כץ.

 

מיכאלה שידלובסקי-אור, שופטת

 

 קלדנית: צפורה בן-שבת