|
ב"ש 4757/05 |
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט יוסף שפירא |
||
|
פ"ח
848/05 |
|||
|
07/09/2005 |
|
|
|
|
|
בעניין: |
||
המבקש
|
ע"י ב"כ עו"ד |
|
|
|
|
- נ ג ד - |
|
|
|
|
|
||
המשיבה
|
ע"י ב"כ עו"ד |
|
|
לפני בקשה להורות למשיבה להעביר חומר
חקירה ולאפשר למבקש לעיין ולהעתיק חומר חקירה אשר לא הועמד לעיונו. הבקשה נסמכת על
סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ד-1982 (להלן:
"החוק").
הרקע לבקשה
1. המבקש
הועמד לדין בפ"ח 848/05 בגין מעשי אונס (סעיף 345(א)(2) ו-(4) לחוק העונשין,
תשל"ז-1977, (להלן: "חוק העונשין"), ומעשה מגונה, לפי סעיף 348
לחוק העונשין.
המתלוננת סבלה בעבר, ויתכן אף
כיום, ממחלת נפש, עוד בארץ מוצאה, והיתה מאושפזת בבתי חולים, בין היתר במחלקות
סגורות.
המתלוננת מסרה לרשויות החקירה כתב
ויתור על סודיות רפואית.
הבקשה
2. המבקש
טוען כי בחומר החקירה ישנם יומנים
של המתלוננת, שחלקם לא הוצג כחומר
חקירה, וכן ישנם כתובים בשפה האנגלית ובכתב יד לא ברור, ואף הודעות של
המתלוננת, חלקן אינן קריאות ואינן ברורות.
לפיכך, עותר המבקש לחייב את המשיבה
כדלקמן:
"א. לתרגם את כל החומר
הכתוב באנגלית בצורה קריאה ברורה
ומודפסת.
ב. להדפיס את כל חומר החקירה
הקיים בתיק החקירה אשר איננו ברור או קריא.
ג. לאפשר להגנה לקבל
לעיון ולהעתקה את תיקיה הרפואיים של
המתלוננת.
ד. לאפשר להגנה לקבל לעיון ולהעתקה את יומניה של המתלוננת.
ה. לאפשר להגנה לעיין ולהעתיק
את כל מכתביה של המתלוננת אשר נשלחו
למבקש ולחברותיה
ו. להורות למאשימה להכין את
רשימת "כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי
התובע", ולאפשר להגנה להעתיקו".
בעת הדיונים בבקשה במהלך
הפגרה, בפני שופטים תורנים, הרחיב המבקש את בקשתו ואף ביקש לקבל את תיקה של
המתלוננת במוסד לביטוח לאומי, וכן את תיקה במרכז לסיוע נפגעי תקיפה מינית בו היא
שוהה, וכן את תיקה אצל רופא פסיכיאטרי שנוהל בארה"ב ובארץ.
תגובת המשיבה
3. אכן,
רשימת חומר החקירה שנאסף אינה שלמה, שכן בוצעו פעולות חקירה מאוחרות יותר, אולם
המאשימה כבר הודיעה לב"כ המבקש כי הרשימה תושלם. אשר לתרגום החומר באנגלית,
הודע לסניגור, במהלך הדיון בתיק העיקרי, כי "כל חומר חקירה באנגלית שיש
בכוונתה לעשות בו שימוש יתורגם", כשהכוונה ליומנים וחוות דעת רפואית
באנגלית. בעניין זה הועבר החומר לתרגום בחברת "פרוטוקול".
אשר למכתבים. מדובר במכתבים
אותם קיבלה המתלוננת מידידים, כאשר בחלקם המזערי יש התייחסות קצרה לנאשם.
אשר להדפסת חומר בלתי קריא,
הרי חלקו מטופל כאמור לעיל, והנותר הינו לדעתה "הודעות קריאות ברמה סבירה"
אולם אין חובה להדפיסן, ואין לכך נגיעה לסעיף 74(ב) הנ"ל.
המשיבה אף מוכנה לבדוק את קיום חומר
רפואי נוסף בביה"ח 'איתנים' בעניינה של המתלוננת, ולהעמידו לבדיקת בית
המשפט לצורך החלטה בנדון.
יחד עם זאת, אין באמור לעיל כדי לאפשר
מעבר חומר רפואי ללא כל הגבלה מבלי שהמבקש הצביע על סיבה מוצדקת לקבלתו, ומכל מקום
יש לקבל את עמדת המתלוננת לכך.
יומנים אינם בגדר "חומר
חקירה" (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1)
376, 381). (להלן: 'פרשת מסארווה').
עמדות הצדדים
4. ביום
18.8.05 התייחס כב' השופט צ' זילברטל לבקשות הנוספות של המבקש וקבע כי לא
ניתן לדון בהן בלא שהמשיבה נערכה
לכך.
בדיון לפני ביום 25.8.05
הודיעה ב"כ המשיבה כי שוחחה עם המתלוננת, וכי אין לה התנגדות שהתיקים
מביה"ח טלביה יומצאו למשטרה, וכי היא מסרה וס"ר לגבי התקופה הנדונה.
אשר למרכז לנפגעות תקיפה
מינית, עדיין סבורה ב"כ המדינה שאין מדובר בחומר חקירה. ליתר הבקשות טוענת
ב"כ המשיבה כי מדובר ב'מסע דייג' שאינו תוחם זמנים. לטעמה ההליך הנכון הינו
על פי סעיף 108 לחוק.
ב"כ המבקש מוסיף וטוען
הן בדיון והן בהשלמה בכתב, כי מדובר בחומר חקירה, וככזה אמור להיות מוסדר ברשימה
כחוק. הצורך לדבריו בחשיפת החומר נובע מן העובדה שהתלונה שהוגשה קרוב ל-10 שנים
אחרי האירועים.
בטיעוניו בכתב מתייחס ב"כ המבקש
לחלוף הזמן, לחשיבות החומר המבוקש, ולפסיקה הרלוונטית לסוגיה של מהות חומר החקירה.
דיון
5. משהוגש
כתב אישום נגד אדם בעבירה המהווה עוון או פשע, קמה לו הזכות לעיין בתיק החקירה על
מנת לאפשר לו להתגונן כראוי, ולהבטיח משפט הוגן.
סעיף 74 לחוק שכותרתו "עיון בחומר החקירה"
קובע:
"(א) הוגש כתב אישום
בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת
התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל
החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.
(ב) נאשם רשאי לבקש, מבית
המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו,
חומר חקירה ולא הועמד לעיונו".
הסעיף נוקט, אפוא, במינוח
"חומר חקירה", מונח שפורש בפסיקה בפרשנות מרחיבה. בבג"צ 1885/91 אלי
צוברי נ' פרקליטות מחוז ת"א, פ"ח מה, 630, מבהיר כב' השופט ג' בך את המונח כדלקמן:
"כל ראיה העשויה להיות
רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגירסת
התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית נייטרלית לגבי השאלות
השנויות במחלוקת. חייבת להכלל 'בחומר החקירה' העומד לעיון הסניגוריה" (שם, בעמ' 634-633).
כב' השופט א' גרוניס קובע את הדרך לבחינת חומר החקירה כדלקמן:
"השאלה האם חומר מסוים
מהווה "חומר חקירה" תוכרע באופן פרטני, על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו
לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש. בהקשר זה נפסק, כי יש ליתן
למונח "חומר חקירה" פירוש רחב, הכולל אף חומר ראייתי שיש לו קשר עקיף
ליריעה הנפרסת במסגרת משפטו של
הנאשם".
(בש"פ 11042/04, פלוני נ' מדינת ישראל, (לא
פורסם), (30.12.04).
(כן ראו בג"ץ 233/85
אל הוזייל נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 124 (להלן: "פרשת אל
הוזייל").
6. לעיתים,
כבמקרה שלפנינו מתעורר חשש שמא חשיפת החומר הנוגע למצבה הנפשי של המתלוננת לאורך
תקופה ארוכה, וחדירה לצנעת הפרט בקריאת יומניה, יפגע בה יתר על המידה. אולם, מקום
שאי חשיפת חומרים אלה עלולה לפגוע בזכות הנאשם למשפט הוגן, הרי שידה של זכות זו על
העליונה, וכדברי כב' השופט א' גרוניס בפרשת פלוני הנ"ל:
"לעיתים נדרש בית
המשפט להכריע בשאלת גילויו של חומר ראייתי מסוים, אשר חשיפתו צפויה לפגוע בזכות
הפרטיות של עדים ושל קורבנות העבירה. ההלכה בעניין זה היא, כי כאשר קיימת התנגשות
חזיתית בין זכותו של נאשם למשפט הוגן לבין ההגנה על פרטיותם של עדים ושל קורבנות,
יגבר משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן. למשמע, במקרה כזה יורה בית המשפט על גילויו
של החומר הראייתי להליך הפלילי אשר מתנהל נגד הנאשם קטנה יותר, כך יש ליתן משקל
הולם לזכויותיהם שלה עדים ושל הקורבנות וכן לאינטרס הציורי המתבטא, בין היתר,
בחשיפת עבירות (בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים,
פ"ד נז(4() 625 (להלן - פרשת התצ"ר)).
יחד
עם זאת, אין זו זכות אבסולוטית, ובמקרה שהראיה הינה שולית, הרי שהיא לא תכנס בגדרו
של המונח חומר חקירה (פרשת אל
לוזייל הנ"ל, שם, 129).
אולם גם
לגבי ראיה אשר "אינה כה חיונית" כפי שהגדירה כב' הנשיא א' ברק 'בפרשת ליבני (ב"ש 848/84 ליבני
נ' מדינת ישראל פ"ד לח(3), 738) עדיין יש מקום לחושפה, בציינו:
"... לעיתים הראיה אינה כה חיונית, אך היא עדיין
בעלת משמעות מסויימת. לעתים עשויה הראיה להשתלב במערך הראיות הכללי, ובסופו שלדבר
עשוי שיהיה לה משקל מסוים, בהרשעת הנאשם או בזיכויו. היא עשויה להשפיע בצורה
מסויימת על מהימנות הנאשם או העדים. היא עשויה לשמש תמיכה לראיות אחרות, ולשמש
מנוף לקיומה של חקירה נגדית ראויה. היא עשויה להסיר או ליצור ספק.
אכן, המשפט הפלילי הוא מערכת מורכבת
ורגישה של נתונים עובדתיים רבים, אשר לכל אחד מהם משקל מסויים בבנין
כולו". (שם, 729).
7. פועל
יוצא מהחובה לאפשר עיון בחומר החקירה הינו קיומה של רשימת המסמכים המצויים בתיק
החקירה (Checklist). רשימה זו,
אינה להקלה על התמצאות בחומר החקירה, אלא להבטיח שכל חומר שנאסף בתיק בחקירה יתועד
באופן שלא ניתן יהיה להוציא מבלי שניתן יהא לדעת כי הוא אבד או לא שב לתיק.
(ראו:
בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3)).
בפרשת
מסארווה הנ"ל, מסכמת כב' השופט ד' ביניש את הסוגיה, בציינה:
השאלה
מהו "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק אינה פשוטה, וכבר נאמר על ידי
בית משפט זה כי מושג זה של "חומר חקירה" אין הוא ניתן להגדרה, אלא באורח
כללי בלבד. לא בכדי "חומר חקירה" לא הוגדר בהגדרה ממצה לא על ידי המחוקק
ולא על ידי הפסיקה, אלא נקבעו בפסיקה מבחנים כלליים שיסייעו לזהותו. (בג"ץ
233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(124 (4. ראו גם בש"פ
1355/98 צבי בן ארי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
תכליתה
של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן,
באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה
מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר "חומר חקירה", ויש לנהוג
פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה
הנפרשת במהלך האישום הפלילי, הינו "חומר חקירה" כמשמעותו בחוק. בבואנו
לקבוע מהו "חומר חקירה", עלינו להיות "מודרכים על ידי כללי השכל
הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסניגור הזדמנות הוגנת להכין את הגנתו... אולם... אין גם
להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה
הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית..." (בג"ץ אל הוזייל הנ"ל בעמ'
129). ככלל, חומר חקירה הוא חומר רלוונטי לאישום הפלילי שנאסף על ידי המשטרה במהלך
החקירה, וחומר זה מועבר מהמשטרה לתביעה. חומר שנאסף יש להעביר, כאמור, מגורמי
החקירה לתביעה גם אם הוא רלוונטי בעקיפין בלבד, ומשהועבר החומר לתביעה תעמידו זו
לעיון הסניגוריה".
8. לפיכך,
אכן כל ראיה יכולה להוות חומר חקירה רלוונטי לצורך הכרעה במשפט עצמו. מטבע הדברים
בחינת החשיבות של פרט זה או אחר מנקודת מבטו של הסניגור אינה בהכרח זהה לזו של
המאשימה, ולא תמיד רואים שני הצדדים את הדברים "עין בעין" כלשון העם.
9. אמנם
בקשות הסניגור הינן גורפות, לפיכך יש לעשות הפרדה בין חומר חקירה המצוי בתיק
החקירה ובין חומר שהמאשימה אינה רואה בו
חומר חקירה, בין שהוא מצוי בידיה ובין אם ניתן להשגה.
א. ראשית,
צודק ב"כ המבקש בבקשתו לקבל את רשימת חומר החקירה. כפי שכבר ציינו מטרתה
למנוע תקלות עתידיות, ולפיכך על המשיבה להכינה. (ראו לעניין זה: עו"ד ד'
ארד-אילון, "החובה להכין רשימה של כל החומר שנאסף או שנרשם על ידי הרשות
החוקרת", סקירה משפטית w.w.w. skira.co.ik/Online/Article 18426).
ב. המשיבה
תאפשר עיון והעתקה של כל חומר החקירה המצוי עתה בתיק החקירה שבידיה, וכן החומר
שנמסר לחברת פרוטוקול לתרגום. בכלל זה תאפשר את העתקת היומנים והמכתבים של
המתלוננת לגביהם נתנה היא ויתור על סודיות.
ג. המשיבה
תאפשר העתקת התיקים הרפואיים מבתי החולים שצוינו על ידי ב"כ המשיבה, שלגביהם
ניתנה הסכמת המתלוננת.
ד. אשר
לחומר שישנה הסכמה או שטרם התקבלה הסכמה של המתלוננת, ואשר אינו נמצא בחזקת המשטרה
או המשיבה, אין מקום להחליט במסגרת בקשה זו בעת הזו. לשם כך על המבקש יהא לנקוט
בהליך על פי סימן ז' לחוק (סעיפים 105- 109) במהלך המשפט.
ה. חומר
שלגביו חולקת המשיבה כי זכותו של המבקש לעיין בו, יובא לבקשת מי מהצדדים לעיון בית
המשפט, במסגרת בקשה נפרדת, על מנת שיחליט אם יש מקום להתיר העתקתו. כך גם בנושא
תרגום מסמכים.
ו. אשר
לחומר בלתי קריא, כבר נקבע לא אחת שיש למסור לסניגור חומר קריא, ואם מדובר במילים
בודדות ייעשה הדבר בדרך המוצעת ע"י ב"כ המשיבה, אולם אם מדובר במסמך בלתי קריא, יש להדפיסו.
המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום ב' באלול, תשס"ה (6
בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
_______________
יוסף שפירא - שופט