בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט מ' אילן
ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי
בבאר שבע מיום 17.6.96 בת.פ. 13/95
שניתן על ידי כבוד השופטים: ג' גלעדי
צ' סגל ונ' הנדל
תאריך הישיבה: י' בטבת התשנ"ט (29.12.98)
פסק - דין
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של אינוס ומעשה סדום בתוך המשפחה. מדובר במעשים שעשה המערער בבתו הקטנה שהיתה בת 16 בעת בצוע המעשים. המעשים כללו בעילה ומין אוראלי בכפייה במשך תקופה של כשלשה שבועות לגרסת התביעה ושל שבועיים לגרסת הסנגור.
הקטינה חששה להתלונן בגלל איומי הנאשם שירצח אותה והענין התגלה רק כאשר הקטינה, במצוקת נפשה וכאשר לא יכלה יותר לכבוש את הדבר בלבה, פתחה את סגור לבה במכתב לחברה טובה, אשר ראתה לנכון לדווח על כך, וכך הגיע הדבר לידי תלונה למשטרה.
המערער הכחיש את האירוע, התנהל משפט שבו העידה המתלוננת והיתה חשופה לחקירה נגדית נמרצת ובוטה.
המערער הורשע ונדון לעשר שנות מאסר מיום מעצרו 11.1.95.
המערער לא השלים עם ההרשעה וערער הן על ההרשעה והן על חומרת העונש.
בישיבה מיום 20.4.98 שינה המערער את טעמו וחזר בו מן הערעור על ההרשעה, ודבר זה יאמר לזכותו.
המערער המשיך בערעור על חומרת העונש בלבד, והדיון נדחה לשם קבלת תסקיר של שרות המבחן לגבי המתלוננת. (תסקיר נפגעת עבירות מין).
עו"ד דוד דרעי אשר מיצג את המערער בשלב הערעור, טען בפנינו בטוב טעם ובשום שכל כל טענה אפשרית לטובת מרשו, בניסיון לשכנענו להמתיק את עונשו של המערער, אך לצערנו לא די בדברים ששמענו מפי הסנגור כדי לשכנענו להתערב בגזר הדין קמא.
הטענה העיקרית היא שהמערער עשה את שעשה בהיותו במשבר במהלך טפול גמילה מסמים, ואילו היום הוא נגמל כליל ושוב אינו מהווה סכנה.
גם הוגשה לנו חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר גד נשיא, אשר תמציתה היא שהמערער אינו מהווה סכנה אם יקבל חופשה מהכלא או ישוחרר.
לעומת זאת מונחים בפנינו שני תסקירים של קציני מבחן. התסקיר המתיחס למערער המאשר את היותו גמול מסמים אך אין בו המלצה טיפולית.
התסקיר המתיחס למתלוננת מציין את הנזק הנפשי שנגרם לה. התסקיר גם מציין התקדמות שחלה בתהליך שיקומה וההשפעה החיובית שיש לשרות הצבאי שהיא משרתת עכשיו, אך מובע חשש שכאשר תסיים את השרות הצבאי ותצא מהמסגרת הצבאית תהיה רגרסיה במצבה, והיא תהיה זקוקה לתמיכה וטפול.
מר דרעי גם הסביר לנו שהמערער עומד בקשר טלפוני עם המתלוננת ועשה נסיונות לשקם את היחסים עמה. לקצינת המבחן היתה הסתייגות ביחס לקשר זה.
מר דרעי גם הביא לידיעתנו את נסיבותיו האישיות של המערער. הוא נענש לא רק במאסר אלא בהתפוררות משפחתו. אשתו התגרשה ממנו. בנותיו התרחקו ממנו. אחותו האהובה נפטרה ממחלה קשה בעת היותו במאסר. הוא נשאר אדם בודד שאין לו מלבד אמו הקשישה, נפש קרובה.
מר דרעי גם ניסה להראות לנו שמקרים דומים בעבר נדונו לעונשי מאסר קצרים מזה שנדון לו המערער.
הסנגור גם בקש לא לזקוף לחובת המערער את כפירתו באשמה. הוא מצביע על חוות הדעת הפסיכיאטרית האומרת שזהו תהליך ידוע של הדחקה כאשר האדם אינו בשל להתמודד עם מעשיו. מר דרעי סבור שעתה המערער עבר שלב זה ומודה במעשים, צריך לעודד אותו לקראת שיקומו על ידי הקלה בעונש.
לאחר ששקלנו את הטענות של הסנגור לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין.
אנו מסכימים עם בא כוח המדינה שמדובר במקרה של גילוי עריות קיצוני בחומרתו.
ניצול חסר האונים של בת כלפי אביה בצורה ברוטאלית כפי שבאה לידי ביטוי במקרה זה טעונה תגובה הולמת מצד בית המשפט ונראה לנו שהעונש שנגזר על המערער אינו חורג בשום אופן במידתו בהתחשב בחומרת העבירות ונסיבותיהן.
משום כך אנו דוחים את הערעור.
ניתן היום י' בטבת תשנ"ט (29.12.98).
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
96060850.T10