הלידה האנונימית

הילד הרצוי: טיעון בעד אימוץ ונגד הורות כפויה.

משפט שלמה, של שלום מצפת

סילביה צלר ורנה טלבוט

פורסם ב'כפיה' מס. 10, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), פברואר 06'       

הגדרת הגנאולוגיה (השושלת המשפחתית) שלנו היא נושא מרכזי בתהליך החשיבה שלנו, בניית הדימוי העצמי ויצירת זהותנו. חיוני עבורנו להבהיר מי אנו, איך הגענו לעולם, ומי הם הקשורים אלינו.
ישנן שתי דרכים להגדרה של הורות:
1) על ידי יחסים המבוססים על  האהבה לילד. פירושו של דבר שהורים מאמצים ילד. הם בוחרים לטפל בו ולוקחים על עצמם את האחריות לגידולו של תינוק רך בשנים. ילדים מאומצים נושאים את שם המשפחה של הוריהם ה"לא טבעיים". כך נבנית הגיניאולוגיה המבוססת מילולית והבאה עם שמות המשפחה.
2) ע"י גיניאולוגיה ביולוגית שמשמעותה הולדה. זו הפכה להיות זווית הראיה השלטת במשך 300 השנים האחרונות עם התקדמות הרפואה המודרנית וכתוצאה של עידן ההשכלה ועליית מדעי הטבע והפסיכיאטריה.
התיזה המוצגת במאמר זה היא שחשיבה אנושית היא הליך הקשור קשר הדוק לשפה. הרטוריקה הכוזבת שהשרישו מדעי הטבע העלימה הבנה זו. לפעולות אנושיות יש סיבות, הן מונעות ע"י אינטרסים, אידיאולוגיה, מיתוסים וכו', והן מונחלות דרך ספרות, סרטים, תיאטרון ופילוסופיה. ברגע שאנו מבינים את הרעיון כי גידול של ילד מונע ע"י תחושות של אהבה הורית ומכאן חייבים אנו להסכים כי הרעיון של הורות המוגדרת על ידי גנים, או מערכת כימית מולקולארית הוא מוטעה ולמעשה הוא גם יכול להוות בסיס לאידיאולוגיה גזענית.
בניגוד להצגה הכוזבת שמקדמים מדעי הטבע הרי שהדימוי העצמי שלנו, זהותנו וכמובן הליך החשיבה שלנו נעוצים בדרך בה אנו עושים שימוש בשפה הן בצורה של דיבור פנימי והן בפניה לאחרים. התקשורת, הפנימית והחיצונית היא שיוצרת את זהותנו, ומכאן כי התפתחות של שפה עשירה ­ ולא איזשהו תפקוד מוחי ­ היא המבדילה אותנו מחיות. האידיאולוגיה המונעת על ידי השאיפה לצבירת עוצמה של הפסיכיאטריה אינה מאפשרת לרבים להגיע לתובנה זו. עלינו ללמוד מן הדוגמא העתיקה של משפט שלמה על שתי האמהות הנאבקות על הילד החי. החלטתו הנבונה של המלך מבטאת בדיקה של מערך היחסים הלא אנוכיים בין הנשים לילד אשר קובעים את זהות ההורה, ולא ניסיון להכריע לגבי הורות "טבעית, או אמיתית".
השפה תגדיר את המוצא
בראשית שנת 2003 פסק בית הדין האירופאי לצדק ברוב של 10 כנגד 7 בשאלת הלידה האנונימית פסיקה מרחיקת לכת למדי. אישה מצרפת תבעה את זכותה לדעת את זהותה של אמה הביולוגית וביקשה שבית המשפט יתן צו שיאפשר לה גישה למסמכים הקשורים בלידתה. 
בית המשפט הגבוה אישר כי התקנות הצרפתיות המאפשרות מצב של לידה אנונימית (במשמעות של הסתרת פרטי האם הביולוגית) אינן סותרות את האמנה האירופאית בדבר זכויות האדם, ובכך דחה את התובענה. הגדרתו ­העצמית של הילד תהיה אם כן בלתי תלויה בהוריו הביולוגים, אשר יכולים לבחור באנונימיות בלא שהדבר יחשב כפגיעה בילדם הביולוגי. 
הרבה אנשים קרוב לוודאי אינם מודעים להשלכות שיש להחלטה זו ולאפשרויות החבויות בה. היות וברגע שניתן לנתק בין הלידה וההורות, ניתן לגעת גם בבסיסן של תפיסות גזעניות, המבוססת במקרים רבים על הצדקות ביולוגיזציות לאפליה חברתית רבת פנים. מי אינו מכיר את סיפור המחזה "מעגל הגיר הקווקזי" של ברכט, שבו אהבתה הלא אנוכית של אם לילד אשר שתי נשים מבקשות להחזיק בו היא אבן הבוחן המכריעה להגדרת האמהות. משפט שלמה דומה מאוד ­ אין עדות לחקירה בדבר הריון או לידה, מה שקובע הוא רק הוכחת האהבה והדאגה ההורית לילד, כל זאת בצל איום השופט להביא למותו. בשתי הדוגמאות ההורות הביולוגית אינה הבסיס למערך יחסים של הורות, נקבע כי רק הקשרים בין הילד והאישה הממלאת את תפקיד ההורות הם הקובעים את האמהות.  
כתוצאה מכך הדרישה היא שכל ילד יעבור למעשה תהליך של אימוץ על ידי הורים. אין כל הורות זולת זו אשר מקורה ברצון, ויש בה גם הבט טכני אשר כולל גם חתימה מרצון של הורים על תעודת הלידה של הילד. אפשרות זו נפתחת גם במקרה של לידה האנונימית, כפי שזו אושרה בידי בית הדין האירופאי לצדק לזכויות אדם. ברור כי להחלטה זו צריכה להתלוות הבנה כי להורים הביולוגיים תהיה זכות קדימה בהליך: תשמר להם הזכות המוגבלת בזמן ל"אימוץ" ילדם אך מצד שני לא ניתן יהיה לכפות הורות על איש רק ע"י תרומת כרומוזומים או גנים.
בכך יחסי הורה ­ילד מושמים על בסיס חופשי מכפיה ומאילוצים, הרצון לשאת בנטל האחריות לילד לתקופה מסוימת של חייו, ולעיתים לכל החיים, הופכים לקשר של בחירה. עם אימוץ כהליך רשמי רגיל, החברה תבצע קפיצת מדרגה שהינה ברת השוואה להתפתחות שנעשתה במעבר לשותפות זוגית המבוססת על אהבה ורצון הדדי של בני הזוג, בניגוד לזיווג הכפוי בצורה של שידוך בו אחרים קובעים מי יכלל במסגרת הזוגיות מתוך אינטרסים שלהם.
אבל ניתן לטעון שבכך נוצר מצב בו הורה ביולוגי יוכל לחמוק מההתחייבות לתמוך בילדיו. אך האם זו באמת בעיה? ניתן לתאר מצב בו ה"אפוטרופסות" על ילד תהפוך ל"חובת הרווחה", "תשלום המזונות" יהפוך ל"זכות למזון", ו"הרשאת חינוך" תהפוך להיות "לחובת חינוך". כל אלה ימומנו ע"י מס ירושה מוגדל אשר ישמש לתשלום עבור צרכי הילדים כולם. פירושה של הצעה זו הוא גידול בשוויון ההזדמנויות, משום שכל עלות צרכיהם של הילדים ייושתו על הכלכלה הלאומית. מכאן שהפנטסיה אודות שושלת "ביולוגית" תוחלף ע"י גיניאולוגיה מבוססת שפה, שם המשפחה יהיה הקישור להורים המטפלים, לעבר. השפה תגדיר את המוצא: מכאן שאת זהותנו לא תגדיר הגנטיקה אלא הקשרים החברתיים הבאים לידי ביטוי באהבה ודאגה ומוצאים גם את הביטוי בתקשורת המילולית הסמלית, הווי אומר שנוצרו בדרך לינגוויסטית.
עד כמה תקפה הצעה זו? בגרמניה המוסדות המטפלים בלידה אנונימית מתקראים "baby klappe" (תחנות ל"זריקת" תינוקות לא רצויים של אמהות שבכך נותרות אנונימיות). הלידה האנונימית מתקיימות באיזור משפטי אפור. על נטישת ילד על ידי הורה ניתן להעניש, אך במידה והילד מועבר לסביבה מוגנת, מעשה הנטישה אינו מלווה בעונש. בבונדסטאג עבר לאחרונה חוק המבטל את  החובה ליידוע הרשויות בדבר לידות אנונימיות. כל המפלגות בפרלמנט תומכות בהצעת החוק מלבד המפלגה הסוציאל דמוקרטית (PDS). בשנה שעברה 2002 הליך החקיקה נעצר מתוך כוונה להמתין להחלטתו של בית הדין האירופי לצדק.
הכוח המניע מאחורי מאמצי הליגליזציה הוא בעיקר של הכנסיה הקתולית, המשתמשת בטיעון של הגנת החיים כדי להסביר את הלידה האנונימית כלידת חירום ואשר מאמינה כי מניעת סיכון לחיי הילד הלא רצוי חשוב יותר מזכותו של הילד למידע אודות הוריו הביולוגיים. במקרה זה הזכות לאנונימיות קודמה למעלת "זכות פרט". הממסד הרפואי, כמובן, טוען כנגד עיגון חוקי של לידה אנונימית. סיבותיו לכך הן מתקן זה לא ימנע רצח מאחר והbaby klappe-ישמש רק אנשים רציונאליים. הטיעון הוא כי לא ניתן למנוע מנשים במצוקה לפעול בדרכים המסכנות את הילד, רק משום שפתוחה בפניהן האפשרות להשתמש בbaby- klappe או בלידה האנונימית. אם נשים אלו במצבי חירום ממילא פועלות בצורה כה רציונאלית שבה הן משתמשות ב­baby klappe, הרי שהן כל כך בשליטה על מצבן כך שהן ממילא לא תזדקקנה לעשות את "הפשע הנוראי" של הריגת הילד. הכנסיה הקתולית כמו גם הממסד הרפואי מסכימים כי מדובר כאן ב"מצב חירום", משום שהמיניות התרופפה, כלשון דימוי. הילד בכך הופך להיות "הלא רצוי", משום שהוא נוצר (התפתח) מחוץ לתכנון המשפחה.
הילד הרצוי
מודל של הורות המוגדר ע"י "אימוץ כחוק כללי" משמעו הדרה של "הורות כפויה", ההורות הביולוגית תנותק מהורות בפועל ומן האחריות לגידול הילד. תוצר לוואי מבורך משינוי כזה הוא ניתוק הקשר בין מיניות והריון ובכך ישוחררו גברים ונשים ממערך ההפחדה של הכנסיה הקתולית. המיניות, אלמנט מרכזי של שליטה, תהפוך להיות בטלה, מאחר ותשוקה ללא עונש בצידה היא אימת כל הכוחות השולטים. 
האין המצב של "ילד רצוי" מוגשם רק בידי הורים המקבלים אותו באקט של הסכם מרצון ונוטלים את האחריות עליו? האין הפרשנות הקיימת של "ילד רצוי" מבוססת למעשה על ביולוגיה, ומכאן אפילו גזענית ובעלת מגמה בדלנית? מכאן נובע חלק הארי של רפואת הפריון והפנטסיות הביו­רפואיות המרוכזות סביב השיבוט הגנטי. מאיזה מקור אחר באות תיאוריות אבסורדיות כל כך כגון "הארכת החיים"? כנגד ייצור פנטסיות כאלו לא תועלנה גם קריאות המדינה לעונש. אידיאולוגיה ביולוגיסטית שלטת זו רק מתחזקת. הורות מרצון תפעל באופן מנוגד לזה. הצעד הראשון לקראת זאת הוא הליגליזציה של הלידה האנונימית ­ בגרמניה זה כבר מונח על סדר היום של המחוקקים. 
הכותבים הנם חברי חוג ה'פוטוריסטים' במפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית