תום סאס: טירופי הושיע אותי, הטירוף והנישואים של ווירג'יניה וולף, פרק ראשון מספר בשלבי תרגום  |  
מוגבלות פסיכיאטרית
אנו פועלים לשיקום כבוד האדם ע"י הגדרת 'מוגבלות' כמערך של מכשולים שהונחו בידי המדינה כנגד קבוצת אנשים בהתבסס על מאפיינים ביולוגיים. כלומר: האנשים מוגבלים בידי המדינה המונעת מהם בכך את זכאותם לאותן זכויות בסיס המוכרות כזכויות אדם. לא צריכה להיות אמנה או חוק מיוחדים בעניינם של אנשים עם מוגבלויות, משום שדבר זה יהיה פשוט עוד חוק המבוסס על ביולוגיה, שמטרתו האמיתית היא להטיל סטיגמה ולנדות קבוצה של אנשים משאר האנושות. עלינו לפעול למען כל האנושות כך שכולנו נהיה זכאים לאותן זכויות בסיסיות 

חגי אביאל

פורסם ב'כפיה' מס. 8, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), ינואר 03' 



במסגרת פעולות 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' במאבק על זכויות האדם בתחום פסיכיאטרית הכפייה אני מציג כאן את פרשנותנו למינוח 'מוגבלות פסיכיאטרית' במשמעותו כקטגוריית 'מוגבלות' שהומצאה ומיושמת ע"י חקיקה שתפקידה למנוע מאתנו, אנשים שסבלו מרדיפה פסיכיאטרית, כליאה פסיכיאטרית שרירותית ועינויים את זכאותנו לחלוק עם שאר האוכלוסייה את אותן זכויות בסיס המוכרות כללית כזכויות אדם. במילים אחרות: "אנו הוגבלנו" במקום "אנו מוגבלים". אנו מתנגדים לחלוטין למשמעות הכוזבת של המינוח 'מוגבלות פסיכיאטרית' כמאפיין מבוסס ­ ביולוגית כפי שהוא מקודם בידי תומכי מערכת בריאות הנפש. פרשנות ביולוגית זו היא משפילה, רדוקטיבית ו, מסוכן מכל, מצדיקה את אלימות הפסיכיאטריה הכוחנית המבוססת על מינוחים רפואיים ביולוגיים וגזעניים. בנייר זה אסביר את עמדתנו. 
התפיסה הנוכחית של המינוח 'מוגבלות' מפרשת זאת כמאפיין ביולוגי­ רפואי המונע מהיחיד מלבצע מספר מטלות ופעולות, הן משום שמניחים כי הוא/היא אינם מסוגלים לכך פיזית או אינטלקטואלית, או כתוצאה של אפליה חברתית בשל מה שנתפס ע"י החברה כמאפיין ביולוגי. המינוח 'מוגבלות' אם כן מאופיין בלבדית מנקודת מבט ביולוגית.
'חוקי מוגבלות' קיימים, בניסיונותיהם להתייחס לצרכים ביולוגיים אלו, מבוססים על הנחות היסוד
הטוענות כי החברה בת זמננו אינה רשאית לנסות ולשנות מאפיינים ביולוגיים, וכי עליה להכליל קבוצות שונות. עקרונות אלו מגבילים את אפשרות השימוש בתכונות אופי ביולוגיות אלו כעילה לאפליה כנגד יחידים המוגדרים כמוגבלים. המטרה המוצהרת של עמדה זו היא להכיר ב'אחרות' (OTHERNESS) ולהעניק לה את אותן זכויות כלשאר החברים בחברה ככלל.
דוגמה מובהקת וידועה ביותר לקבוצת סנגור זכויות המבוסס­ ביולוגית היא "נשים". בכדי להגדירן כחברות בקבוצת 'מוגבלות', במשמעותה המקובלת כיום, חייבות נשים להתאפיין ביולוגית (כלומר, הדבר המאחד "נשים" הוא במהותו מאפיין ביולוגי). או אז מחויבת החברה לחוקק חוקים מיוחדים להבטחת היחיד כי מאפיין ביולוגי זה (בדוגמה דנן, להיות "אישה") לא יכשילו אותו וימנעו ממנו מלממש את צפיותיו מהחברה.
לכאורה הדבר נראה מבורך אך למעשה צורת חשיבה זו מובילה לאתוס של הקורבניות שקבוצות מסוימות אימצו כחלק מאידיאולוגיית הזהות שלהן. קבוצות אלו נבנות סביב הנחת היסוד של  חבריהן כי הן קורבנות של החברה. תוצאה לא רצויה מצורת קונצפטואליזציה זו של העצמי היא יצירת קבוצה מלאכותית עם מעט התחשבות ברצונות הייחודים של אלו הנכרכים בקבוצה זו בכפיה, בין אם בידי אנשים אחרים או, בצורה מאיימת יותר, בידי המדינה. החשיבה שמאחורי הגדרת קבוצות הפועלות לזכויות מוגבלים לפי המאפיינים הביולוגים של חבריהן היא מבזה, רדוקטיבית, פטרנליסטית ולבסוף הרסנית. היא מניחה שעל כולנו להתאים עצמנו לסטנדרטים זהים, ושאלו החורגים מהם אינם בני אדם "שלמים", והיא מתעלמת מקיומן של יכולות וצרכי אנוש שאין להן כל קשר למאפיינים ביולוגיים. קהילה המבססת את זהותה על 'מוגבלות' ביולוגית כפי שזו מוגדרת בידי הסובבים אותה, והאפליה החברתית הבאה כתוצאה מכך, יוצרת קהילה נגטיבית, קהילה המאפיינת עצמה על דרך השלילה, כלומר דרך חסרונו של דבר, או העובדה שדבר מה נמנע ממנה.
גם התפיסה הטוענת כי 'מוגבלות' הנה הליך חברתי או כלכלי הנכפה על אנשים לקויים אינה עומדת במבחן המציאות. אדם אמיד מספיק, או יפה מספיק או נחוש מספיק, למשל, אינו חווה הליך חברתי וכלכלי זה (או לפחות חווה הליך זה בצורה הרבה פחות חריפה, חשבו על הלן קלר). כלומר הליך חברתי וכלכלי זה אינו "מגביל" אותו/אותה מהשתתפות בחברה.
מטרתנו היא לשקם את כבוד האדם ולאפשר לאנשים להשתתף בחברה מנקודה שוויונית, לא מטעמים המבוססים על נימוקים ביולוגיים כגון "אני שחור", "משותק", "אישה" וכו' ­ דבר שהוא משפיל במהותו, אלא מהטעם שכולנו בני אנוש ובשל כך לכולנו מגיעות אותן זכויות אדם, זכויות אותן כל אחד ואחת צריך/ה למלא בהתאם לצרכיו/ה בחיים.
לפי תפיסת העמותה את זכויות האדם, כפי שהדבר בא לביטוי בפעולותינו, אנו מציעים כאן דרך ראייה שונה לקונצפט של 'מוגבלות', דרך שהיא מכובדת, בונה וחיובית. בהתאם לדרך זו 'מוגבלות' מוגדרת כמערך של מכשולים שהונחו בידי החברה והמדינה בדרכם של אזרחים מסוימים. כלומר: האנשים מוגבלים בידי המדינה, שמונעת מהם בכך את זכאותם לאותן זכויות בסיס המוכרות כזכויות אדם.
כדוגמא חשבו על הקשיים שחווים אנשים המשתמשים בכיסאות גלגלים בשעה שהם מנסים להשתמש בתחבורה ציבורית, בשל המדרגות שעליהם לטפס כדי להיכנס לאוטובוס. קל לאפיין אנשים המשתמשים בכיסאות גלגלים כקבוצת 'מוגבלות' בעלת צורך בחקוק חוקים מיוחדים וספוק צרכים מיוחדים, כגון אמצעים מיוחדים של תחבורה. אך בהתאם לתפיסתנו במאמר זה יש לשים דגש על העובדה כי על תחבורה ציבורית, מהגדרתה, להיות נגישה לכל, ובשל כך צריכים  אוטובוסים להיות מותאמים להעלות לתוכם אנשים המשתמשים בכיסאות גלגלים.
משום שקל להוכיח כי 'מוגבלות פסיכיאטרית' היא 'מוגבלות' יזומה בידי המדינה באמצעות "חוקי בריאות נפש" מיוחדים הרי שמאבקנו להגדרת 'מוגבלות' כחסימה בידי חוק של קבוצת אנשים מזכאותם לשוויוניות בזכויות האדם הבסיסיות שלהם יכולה להנהיג את המאבק למען כל ה'מוגבלויות'. 'מוגבלות פסיכיאטרית' במובן של יחידים שהוגבלו בידי פסיכיאטרית הכפייה (באמצעות רדיפת אנשים בשל מחשבותיהם, או דרך חייהם, או מיניותם, או מוצאם האתני, או התנהגותם הבלתי מקובלת או רצויה חברתית, מצבם כדחוי החברה וכו') ע"י כליאתם השרירותית במוסדות פסיכיאטריים, בהתבסס על חוקים ביולוגיים וגזעניים, וע"י עינויים בדרכים שונות. ככלואים פסיכיאטריים נשללות מאתנו, בידי החוק, זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלנו ­ כגון "חופש מפחד", "חופש המחשבה" והחשובה מכל "הזכות לכבוד האדם" (המוגדרת לאחר מילותיו של פרנסוא דה מנטון, אחד מהשופטים בנירנברג, כ"זכות למעמד -סטטוס-­ של בן אנוש"), משום שאנו מוגדרים בידי החוק כ"תת אנוש" = "חולי נפש" וככאלה החוק מציין בבירור שכל דבר ניתן להיעשות לנו, או בתוכנו, שאסור לעשות ל"אדם". כליאה שרירותית, עינויים והריגה שרירותית הם הגדרות "פחד" בהתאם להצהרת זכויות האדם הכללית של האו"ם משנת 1948. במילים אחרות, אנשים מוגבלים פסיכיאטרית מזכויותיהם לחופש מפחד, חופש המחשבה והזכות לכבוד האדם.
בדרך זו, אנו מסיטים את הדגש מראיית האדם דרך הגדרה ספציפית ביולוגית לזכויות הכלליות שאנו, כל בני אנוש, זכאים להן כחברים בקהילה האנושית.
האם יש כיום במדינות דמוקרטיות חוק ייחודי המבוסס על אפיונים ביולוגיים של "שחור" "משותק" "אישה" וכו'. השולל מ"שחור", מ"משותק", מ"אישה" וכו' את זכויות האדם שלהם המפורטות לעיל? כולנו יודעים שהיו חוקים כאלו בארצות הברית של אמריקה (רק לדוגמא) והם בוטלו משום שהצפון אמריקנים הגיעו להבנה שחוקים אלו מפרים זכויות אדם מהותיות. אך 'חוקי בריאות הנפש' שרירים וקיימים, ולאור דוגמה זו, טיוטת אמנת האו"ם המוצעת המקדמת חוקים פסולים אלו יכולה לשאת את הכותרת "אמנה לקידום והגנת זכויות האדם של עבדים".
ע"י הגדרת מוגבלות פסיכיאטרית כהפרה של זכויות אדם כנגד קבוצת אנשים בהתבסס על מאפיינים ביולוגיים פיקטיביים, אנו פועלים לשיקום מלא של כבוד האדם של אלו שנפגעו בידי 'מוגבלות פסיכיאטרית', שהרי אפקט ה'מוגבלות' מורגש בצורה החזקה ביותר בתחום הכפייה הפסיכיאטרית משום שקורבנותיו מאולצים בכוח להפנים את האשמה והבושה של ה"ליקוי" הביולוגי שנטען כלפיהם. הנחת היסוד של הכפייה הפסיכיאטרית היא: אתה "חולה" ­ זאת אומרת לקוי ביולוגית ­, זוהי הסיבה מדוע נכלאת במוסד פסיכיאטרי. רק ע"י הודאה באשמתך והכרה בבושתך ­ זאת אומרת במחלתך, תוכל להשתחרר ממוסד פסיכיאטרי.
זוהי בדיוק הנקודה של מאבקנו לשיקום כבוד האדם: במקום להפנים­ ואין זה משנה אם האדם עושה זאת מבושה או בגאווה ­ זהות ביולוגית, אשר כיום מקבלת ביטוי הולך וגובר בכוח העולה של תורת השבחת הגזע החדשה המשלבת שוב ­כמו בתקופת הנאצים­ את הפסיכיאטריה עם הביולוגיה והגנטיקה, מטרתנו היא לפנות לכל משפחת האדם, על בסיס הצהרת זכויות האדם הכללית של האו"ם משנת 48' ולדרוש את חיסול החוקים (כהחלטת מועצת האו"ם 46/119 מתאריך 17 בדצמבר 1991 הנושאת את הכותרת "העקרונות להגנת אנשים עם מחלות נפש ולשיפור טיפול בריאות הנפש") המפרים הצהרה זו ומפלים בין אדם למשנהו על בסיס קנה מידה ביולוגי. הטיוטה המוצעת כיום לאמנת האו"ם בנושא המוגבלויות מחזקת ותומכת בכל החלטות האו"ם המאפשרות הפרות זכויות אדם בתחום פסיכיאטרית הכפייה, של כלואים פסיכיאטריים, הקבוצה אותה אנו מייצגים.
כידוע, נטען שאסירים פסיכיאטריים אינם יכולים לדבר עבור עצמם. זהו שקר נוח. כלואים פסיכיאטריים שוב ושוב דוחים באופן מפורש וחד משמעי את הכפייה הפסיכיאטרית. אך בשל ההנחה, שהוזכרה קודם, של חקיקה "בריאות נפש" גזענית ­ ביולוגית, ומוגנת על ידה, המדינה יכולה להתעלם מ­ "לא!" ברור זה ולהתעקש כי מדובר ב­ "כן". עלינו לשאול את עצמנו מי מקדם שקר זה (שכלואים פסיכיאטריים אינם יכולים לדבר עבור עצמם) ובשל איזה סיבות. עלינו לעשות זאת ע"י השאלה מי מרוויח מכך?. בישראל למשל, לסניגוריה הציבורית ודומיה (לשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים, וכו') יש תמריץ כספי לקדם שקר זה, משום שהוא מבטיח להם שפע של עבודה במינימום של עבודה. עבודתם צריכה הייתה להיות הגנת החירות והכבוד של אזרחים חפים מפשע, במקום זאת הם באופן נוח ביותר הולכים בעקבות הדוגמה של "חולה הנפש" הזקוק "לטיפול פסיכיאטרי כפוי", ובכך מקבלים על עצמם את הסטאטוס של "Token Lawyer". דוגמה זו מבטיחה את משכורתם של מאות רבות של אנשי מקצוע, אשר בשל כך מקבלים תמריץ לקיימה וללחום כנגד הקוראים עליה תגר.
האירוע שבעקבותיו נוצרה היוזמה לנייר עבודה זה היה כנוס מיוחד במשרד הראשי של הועדה לזכויות האדם של האו"ם בג'נבה בנושא 'מוגבלות' באפריל 2001. בפגישה זו ניתן היה להבחין בהבדל הברור בין הדוברים בהתאמה למעמדם כנציגי מדינות או כנציגי ארגונים לא ממשלתיים. נציגי המדינות דיברו על הצורך בהצהרה התומכת בחוקי 'מוגבלות' מיוחדים, בשעה שנציגי הארגונים הלא ממשלתיים אף לא הזכירו את הצורך בחוקים ובמקום זאת דיברו על קשיי היומיום. הסיבה לכך פשוטה: ברור שתמיכה הנשענת על ממשלות לרעיון של אמנה זו משמעה העברת יותר כוח וכסף (נתמכים בידי חוק) ל"ספקי שירותים" מקצועיים הממונים בידי המדינה. לחוקים יהיה קשר מועט ביותר לרצונותיהם של היחידים הנוגעים בדבר או לארגוניהם. זה היה רק על יותר כוח לממשלות ולאנשי מקצוע בהם הכוח יתמוך ויתחזק.
ברור שהחלטת מועצת האו"ם 46/119 מתאריך 17 בדצמבר 1991 הנושאת את הכותרת "העקרונות להגנת אנשים עם מחלות נפש ולשיפור טיפול בריאות הנפש" היא כה שגויה שיש לבטלה ולא רק לתקנה.כפי שאנו רואים בעבדות רוע מוחלט ולא דבר שיש לשפרו או לתקנו, באותה דרך יש לבטל עבדות פסיכיאטרית ולא רק לערוך לה רפורמות. אין כל סיבה טובה לתמוך, ולו גם בדרך מסויגת, בהחלטה המכילה את המילים "חולי נפש" בכותרתה. החלטה זו של האו"ם טוענת שישנה קבוצה של אנשים, המסומנת בידי מה שהחברה תופסת כמאפיין ביולוגי המבדיל אותה משאר האנושות, ובכך החלטה זו מאפשרת למדינה ליצור חוק מיוחד הקובע שחברי קבוצה זו הם "פחות מבני אדם" ולכן ניתן להפר ולשלול מהם את זכויות האדם הבסיסיות ביותר: ניתן לחטוף אותם בכוח, לקחת אותם מביתם, ולכלוא אותם במוסדות פסיכיאטריים לתועלתם של יוצרי הקורבנות רודפי הבצע, אשר כמו זאבים בעור כבשה, מתיימרים לפעול לטובתם. כל זה הוא הפרה ברורה וישירה של הצהרת זכויות האדם של האו"ם משנת 1948 סעיף 1 בהצהרה זו קובע:כל בני האדם נולדו חופשיים ושווים בכבוד וזכויות. וסעיף 2 בהצהרה זו קובע "כל אחד זכאי לכל הזכויות והחירויות הכתובות בהצהרה זו".
אנו סבורים שרעיונותינו ועמדתנו תומכות בזכויות אדם והן אנטי­ גזעניות, אנטי­ רפואיות ולדעתנו זו הדרך בה על החברה להתקדם במאה הזו. לא צריכה להיות כל אמנה או חוק מיוחדים בעניינם של אנשים עם מוגבלויות, משום שדבר זה יהיה פשוט עוד חוק המבוסס על ביולוגיה, שמטרתו האמיתית היא להטיל סטיגמה ולנדות קבוצה של אנשים משאר האנושות. עלינו לפעול למען כל האנושות כך שכולנו נהיה זכאים לאותן זכויות בסיסיות.

עוד בנושא:
לעולם אל תסמכו על שופטים! היאבקו פוליטית לביטול חוקי בריאות הנפש. 
לפני עשר שנים בטריבונל פוקו ולפני 7 שנים בטריבונל ראסל שנערכו בברלין כללנו בפסקי הדין שלהם את המשפט: "אנו תובעים את ביטול חוקי 'חולי הנפש' כצעד ראשוני להפיכת הפסיכיאטריה נותנת דין וחשבון לחברה". כעת מילוי דרישה זו ניתן להגשמה לאחר שבתאריך -00000 חתמה הממשלה על אמנת המוגבלויות של האו"ם, עליה החליטה העצרת הכללית ב-13.12.2006. ממשלת ישראל, והמפלגות התומכות בה, מאשרת בחתימתה על אמנת המוגבלויות כי היא מעונינת באשרורה. עם אשרורה המיועד של האמנה בידי הכנסת אנו בעמותה מניחים כי מערכת הכפיה הפסיכיאטרית כולה תקרוס ודבר זה הוביל את העמותה לערוך חוות דעת משפטית בנושא זה כשאנו משתמשים בחוק טיפול בחולי נפש כדוגמא.
מכיון שביטול פסיכיאטרית הכפיה -לצערנו- לא מוזכר מפורשות באמנה הרי שההגיון המובנה בתוך האמנה כעת מודגש בידי חוות הדעת המוביל לאותה מטרה: המחוקק/ת יכול לאשרר את האמנה רק, אם בעשותו כן, באותו עת הוא מבטל את 3 עמודי התווך המעוגנים בחוק של פסיכיאטרית הכפייה.המשך

חיזוק נוסף לעמדתנו בחוות הדעת קיבלנו כשכחלק מציון 60 שנה להצהרת זכויות האדם הכללית של ארגון האו"ם, החליט נציב זכויות האדם של הארגון לקבוע את השבוע שבין ה-6 ל-12 באוקטובר 2008 כשבוע הכבוד והצדק של הכלואים. DIGNITY AND JUSTICE FOR DETAINEES WEEK
בין השאר הוציא הנציב קול קורא בנוגע לכליאת "אנשים עם מוגבלויות" בו נקבע מפורשות כי "קיומה של מוגבלות אינו מצדיק בשום מקרה שלילת חירות"!: The existence of a disability shall in no case justify a deprivation of liberty.
כמו כן נקבע כי "אנשים עם מוגבלות מוכרים כבעלי כשירות משפטית על בסיס שווה עם אחרים בכל היבטי החיים":
Persons with disabilities are recognized to have legal capacity on an equal basis with others in all aspects of life.
התפתחות נוספת - 26.1.2009
המעניין בדברי דו"ח הנציב(ה) העליון לזכויות אדם של האו"ם מ-26.1.2009 (להלן) שהם חוזרים על דרישתנו אנו משנת 2001 לביטול החלטת מועצת האו"ם מ-1991 בנוגע ל"עקרונות הההגנה על אנשים עם מחלות נפש". דרישה אותה שלבנו בתקנון הקמת 'עמותה בינלאומית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' בשנת 2002 בבאזל, שוויץ.
.
העצרת הכללית של האו"ם מפרסמת את הדו"ח השנתי של הנציב/ה העליון לזכויות אדם
דו"ח הנציב העליון מצהיר כי:
- הגנת האי שפיות "חייבת להתבטל" (סעיף 47)
- האמנה מכוונת רדיקלית בכיוון ההפוך מהחלטת האו"ם על "טיפול בחולי נפש" (סעיף 48)
- כל חוקי בריאות הנפש המשתמשים בתירוץ של "מסוכנות לעצמם או לאחרים" חייבים להתבטל
(סעיף 49).
בעמ' 15 נכתב:
4. הכרה בפני החוק, יכולת חוקית וקבלת החלטות
"47. בתחום המשפט הפלילי, הכרה ביכולת החוקית של אנשים עם מוגבלויות דורשת ביטול הגנה המתבססת על שלילת אחריות פלילילת בשל קיומה של מוגבלות נפשית או אינטלקטואלית (ידועה גם כ"הגנת האי שפיות"). במקום זאת צריכות להיות מיושמות דוקטרינות ניטראליות-מבחינת-המוגבלות בענין הגורם הסובייקטיבי של הפשע, הלוקחות בחשבון את מצבו של הנאשם."...
5. זכות לחירות ובטחון של האדם
48. אתגר מיוחד בהקשר של קידום והגנת הזכות לחירות ובטחון של אדם עם מוגבלויות היא החקיקה והיישום הקשורים לטיפולי בריאות ובאופן ספיציפי יותר לאשפוז ללא הסכמה חופשית ומושכלת של האדם הנוגע לענין (המכונים לעיתים קרובות אשפוז כפוי). קודם להכנסה לתוקף של האמנה, קיומה של מוגבלת נפשית ייצג בסיס חוקי לשלילת החירות ומעצר תחת חוקי זכויות אדם בינלאומיים. האמנה מכוונת רדיקלית בכיוון ההפוך לגישה זו באוסרה מניעת חירות בהתבסס על קיומה של איזושהי מוגבלות, כולל נפשית או אינטלקטואלית, כמפלה. סעיף 14, פסקה 1 (b), של האמנה מצהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים ש"קיומה של מוגבלות אינו מצדיק בשום מקרה שלילת חירות". הצעות שהועלו במהלך ניסוחה של האמנה לתחום את האיסור על מעצר למקרים "רק של" מוגבלות נדחו. כתוצאה מכך מעצר לא חוקי כולל מצבים בהם שלילת החירות מבוססת בשילוב בין מוגבלות נפשית או אינטלקטואלית וגורמים אחרים כגון מסוכנות, או טיפול. מאחר ואמצעים אלו בחלקם מוצדקים בידי מוגבלות האדם, יש להתייחס אליהם כמפלים וכהפרת האיסור על שלילת החירות על בסיס של מוגבלות, והזכות לחירות על בסיס שווה עם אחרים כפי שרשום בסעיף 14.
49. חקיקה המתירה אשפוז של אנשים עם מוגבלויות על בסיס מוגבלותם ללא הסכמתם המושכלת והחופשית חייבת להתבטל. דבר זה חייב לכלול ביטול האמצעים המתירים אשפוז של אנשים עם מוגבלויות למען טיפול בם ללא הסכמתם החופשית והמושכלת, כמו גם אמצעים המתירים מעצר מונע של אנשים עם מוגבלויות על בסיס של האפשרות שהם יהוו סכנה לעצמם או לאחרים"...
========
זהו גם הזמן ליידע את כל גורמי אופוזיציה פרלמנטריים בהצהרה החדשה הזו של האו"ם כך שכעת יש להם בסיס מצוין לקשור את אשרור אמנת המוגבלות בידי מדינת ישראל בתנאי שיבוטל חוק טיפול בחולי נפש