במהלך שנות התשעים הצליח מספר זעום של כלואים פסיכיאטריים לצלוח את מסלול המכשולים שהמערכת הפסיכיאטרית מערימה בדרכו של כלוא ולהגיע לבתי המשפט כדי לערור על כליאתם. מרבית הערעורים הוגשו בתל אביב והשופטת סביונה רוטלוי התפרסמה בפסקי הדין התקדימיים שלה בהם הופעלו כללי ביקורת מחמירים מאוד לגבי הכליאה הפסיכיאטרית כחובת ההקפדה על כל סעיפי חוק האשפוז ובדיקה דקדקנית של ביצועם כהלכה בידי המערכת הפסיכיאטרית, תוך התחשבות בכללי הצדק הטבעי כזכות השימוע והטיעון וזכות האדם לכבוד. הפסיכיאטרים כעסו - בעיקר אחרי שהשופטת רוטלוי העזה לכתוב בפסק דין (ע"ש 368/00 ניתן ב-2.11.00) על "כליאתם" של "אזרחים המאושפזים אשפוז כפוי שלא כדין", ובמכתב פומבי לנשיא בית המשפט העליון שפורסם בהבלטה בעיתון 'הארץ' ב-29.11.00 הם טענו שדברי השופטת גורמים ל"פגיעה אנושה במקצוע הפסיכיאטריה...סטירת לחי לאנשים העושים עבודת קודש..." ועוד. זמן קצר לאחר שליחת מכתב זה, יצאה השופטת רוטלוי לשבתון. אברהם טל, השופט שהחליף אותה מראשית 2001, פרסם מאז פסקי דין בהם הוא מבטל הלכה למעשה את כל התקדימים שנקבעו על ידה.
בפסק הדין שניתן היום מתברר שהשופטת רוטלוי חזרה לדון בעררים על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית.
http://www.iaapa.org.il/image/users/46024/ftp/my_files/verdicts1/rotlewi2008.rtf