האינתיפאדה האנטי פסיכיאטרית שחוללו החרדים ברחובות ירושלים לאחר מעצרה של מי שמכונה בתקשורת "האם המרעיבה" משמשת כנקודת תצפית מצוינת להבדל בין שתי החברות. בעוד שתקשורת התאגידים מגויסת כולה למען השלטת עיקר האמונה הפסיכיאטרית בדבר קיומה של מחלת נפש, הרי שהחרדים התנגדו בצורה אלימה לאפשר לאמונה זו לקבוע את גורלה (הפלילי) של האשה. מדיווחי תקשורת התאגידים עולה שגם לזו ברור שמטרתה של הבדיקה הפסיכיאטרית אינו לבדוק את פרטי החשד הפלילי נגד האם. אם כן מה מטרתה? בעזרת הדיבה הרפואית של מחלת נפש ניתן גם לרדוף ולכלוא את החשוד/ה (-תחת המסווה של 'בדיקה בתנאי הסתכלות') וגם לגרום לדיסקרטיזציה מוחלטת של טענותיו ומעשיו.
במקרה הנוכחי הדבר בא לביטוי בתוית הפסיכיאטרית "תסמונת מינכהאוזן בידי שליח" שהודבקה לאם ע"י בי"ח 'הדסה' ותקשורת התאגידים כש'הדסה' טוען כי את האבחנה הנ"ל מבצע רופא ילדים ולא פסיכיאטר, אם כן לשם מה הבדיקה הפסיכיאטרית?
היחודי במקרה של "האם המרעיבה" הנה ההתגיסות המוחלטת של המעגל החברתי הקרוב (-משפחה) והרחוק (-החברה החרדית ומנהיגיה) להגנתה, הן במישור הפלילי (-הבעל מכחיש את הטענות נגד האשה) ו-חשוב יותר לעניננו- התגייסות הבאה לביטוי בסירוב עורך דינה לאפשר את בדיקתה הפסיכיאטרית, גם אם באמצעות תכסיסי השהיה נלעגים משהו כגון הסכמה לבדיקתה רק לאחר שחרורה למעצר בית, ומרגע ששוחררה רק לאחר שתרגיש טוב יותר וכו'...
יעקב וייל, הפסיכיאטר הבודק, מצוטט באתר Ynet כי הוא "אינו פוסל את האפשרות שהעניין התקשורתי העצום, ההקשר הפוליטי וההתפרעויות ההמוניות השפיעו על החלטתו" ומנמק: "זה קשה להצליח לבדוק אשה שלא נבדקה פסיכיאטרית מעודה". (קרי, אם המעגל החברתי הקרוב אינו נותן לגיטימציה לפסיכיאטריה בלתי אפשרי "לאבחן").
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3751060,00.html
העובדה שבית המשפט לא הצליח עד כה לכפות בדיקה פסיכיאטרית על האשה בעת זו היתה במעצר נובעת גם מהעובדה שלאשה אין "עבר פסיכיאטרי" ומראה כי מוכח כאן שוב כי הפסיכיאטריה, בתפקידה ככלי דיכוי שלטוני ומישטור חברתי, יכולה לפעול רק בחברה בה נתנת לה לגיטימציה.
פסק הדין המובא בקישור מראה לנו כי גם כשעורך/ת דין מתנגד/ת בבית המשפט לקיום בדיקה פסיכיאטרית כפויה, הרי שבמקרה בו לחשוד יש עבר פסיכיאטרי התנגדותו נדחית.
http://www.iaapa.org.il/image/users/46024/ftp/my_files/verdicts1/001540.htm